רשלנות רפואית במיילדות מוות ברחם היפוקסיה

זהו מצב המדאיג ביותר ומחייב הקטנת פעילות ההתכוונות של הרחם, תיקון היפוקסיה אימהית, מתן חמצן והרחבת נפח הדם האמהי.

לית מאן דפליג, כי קבלת החלטה על סמך נתונים חסרים, שהיה ניתן וצריך היה לקבלם, עלולה להיות החלטה בלתי הולמת המבססת את התרשלותו של הרופא [ראה: ע"א 5586/03 ד"ר פרימונט נ' פלוני (29.3.07)] לאור ההלכה הפסוקה, מסכימה אני עם פרופ' בליקשטיין ועם דברי ב"כ הנתבע בסיכומיו המלומדים, כי אין לבחון את סבירות היתנהלותו של הרופא המיילד ד"ר לטקו, על פי מבחן התוצאה בלבד, אלא יש לבדוק בנקודות זמן שונות, את סבירות החלטותיו של הצוות הרפואי בעת מעשה, ולא בחכמה שלאחר מעשה.

דיון בשאלת הנזק התובעים עותרים לפצותם באבות הנזק הבאים: -הפסדי הישתכרות להורים מהלידה עד מותו של אור -עזרת הזולת מהלידה עד מותו -הוצאות רפואיות ונסיעות מהלידה ועד מותו -פיצוי בגין הפסד הישתכרות בשנים האבודות -הפסד פנסיה -פיצוי בגין כאב וסבל למנוח -פיצוי בגין קיצור תוחלת חיים -כאב וסבל להורים -הוצאות קבורה ואבל סך הפיצויים לפי סיכומי התובעים עובר את גבול סמכותו של בית המשפט, ועל כך הועמד הסכום הכולל על גבול הסמכות.

...

את הדיון בשאלת הקשר הסיבתי מתארים היטב דבריו של פרופ' להט, בסיום חקירתו: "אנו מדברים על מצב רפואי שאבחנתו נעשית על ידי איסוף נתונים, שלילת הסברים אחרים ותמונה קלינית מתאימה וצרוף כל אלה, מאפשר לנו להעריך שמדובר בשתוק מוחי שסיבתו היא כזו וכזו. יש מצבים שהתמונה היא קלאסית וברורה וחד משמעית וכולם יסכימו עליה, ויש מצבים גבוליים שניתן להתווכח. לצערנו, לא תמיד יש לנו את כל הנתונים". שומה על בית המשפט לשקלל את כל הנתונים וכל ההסברים לכלל תמונה אחת ולשאול את עצמו לאיזו מסקנה נוטה הכף: האם למסקנה עליה מצביעים התובעים, כי הנזק נגרם כתוצאה מתשניק סב-לידתי בשל המצוקה בה היה שרוי העובר עד שחולץ מבטן אמו, או למסקנת הנתבע כי נזקו של התובע נגרם כתוצאה מנזק איסכמי שנגרם במהלך ההיריון בשל התרחשות כגון: זיהום תוך רחמי, או מסיבה שמקורה בלתי ידוע, ולא כתוצאה מתשניק סב לידתי.

מכל האמור לעיל עולה המסקנה, כי התביעה הוכיחה גם את הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם לתובע לבין נסיבות לידתו.

סוף דבר התביעה הוכיחה במאזן ההסתברות המוטל עליה את אשמו של הנתבע ואחריותו לפצות את התובעים בגין נזקיהם כדלקמן: עזרת צד ג' - 114,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות - 50,000 ₪ הפסד השתכרות ב"שנים האבודות"- 573,005 ₪ הפסד פנסיה - 47,814 ₪ כאב וסבל - 500,000 ₪ קיצור תוחלת חיים - 850,000 ₪ הוצאות קבורה ואבל - 10,000 ₪ -------------- סך הפיצוי 2,144,819 ₪.

התובע חולץ מן הרחם (גיל ההיריון כ- 38 שבועות) בציון אפגר 0 (אפס), במצב של מוות קליני, ונימסר מיד לד"ר אהרן זריצקי, רופא ילדים, מנהל היחידה לטפול מיוחד בילוד ובפג בבית החולים באותה עת. על פי הרישום הרפואי, הלידה הסתיימה בשעה 14:05.

עוד ציין, כי "האגודה הבינלאומית ל VASA PREVIA אשר שמה לה למטרה לחנך את הצוות המקצועי לבצע סקירה של כלי הדם באיזור צואר הרחם באופן רוטיני, הוקמה רק בשנת 2001", כי "רק בשנתיים האחרונות נראה כי הרעיון של סקירת נשים לשם אבחון VASA PREVIA מתקבל בקהילה הרפואית ובכנסים מדעיים", וכי למיטב ידיעתו "ההנחיות הראשונות (Guidelines) אשר יצאו וקראו לסקר של נשים לשם אבחון VASA PREVIA התפרסמו רק השנה [אוגוסט 2009] ... באיגוד הקנדי למיילדות וגניקולוגיה" (שם).

ד"ר ווטמברג מסכים כי שיתוק המוחין שממנו סובל התובע "אופייני לפגיעה מוחית היפוקסית-איסכמית אקוטית אצל ילוד אשר נולד במועד", אך סבור כי "הקשיים בתחום הקשב והריכוז אינם קשורים כלל למהלך הלידה" ו"היו מופיעים בצורה בלתי תלויה גם אם מהלך הלידה היה תקין" (בעמ' 5 לחוות דעתו).

ואולם, בכך לא די. הגם שככלל פעולה שהיא בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת חסינה מפני קביעה בדבר קיומה של רשלנות רפואית, אכן, כטענת ב"כ התובעים, במקרים מתאימים רשאי בית המשפט לקבוע כי הפרקטיקה המקובלת רשלנית היא, שכן "השאלה מהי רמת ההיתנהגות שעל רופא סביר לנהוג לפיה, היא שאלה נורמאטיבית המסורה להכרעתו של בית-המשפט" (דבריה של כבוד השופטת ביניש (כתוארה אז) בפסק דינה ב-ע"א 935/95 משה נ' קליפורד, פ"ד נב(4) 736 (1998), שאומץ על ידי בית המשפט העליון בדיון הנוסף באותו ענין - דנ"א 7794/98.

...

נעיר, כי לו היה קיים ממצא שלילי ברור בשאלת קיומה של VASA PREVIA במקרה זה, כי אז היתה התביעה נדחית על בסיס זה, ללא צורך בדיון בשאלת קיומו של רכיב ההתרשלות.

אגב אורחא ולמעלה מן הנדרש אוסיף, כי נראה לי סביר יותר להניח שהדימום העוברי במהלך לידתו של התובע לא נבע מ- VASA PREVIA.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

בדו"ח הבדיקה הפתולוגית (להלן – הדו"ח הפתולוגי) שבוצעה על ידי ד"ר דבורה קדרון, מומחית בתחום פתולוגיה של עוברים (להלן - ד"ר קדרון) נכתב "הממצאים בבדיקה יכולים להיות ביטוי להיפוקסיה (חוסר באספקת חמצן - א"ר) קצרה שקדמה למוות ויכולה להגרם בגלל בעיה בשליה, למשל הפרעה לזרימת דם בחבל הטבור". צוין שלא ניתן לאשש השערה זו ללא בדיקה של השליה, שלא ניתן היה לבצע, מאחר שלא התקבלה לבדיקה.

הצדדים אינם חלוקים בעיניין זה. המחלוקת העיקרית ביניהם היא האם מת העובר כתוצאה מדקירת המחט בגופו, ואם התשובה לשאלה זו חיובית, אזי האם התרשלות הנתבע בבצוע הבדיקה גרמה לתוצאה זו. חוות דעת המומחים הרפואיים התובעים הגישו חוות דעת רפואית של ד"ר דוד חיים, מומחה למיילדות גניקולוגיה ופריון מהמרכז הרפואי 'הלל יפה' בחדרה (להלן - ד"ר חיים או מומחה התובעים).

לדבריו, ב – 99.9% ממקרי תמותה של עובר בתוך הרחם, הגורם הוא פגיעה בשליה ולא פגיעה בעובר עצמו, שהוא מקרה נדיר מאוד, ואין מקום למסקנה שבמקרה זה היתממש התרחיש הנדיר ביותר של הסיבה למות עובר בבדיקת מי-שפיר, ולא התרחיש השכיח ביותר.

...

לטענתם יש להורות על החלת הכלל בסעיף זה, גם מן הטעם שתוצאות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל בבדיקה, מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.

במקרים מעין אלה, כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי המטופל ממילא לא היה נוהג אחרת, כיצד ניתן לומר כי הטיפול הרפואי פגע בליבת האוטונומיה? בענייננו, משקבעתי כי לפני התובעת עמד המידע הסביר הנדרש לשם קבלת החלטה עובר לביצוע הבדיקה, מסקנתי היא שהתובעת, במבחן "החולה הסביר" הייתה מסכימה לבצע את הבדיקה, אף אם היה מונח לפניה אותו מידע שלא נמסר, מידע אשר לא היה מהותי לצורך קבלת החלטה ואף לא נחשב ל'מידע סביר' כהגדרתו בחוק.

לנוכח המסקנה שאליה הגעתי שלפיה לא הופרה חובת הגילוי ולתובעת נמסר כל המידע הדרוש לצורך קבלת ההחלטה, ממילא לא נפגעה הזכות לאוטונומיה ומשכך דין טענה זו - להידחות.

סוף דבר; התביעה נדחית.

לשיטת התובעים, יש בראיות שהובאו, כדי ללמד על קשר סיבתי ישיר בין מצבה של התובעת והנזק המוחי שנגרם לה, לבין התשניק, ממנו סבלה בעודה ברחם אימה.

ושאלת השאלות: מהי המחלה ממנה סובלת התובעת, האם מחלה נוירולוגית שמקורה בהיפוקסיה [חוסר חמצן] במהלך הלידה, או שמא מחלה גנטית? 8.

כך שהציון המקסימלי הנו 10, ואילו הציון 0 מלמד על העדר סימני חיים [ילוד מת] ראה ע"א 4641/94 רן כהן נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ 422, 429].

להיעדרם של רישומים רפואיים-הן בשל רישום לקוי והן בשל אי-שמירה עליהם-יכול שתהיינה שתי השלכות: האחת, הקמת עילת תביעה עצמאית ברשלנות בשל "נזק ראייתי" כלפי הרופאים והמוסדות שהיו חייבים בעריכת הרישומים הרפואיים ובשמירה עליהם וכשלו בכך, כאשר עילה כזו, כשלעצמה, מקנה זכות לפיצויים לחולה הניזוק (ראו: א' פורת, א' שטיין "דוקטרינת הנזק הראייתי: ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי-ודאות בגרימת נזקים"; ע"א 789/89 הנ"ל בעקבות ע"א 285/86 נגר נ' וילנסקי).

הנתבעים העידו את פרופ' גונן אוהל, מומחה במיילדות ורפואת נשים, אשר חיווה דעתו ביחס לתהליך הלידה, ובית המשפט מינה כמומחה מטעמו את פרופ' שרף.

...

גישה זו, אינה מקובלת עלי.

סוף דבר 48.

חרף הכאב והצער, שהינם נחלתם של התובעת ובני משפחתה, לא נראה לי כי בידי להועיל להם במסגרת הליך זה. על פי קביעותיי בפסק דין זה, נראה כי מירב הנתונים, אשר הובאו בפני, מוביל אלי מסקנה כי מצבה של התובעת נובע מחולי שמקורו גנטי.

במצב זה מתרחשת כליאה של הכתף הקדמית של העובר מעל עצם הסימפיזיס-פוביס של אגן האם, וקיים סיכון לנזק היפוקסי למוח העובר עד סכנת מוות.

לטענת התובעת, יסוד נכותה הוא ברשלנות הנתבעים, המתבטאת בעיקרה בכך שלא העריכו מראש את משקלה כנדרש, התעלמו מגורמי סיכון נוספים להתרחשות פרע כתפיים ונמנעו מיילודה בניתוח קיסרי.

בשעה 13:00 נרשם: ל"ד תקין OCT תקין (שעתיים וחצי) PV צוואר הרחם משפכי פתוח ל 3 ס"מ מצג ראש מים טרם ירדו לאור מצב ביולדת שיציב ולאור עובר שלא מראה סימנים של סבל מומלץ להפסיק את ה OCT ולהעביר למחלקה (סעיף 5 לתצהירו של ד"ר רוזן; עמ' 14, 27 לרשומה הרפואית; עמ' 194 לחקירתו של ד"ר רוזן).

כדברי ד"ר רוזן בעדותו (בעמ' 196): בגלל שפה דובר באישה גדולה ושמנה והקשיים האלה הם קשיים ידועים להעריך את המשקל, הוחלט מן הסתם שיש מקום והגיון לבצע הערכת משקל נוספת, על ידי עוד רופא, בשביל לראות האם זה באמת ככה או לא. אכן, דבריהם אלו של פרופ' חגי ושל ד"ר רוזן ממחישים הלכה למעשה את חשיבותה הרבה של הערכת המשקל, ואת חובתו של הרופא המיילד לבצעה בתשומת לב מרבית ובקפידה.

...

אומר מייד, כי עמדתו זו של פרופ' חגי גורפת ואין בידי לקבלה.

קודם שנבחן לאורו של כל המקובץ לעיל כיצד בוצעה במקרה דנן הערכת משקלה של התובעת ראוי לציין, כי במועד הרלבנטי היו ידועים שישה גורמי סיכון לעובר מאקרוזומי.

על רקע האמור לעיל נפנה ונבחן את הערכות המשקל שבוצעו בענייננו לתובעת.