רשלנות רפואית בלידה - חישוב פיצויים

בהקשר דומה של רשלנות רפואית בלידה, אשר גרמה לשיתוק מוחין, ביטל בית המשפט העליון פיצוי לאם בגין כאב וסבל, באומרו: "... המבחן הרלבנטי אינו בוחן כלפי מי הופנתה הרשלנות, אלא מהי סיבת הנזק הנפשי. היינו, האם מדובר בנזק נפשי שניגרם כתוצאה מפגיעה ישירה בנפגע עצמו או כתוצאה מחשיפה לסבלו של אחר. בעניינינו נפסק לאם פיצוי בגין נזק לא ממוני, כאמור, משום שנגזר עליה להתייסר ולחיות בצער ובסבל משך כל ימי חייה, נוכח נכותה הקשה של הקטינה. נזק זה הינו נזק משני מובהק" [ע"א 2299/03 מדינת ישראל נ' טרלובסקי (23.1.2007), פסקה 20].

אבדן כושר ההישתכרות בפרק זה ובבאים אחריו, נוכח הספקולאטיביות והקונבנציות המאפיינות חישובי פיצויים בגין ניזקי גוף, שמהן נגזר העדר עדיפות, מבחינת ערך-האמת, לרזולוציות גבוהות של חישוב – אפשט את החישוב על ידי יישום ערכים ממוצעים, מקורבים ועגולים, במקומות שאין לגביהם נתונים מדויקיםת חישוב הפצוי בגין ניזקי גוף, אפשט את החישוב על ידי שימוש בערכים מקורבים ועגולים במקומות שאין לגביהם נתונים מדויקים.ל התובע, אות.

...

לפיכך אני מקבל דרישה זו. בתוספת הצמדה וריבית ממועד הסיכומים להיום (1%) יעמוד הפיצוי בגין תקופה זו על סך 77,770 ₪.

לאור המקובץ אפסוק לתובע, בגין טיפולים פיזיותרפיים בלתי ממומנים בעבר ולעתיד, סך גלובאלי של 200,000 ₪.

מקובלת עליי הנחתו של מר מוגילבקין כי אין להביא בחשבון את עלות הרכישה של מכונות כביסה וייבוש, הנפוצות ללא קשר לצרכים מיוחדים כבענייננו.

וזו לשונו של בית המשפט: "אין דינו של הפסד הישתכרות לעתיד המשתלם לנפגע בחייו (במקרה דנן בתשלום עיתי) כדינו של פיצוי המשתלם לעזבונו של הנפגע לאחר מותו בגין השנים האבודות. לכן, ולמרות שבמבחן התוצאה במקרה דנן אין הבדל בין החישוב עבור התקופה עד תום תוחלת חיים ועבור התקופה מיום הפטירה עד גיל הפרישה, הרי שכאשר משולם תשלום עיתי, אין מקום "לאחד" את השניים, ולפסוק פיצוי עבור נזק שעדיין לא נתגבש.

סע' 6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." בפסיקה נקבע כי "ההגדרה המקובלת ל"עילת תביעה" לצורך עניין זה היא מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד המבוקש על-ידי התובע.

ברוח דברים אלה פסק בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט אריה רזי) בעיניין קוגן (ת"א (מחוזי – חיפה) 1381/99 לאון קוגן נ' מדינת ישראל (2006)) בתביעת רשלנות רפואית של קטין שהיה כבן 8 שנים במועד מתן פסק הדין כי "לאחר מות התובע, תקום לעזבונו עילה לפנות מחדש לבית המשפט על מנת שיקבע את סכום הפצוי בגין השנים האבודות." (סע' 30 לפסק הדין).

...

לפיכך, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, ישלמו התובעים לנתבעת שכר טרחת עו"ד על הצד הנמוך בסך 23,400 ₪.

מצד אחד, לו הייתה התביעה מתקבלת היה שכר הטרחה גבוהה עשרת מונים.

המשיבים הגישו לבית משפט קמא תביעת רשלנות רפואית נגד המבקשת (להלן: הדסה), שהיא המנהלת והבעלים של בית החולים הדסה עין כרם, שצוותו הרפואי טיפל באם במהלך הריונה והלידה עצמה, וכן נגד קופת חולים מאוחדת, בה הייתה האם חברה בעת ההריון (להלן: קופת החולים).

במועד הגשת בקשה זו בית משפט קמא טרם אישר את הפסיקתא בשל מחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בנוגע לחישוב המדויק של סכום הפיצויים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל חלקית, באופן שיעוכב תשלום של כשליש מסכום הפיצוי הכולל, כמפורט להלן.

באיזון בין מכלול האינטרסים עליהם עמדתי לעיל, סבורני אפוא כי יש להורות על עיכוב חלקי של כשליש מסכום הפיצוי הכולל, שכאמור נפסק לטובת הקטין על ידי בית משפט קמא.

סוף דבר: אני נעתר לבקשה באופן חלקי ומתיר להדסה לעכב תחת ידה סכום של 787,630 ₪ מתוך סך הפיצויים שעליה לשלם למשיבים לפי פסק הדין קמא, וזאת עד להכרעה בערעור.

על כן, המנהל המיוחד מבקש לערוך את חישוב רכיבי הפצוי ששולם, ולקבוע כי סך של 167,179 ש"ח מתוכו שולם בגין הפסדי הישתכרות והחזר הוצאות.

כיצד מיישמים הילכות אלו על פסיקת פיצוי בתביעת ההורים לפצוי בגין הרשלנות באיבחון מומים ביילוד? ראינו כי בהילכת המר, ע"א 1326/07 הנ"ל, נקבע כי הורי היילוד זכאים לפצוי בשל הנזק הלא ממוני שניגרם להם, בשל הפגיעה באוטונומיה ובשל ההוצאות העודפות שנגרמו להם בשל צרכי הקיום של היילוד בעל המום (שם; וכן ע"א 1326-07 המר נ' עמית, פסקה 6 (21/5/2014); ע"א 2600/09 מכבי שירותי בריאות נ' נ' ס' (10/11/2013)).

...

בהיעדר ראיה על נזק שכזה, דין טענת הקיזוז בעניין זה להידחות.

החייב מסכים כי סך זה יופחת מכספי הפיצויים המגיעים לו. הואיל והגעתי למסקנה כי לקופת הכינוס אין זכויות בכספי הפיצוי, אין מקום להידרש לטענות המנהל המיוחד בעניין חוב המזונות.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מורה בזה כי סך של 140,000 ש"ח מתוך כספי הפיצויים שהתקבלו בעקבות פסק הדין בתביעת הנזיקין יועברו לל' לסילוק חוב החייב על פי סעיף 18.1 להסכם הגירושין.

בהילכת המר הוגדר יסוד ההתרשלות כך: "יסוד ההתרשלות מוצא את ביטויו "במחדל רפואי רשלני לְאַתֵּר במסגרת בדיקות שנערכו לאם, לקראת ההיריון או במהלכו, את קיומה (או החשש לקיומה) של לקות בעובר העתיד להוולד, או במחדל לספק להורי היילוד מבעוד מועד מידע נידרש, בין על קיום חשש ללקות ובין על הצורך, או האפשרות, לבצע בדיקות נוספות שבכוחן לאמת או לשלול קיום חשש כאמור" (עמ' 820 בהילכת המר, המביא את דברי "דין וחשבון הועדה הציבורית בנושא 'הולדה בעוולה'" בעמ' 38).

טענות הנתבעת בתביעה שעילתה הולדה בעוולה, על פי ת"א (חי') 207/07 ח.ע. (חסויה) נ' מדינת ישראל -משרד הבריאות (פורסם בנבו 30.4.2014) הפועל היוצא מהילכת המר, ועל פי הקביעה לפיה אין עוד מקום לפצוי עבור "הפסדי ההישתכרות" אלא בגין הוצאות קיום, הנו ביטול הפצוי בגין "הפסדי הפנסיה" המגיעים ליילוד" (סעיף 76 לפס"ד).

ובהמשך: "ברבות השנים ניצפה, בהקשרים שונים, שימוש הולך וגובר בדרך החישוב האקטוארית. החישוב המפורט והמנומק הועדף על-פני דרכו העלומה של החישוב הגלובאלי. באחת הפרשות נאמר, כי אם "ניתן, על-פי הנתונים, המוכחים בעת הדיון, להגיע לכלל חישוב מפורט, אמין ומתקבל על הדעת, עדיף לחשב את הפצוי בדרך הקונבנציונלית, שכן כוחו של חישוב כזה בהיותו משכנע, גלוי וברור לעין כול. מאידך גיסא, באין נתונים מספיקים אלה, כל שיחושב יהא מאולץ, משוער ובגדר הימור מסוים, ועל-כן יועדף החישוב הגלובלי" (ע"א 30/80, ע"א 30/80, המ' 13/81 מדינת ישראל נ' דוד אשר, פ"ד לה2-793).

...

סוף דבר: התביעה בעילת הולדה בעוולה – מתקבלת.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין אי מתן סטרואידים לאם להבשלת ריאות התאומות – נדחית.

התביעה החלופית בעילת התרשלות הנתבעת בעניין ביצוע בדיקה ווגינאלית לאם לאחר ירידת מי-השפיר – נדחית.