התובעת טוענת כי, בנסיבות, התרשל הנתבע במעשיו ומחדליו "לפני הניתוח, עת הניתוח ולאחר הניתוח", וכי בהתרשלותו זו גרם לה נזק, וכן – כי הפר "הפרה יסודית את ההסכם שנכרת עם התובעת לעניין הטיפול הרפואי ואין בידם לתקן את ההפרה. ודוק התובעת טעתה, למצער, אף הוטעתה על ידי הנתבעים. אילמלא טעות זו, היא תוצאת הניתוח, לא היתה מתקשרת בהסכם. יודגש כי כאמור לעיל אין בידי הנתבעים לתקן את הטעות" (ההדגשה בקוו – במקור) [ס' 35 ו-36 לכתב התביעה המתוקן].
לאחר שהצבעתי על המחלוקות המרכזיות, אקדים ואומר כי, כפי שיפורט להלן, לאחר שעברתי על מכלול הראיות והעדויות בנידון, ועל הפניות הצדדים בסיכומים מטעמם, מצאתי כי אף שלא הורם הנטל להוכיח שהנתבע התרשל בבצוע הניתוח שבוצע בנידון, לרבות – בשל אי-הוכחת קשר סיבתי לפגמים הנטענים, הרי שאני מוצא שכשל במהלכים לקשירת ההסכמה מול מי שפנתה אליו לייעוץ, בהציגו לתובעת מצג שהטעה אותה, שהוביל לקשירת הסכם שנפל פגם בכריתתו; פגם המזכה את התובעת בזכות לביטול, להשבה, ולפצוי – בהתאם לדין.
גם פרופ' רוט נחקר לגבי משמעות מלים אלו בחוות דעתו, ומשיב שמשמעות המלים: "חלל האף והנזופרינקס ללא ממצאים פתולוגיים" היא "שאין בחלל של החלק המרכזי והאחורי של האף, אין ממצא שאיננו תקין" (ההדגשה בקוו – הוספה), ש"זה כולל את קרקעית האף, המחיצה, הדפנות הצדיים של האף שיש בהם מדפים, יש קונכיות תחתונות, יש קונכייה תיכונה", שהוא איננו יודע לתת ציונים לפרופ' וימן על חוות דעתו, וש"בחלק הקידמי של האף יש בעיות" [עמ' 161-162 לפרו'].
...
עם זאת, אני סבור שבקביעת הוצאות משפט לטובת המרכז הרפואי, יש להתחשב בכשל של הנתבע 2 בשמירת מסמכים מהניתוח.
סוף דבר
התביעה הנדונה נגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 125,000 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום;
כמו כן, יישא הנתבע 1 בתשלומים כדלקמן:
במחצית מהוצאות חוות הדעת הרפואיות של התובעת ושכר עדות מומחי התובעת בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום (לפי חשבוניות);
בסכום האגרה ששולמה בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום;
ובשכר טרחת עורך דין בשיעור 29,250 ₪.
התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.
