רשלנות רפואית בטיפולי שיניים: תביעה נגד מרפאה ורופא

הנתבעים הגישו כתב הגנה בצרוף חוות דעת רפואית נגדית מטעמו של דר' שי דורי ובד בבד שלחו הודעת צד ג' כנגד דר' דרור אדם, רופא שיניים נוסף שעבד באותה עת במרפאה בה נעשה הטיפול וכן כנגד המרפאה עצמה (צדדי ג' 1 ו- 3).

בתגובה מטעם שולחי ההודעה נטען כי צד ג' 1 היה מעורב בתוכנית טפולי השיניים שתוכננה לתובעת וכי בחלק מהתקופה הנטענת במהלכה נעשו לתובעת טפולי השיניים במרפאה, חלקם נעשו על ידי הנתבע 1 וחלקם נעשו על ידי צד ג' 1 וחלקם נעשו בעצה אחת על ידי שני הרופאים גם יחד ומשכך לשיטתו של הנתבע 1, ככל שתוטל עליו חבות כלשהיא בגין טפול רשלני במתן הטיפול במסגרת התביעה העיקרית, אזי שיש לראות בצד ג' 1 כמעוול במשותף ביחד עימו.

...

לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי דין ההודעה כנגד ד ג ' 1 להיות מסולקת על הסף על דרך מחיקתה.

לנוכח הפערים בין המומחים מטעם הצדדים הן בסוגיית החבות, הן בנוגע לשיעור הנכות שנותרה בקשר לפגיעה העצבית בשפה ובסנטר והן באשר לעלויות הטיפול העכשווי והעתידי בקשר לשיניים 11-12, ובהתאם לסמכותי כאמור בתקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, באתי למסקנה כי יש מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר בשכר טרחתו יישאו בשלב זה, הצדדים בחלקים שווים.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

הנתבע מס' 3 הנו רופא שיניים במקצועו, עבד, בזמנים הרלוואנטיים לתביעה, כרופא שכיר אצל הנתבעת מס' 1, במרפאת השיניים ומי שבצע בתובעת את הטיפול הרפואי, מושא התביעה.

נוסף על כך ציין מומחה התובעת, כי הנתבע מס' 3 שהנו רופא שיניים כללי ואינו מומחה כלשהו ברפואת שיניים, הזדהה ובנגוד לדין כרופא מומחה, שעה שהנתבע מס' 3 בחר להיקרא "הכירורג של המרפאה", "מומחה להשתלות" או "משתילן". אשר לטפול עצמו קבע מומחה התובעת שמדובר בטיפול רשלני וחובבני שנעשה ללא כל תיכנון, לא כל שכן, תיכנון המבוסס על צילומים עדכניים, אשר היו קיימים או נשלחה התובעת לבצעם.

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שניגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קילקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להמחק על הסף בשל העדר יריבות והעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטפול. אילו עמד לרשותו התעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

עסקינן בתביעת ניזקי גוף שהוגשה על ידי התובע בעילה של רשלנות רפואית נטענת בגין טפולי שיניים שניתנו לתובע על ידי נתבע 1 במרפאת אוקסל בשנים 2012-2015, כך על פי הנטען.

אין מחלוקת כי רשת המרפאות אוסקל הייתה במועדים הרלוואנטיים בבעלותו של איגור ברונשטיין (להלן: "איגור"), אשר כבר עתה יצוין כי אינו רופא שיניים בהשכלתו, לא נתבע כבעל דין בהליך ואף לא זומן על ידי מי מהצדדים למתן עדות בתובענה זו. הוא הדין לגבי הרשת עצמה, אשר הגם שהנה אישיות משפטית נפרדת (חברה בע"מ), לא נתבעה במסגרת תביעה זו. התביעה מופנית כנגד הנתבע 1 בלבד, שהיה אחד מרופאי השיניים שעבד ברשת, ובתקופה מסוימת היה "רופא אחראי" של אחד מסניפיה כפי שיבואר בהמשך.

גרסה זו מנסה לקצר את התקופה ולקרבה למועד הגשת התביעה, ברם אינה מתיישבת עם האמור בכתב התביעה ובחוות דעת מומחה התביעה וממילא שאינה נתמכת בכל ממצא אובייקטיבי כגון רישום רפואי, על הופעת הכאבים והתלונות לראשונה "בשלהי 2018". אדרבא, מהראיות שצרף התובע בעצמו עולה כי כבר ביום 7/4/2013 עת טופל במרפאת בית הסוהר ע"י רופא שיניים (ד"ר סימיון חייקין), התלונן התובע על "ניידות קלה של גשר החרסינה בלסת העליונה". (נספח ה' לראיות התביעה).

...

ב) התביעה הוגשה ביום 30/8/2020 בעוד שלראיות התביעה צורפו אסמכתאות על טיפולים שבוצעו בשנים 2012-2013 בלבד, ללא כל קצה ראיה לטענה לפיה התובע המשיך לעבור טיפולים במרפאה עד שנת 2015 כנטען על ידו, ומשכך ובחלוף למעלה משבע שנים בהתייחס לשנים 2012-2013, התביעה התיישנה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.

בנסיבות אלו, באתי למסקנה כי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לתחולת כלל "הגילוי המאוחר", אשר יש בכוחו להאריך את תקופת ההתיישנות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להוכיח את היריבות מול הנתבע דנן וגם אילו היה צולח להרים את נטל השכנוע בעניין זה, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי ניכר.

לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות.

ביום 27.2.2018 הגיש התובע תובענה זו כנגד נתבעים 1 ו- 2, ובה בקשה לשורת סעדים, לכסוי נזקיו המיוחדים והכלליים, בעקבות הטיפול הרפואי הרשלני, לטענתו שניתן לו. ביום 7.8.19, לאחר שנמצאה רשומה רפואית חלקית ממרפאת תדהר, ובה מתועדים שמות הרופאים המטפלים, אושרה בקשת התובע לתיקון כתב תביעה והוספת נתבעים 3 ו-4, וכן את נתבעות 5 ו-6, שהתובע סבר כי ביטחו את נתבעים 3 ו-4 בביטוח אחריות מקצועית תקף.

ואולם כאשר הוצגה לפניו תביעה שהוגשה נגדו בשנת ,2011 שבה הוא נתבע בבית משפט על ידי טכנאי שיניים, אשר ממנו הזמין עבודת שקום, טען ד"ר חנא תחילה כי המקרה אינו זכור לו; ובהמשך החקירה ניסה ליישב את הסתירה בגירסתו בכך שהכחשת טפולי השקום התייחסה למרפאתו הפרטית בקריות שניפתחה בשנת 2016, ולא לעבודתו בשנת 2011 במרפאתו בקריית שמונה בה עבד עם שני רופאים נוספים שיתכן שאחד מהם הוא שהזמין את העבודה (עמ' 140 לפרוטוקול, שורות 9-21).

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.

המחלוקת אם כן הדורשת ליבון ועיון היא בשאלה העובדתית, האם ד"ר עוז היה חלק מהרופאים המטפלים בתובע במסגרת המרפאה? ככל שהתשובה תהא חיובית, על הנתבע לשאת בעלות התיקון יחד עם יתר הנתבעים כפי שקבע מומחה בימ"ש. ככל שהתשובה תהא שלילית, יש לדחות את התביעה נגד הנתבע 7.

דא עקא, שמומחה ביהמ"ש שלא נחקר על חוות דעתו כותב בעמ' 7 לחוות הדעת: "מן הרשומה הרפואית הטיפול המעשי החל ב-24.2.15 והסתיים ב- 13.5.15 עם מסירת הגשר הקבוע, מכתרי חרסינה בלסת העליונה בצד שמאל בעמדת שיניים 24-27". אח"כ ציין המומחה כי את הטיפולים משנת 2013 ניתן לראות רק בצלומי רנטגן משנת 2017 וכי: "הרישום הרפואי לקוי וחסר באופן משמעותי פרטי טיפולים מרכזיים". המומחה איננו מיפרט את הטיפול הרשלני החל משנת 2013 או מאוחר יותר, מהמונח "טפול מעשי", עולה הרושם כי הטיפול המשמעותי מתייחס לשנת 2015.

...

זה המקום להוסיף כי במרפאת אימפלנט התובע קיבל את הטיפול באופן בלעדי מד"ר משיח, כך העיד עד התביעה בעמ' 11 מול ש' 19-20: "...בתקופה שעבדה מרפאת אימפלנט יוסף, הגיע התובע לטיפול והוא קיבל ממני הצעת תוכנית ואני טיפלתי בו. באותו תחום רק אני טיפלתי בו, באותו אזור". ובעמ' 13 לפרו' מול ש' 9: "אני יודע להגיד לך רק מה שהתובע עשה באימפלנט, נראה לי שרק אני טיפלתי בו..." לאור כל האמור לעיל, לא אוכל לקבוע כי התובע הרים את הנטל ברמת ההוכחה הנדרשת להוכיח כי הנתבע 7 טיפל בו בשלב כלשהו.

סוף דבר: אני מורה על דחיית התביעה כנגד נתבע 7.

התביעה נדחית אפוא כנגד נתבע 7 ללא צו להוצאות.