מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

רשלנות רפואית בטיפול שיניים: תביעה נגד רופא ומבטחת

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 11/05/2021, ועניינה טענה לרשלנות רפואית במהלך ובעקבות טפולי שיניים שניתנו לתובעת על ידי הנתבע.
התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר שלמה ברק, רופא שיניים ומומחה לניתוחי פה ולסת, אשר קבע, בין היתר, כי טפולי השורש שבוצעו על ידי הנתבע נעשו בצורה לקויה שגרמה להתפתחות דלקות סביב שורשי השיניים ולצורך בעקירתן.
טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להדחות על הסף מאחר שהיא הוגשה בחלוף 13 שנים לאחר שניתנו הטיפולים מושא התביעה, עת שעילת התביעה היתיישנה.
לעניין היחס בין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין וסעיף 8 לחוק ההתיישנות נקבע בפסיקה כי במקרה שרכיב הנזק התגלה באיחור, כי אז חל סעיף 89(2) לפקודה, שהוא בבחינת הסדר ספציפי, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של יתר רכיבי עילת התביעה – ההתרשלות או הקשר הסיבתי – כי אז חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות בלא מיגבלת עשר השנים [ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (2000), עמ' 545 ז' – עמ' 546 א', עמ' 550 ד'; ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (22.02.2012), פסקה 8; וכן עניין יפרח, פסקה 27].
...
טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להידחות על הסף מאחר שהיא הוגשה בחלוף 13 שנים לאחר שניתנו הטיפולים מושא התביעה, עת שעילת התביעה התיישנה.
כאדם סביר היה עליה לפנות לבירור רפואי, אולם כלל לא נטען על ידה או על ידי המומחה מטעמה כי נעשה בירור שכזה וממילא לא הובאו ראיות כלשהן לעניין זה. לאור האמור והמקובץ לעיל, במכלול הנסיבות, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שבו העובדות הרלוונטיות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובעת מסיבות שלא הייתה יכולה למנוע בזהירות סבירה כנדרש בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.
אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה בזאת על דחיית התביעה על הסף.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע, באמצעות בא כוחו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של-5,000 ₪ , שהינו על הצד הנמוך והמתון ובין השאר בשים לב לכך שטענות התובעת בדבר התרשלות הנתבע לא התבררו לגופן וממילא לא נשללו.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תמצית פסק הדין בגדר פסק הדין נתקבלה תביעת נזיקין של המטופלת כנגד הרופא בגין טפול שיניים, שהחל בפברואר 2008.
לכך יש להוסיף את היגיון הדברים ומה שמציין בית המשפט כי להגשת תביעה בנזיקין ובתחום הרשלנות הרפואית, בספטמבר 2009, בודאי קדמה התכתבות של חודשים מספר לפחות, בהם יכול היה הרופא לדעת ולהתעמק בסוגיית הפוליסה שרכש, גם אם לא עשה זאת בתחילת הדרך.
חברת הביטוח מבקשת כי נלך צעד אחד נוסף לקביעת בית משפט השלום ונקבע, כי היתנהלות הרופא בשנת 2009 אינה מהוה רק "אשם תורם", אלא נתוק הקשר הסיבתי בין רשלנותה ואשמתה, בשל היתנהלות סוכן הביטוח, לבין מצבו של הרופא שנותר ללא ביטוח כנגד תביעת הרשלנות המקצועית.
יחד עם זאת, במסגרת הודעת צד ג' שבין הרופא לחברת הביטוח קבע בית המשפט כי הסכום הראשון, 93,000 ₪, לא ישופה על ידי חברת הביטוח בשל הסייג בסעיף 7(ג) שבפוליסה הקובע כי חברת הביטוח אינה אחראית בגין "הוצאות שהוצאו ע"י המבוטח לשם תיקון ו/או השבה לקדמות של עבודה וכן תקבולים שנתבע המבוטח להחזיר ללקוחותיו." הרופא טען לעניין זה כי בית המשפט טעה בפרשנות שנתן לסעיף זה משום שמדובר בהשבת תקבולים רק במקרה בו לא בוצע טפול כנגד התקבולים הללו, וזאת להבדיל ממקרה כמו שלפנינו שבו הרופא ביצע טפול אך חויב בהחזרה בשל כשלון הטיפול.
...
לסיכום- אציע לדחות טענה זו. הוצאות הערעור הערעור התקבל בנושא אחד בלבד וגם הוא בלא שנטען בפני בית משפט קמא, אלא רק בשל כך שעלה במפורש מן הפוליסה, ואילו מרבית הערעור של חברת הביטוח נדחה.
סוף דבר לו דעתי תשמע, כי אז יידחו מרבית הטענות בערעור, למעט סוגיית ההשתתפות העצמית.
עינת רביד, שופטת השופט ישעיהו שנלר –סג"נ, אב"ד אני מסכים לאמור בפסק דינה המקיף והמעמיק של חברתי השופטת עינת רביד, אשר נדרשה לכלל הטענות השונות שנטענו תוך בחינתן ובאופן שאכן המסקנה הינה כי אין מקום להתערב באשר פסק בית משפט קמא, למעט בעניין ההשתתפות העצמית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 35989-11-16 לפני כבוד השופטת אידית קליימן-בלק התובעת: פלונית -נ ג ד- הנתבעים: 1. דר' גולן כהן 2. "הראל"- חברה לביטוח בע"מ - נ ג ד - צדדי ג': 1. דר' דרור אדם 2. כלל חברה לביטוח- נמחקה 3. קבוץ כברי- מרפאת שיניים ה ח ל ט ה
הנתבעים הגישו כתב הגנה בצרוף חוות דעת רפואית נגדית מטעמו של דר' שי דורי ובד בבד שלחו הודעת צד ג' כנגד דר' דרור אדם, רופא שיניים נוסף שעבד באותה עת במרפאה בה נעשה הטיפול וכן כנגד המרפאה עצמה (צדדי ג' 1 ו- 3).
צד ג' 1 מבסס בקשתו לסילוק על הסף בטענה לפיה שולחי ההודעה לא צרפו חוות דעת רפואית הקושרת את צד ג' 1 בטענת התרשלות כלשהיא לאירועים מושא התביעה ומאחר ועסקינן בתביעת רשלנות רפואית בגין טפולי שיניים שנעשו לתובעת על ידי הנתבעים /שולחי ההודעה, הרי שצרוף חוות דעת רפואית הנה חלק אנהרנטי ובלתי נפרד מעילת התביעה ובהיעדרה לא קמה עילת תביעה.
בתגובה מטעם שולחי ההודעה נטען כי צד ג' 1 היה מעורב בתוכנית טפולי השיניים שתוכננה לתובעת וכי בחלק מהתקופה הנטענת במהלכה נעשו לתובעת טפולי השיניים במרפאה, חלקם נעשו על ידי הנתבע 1 וחלקם נעשו על ידי צד ג' 1 וחלקם נעשו בעצה אחת על ידי שני הרופאים גם יחד ומשכך לשיטתו של הנתבע 1, ככל שתוטל עליו חבות כלשהיא בגין טפול רשלני במתן הטיפול במסגרת התביעה העיקרית, אזי שיש לראות בצד ג' 1 כמעוול במשותף ביחד עימו.
...
לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי דין ההודעה כנגד ד ג ' 1 להיות מסולקת על הסף על דרך מחיקתה.
לנוכח הפערים בין המומחים מטעם הצדדים הן בסוגיית החבות, הן בנוגע לשיעור הנכות שנותרה בקשר לפגיעה העצבית בשפה ובסנטר והן באשר לעלויות הטיפול העכשווי והעתידי בקשר לשיניים 11-12, ובהתאם לסמכותי כאמור בתקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, באתי למסקנה כי יש מקום למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר בשכר טרחתו יישאו בשלב זה, הצדדים בחלקים שווים.
המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 32337-05-18 מספרי בקשות: 27 ו-28 לפני כבוד השופט משה תדמור-ברנשטיין התובעת: פלונית ע"י ב"כ עוה"ד י. צירלין ו/או עו"ד א. גלפנד הנתבעות: 1. ד"ר ע.ק. 2. הראל חברה לביטוח בע"מ שתיהן - ע"י ב"כ עוה"ד ליאור פרי ואח' החלטה
המחלוקת בין הצדדים מתמצית בעיקרה בשאלה: האם, בנסיבות ענייננו, זכאיות הנתבעות להציג למומחה, כרקע וכבסיס למענה שהתבקש ממנו - לשאלות הבהרה שהוצגו לו בנידון מטעם הנתבעות (להלן, כשם קבוצי: "הנתבעת") – את כתב התביעה שהוגש מטעמה בתביעה נגד רופא השיניים מרוסיה? ברקע הבקשה באפריל 2016 פנתה התובעת לקבלת טפול שיניים במרפאתה של הנתבעת 1.
שנית, טוענת הנתבעת כי הואיל והתובעת לא מסרה את כל המסמכים שהוגשו לבית המשפט ברוסיה ובפרט את חוות הדעת הרפואית מטעמה (כפי שהוגשה שם), אזי ברי, כי כרגע - כתב התביעה מרוסיה הוא המסמך היחידי, בשלב זה, שיכול לשפוך אור על סוג וטיב הטיפולים הרפואיים, על המכלול שלהם ועל מצבה הרפואי של התובעת באותה התקופה ובקשר לאותו רופא (רופאים) שנתנו לה אבחונים וטיפולים ברוסיה.
אזכיר כי אנו דנים בתיק שבו טענת התובעת לרשלנות רפואית בטיפול בשיניים, שהמומחיות בו היא כירורגיית פה ולסת, והטענות בו מתייחסות לטיפולים שקבלה מאת הנתבעת 1 בשנים 2016-2017.
...
דיון והכרעה אקדים ואומר כי בנסיבות מקובלת עלי עמדת הנתבעת.
אינני מקבל את העולה מטענת התובעת כי דברים שאמרה לעו"ד ונכנסו לכתב התביעה מרוסיה אינן בעלי אותו ערך מהימן כמו מסמכים רפואיים, ולכן אין לחשוף אותם בפני המומחה הרפואי.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

עסקינן בתביעת ניזקי גוף שהוגשה על ידי התובע בעילה של רשלנות רפואית נטענת בגין טפולי שיניים שניתנו לתובע על ידי נתבע 1 במרפאת אוקסל בשנים 2012-2015, כך על פי הנטען.
נתבע 1, כנגדו מופנית עילת התביעה הינו רופא שיניים בהשכלתו, ואילו נתבעת 2 הינה חברת הביטוח שבטחה את הנתבע במסגרת פוליסת ביטוח אחריות מקצועית בזמנים הרלוואנטיים.
גרסה זו מנסה לקצר את התקופה ולקרבה למועד הגשת התביעה, ברם אינה מתיישבת עם האמור בכתב התביעה ובחוות דעת מומחה התביעה וממילא שאינה נתמכת בכל ממצא אובייקטיבי כגון רישום רפואי, על הופעת הכאבים והתלונות לראשונה "בשלהי 2018". אדרבא, מהראיות שצרף התובע בעצמו עולה כי כבר ביום 7/4/2013 עת טופל במרפאת בית הסוהר ע"י רופא שיניים (ד"ר סימיון חייקין), התלונן התובע על "ניידות קלה של גשר החרסינה בלסת העליונה". (נספח ה' לראיות התביעה).
...
ב) התביעה הוגשה ביום 30/8/2020 בעוד שלראיות התביעה צורפו אסמכתאות על טיפולים שבוצעו בשנים 2012-2013 בלבד, ללא כל קצה ראיה לטענה לפיה התובע המשיך לעבור טיפולים במרפאה עד שנת 2015 כנטען על ידו, ומשכך ובחלוף למעלה משבע שנים בהתייחס לשנים 2012-2013, התביעה התיישנה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.
בנסיבות אלו, באתי למסקנה כי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לתחולת כלל "הגילוי המאוחר", אשר יש בכוחו להאריך את תקופת ההתיישנות.
סוף דבר לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להוכיח את היריבות מול הנתבע דנן וגם אילו היה צולח להרים את נטל השכנוע בעניין זה, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי ניכר.
לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו