התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 11/05/2021, ועניינה טענה לרשלנות רפואית במהלך ובעקבות טפולי שיניים שניתנו לתובעת על ידי הנתבע.
התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר שלמה ברק, רופא שיניים ומומחה לניתוחי פה ולסת, אשר קבע, בין היתר, כי טפולי השורש שבוצעו על ידי הנתבע נעשו בצורה לקויה שגרמה להתפתחות דלקות סביב שורשי השיניים ולצורך בעקירתן.
טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות
לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להדחות על הסף מאחר שהיא הוגשה בחלוף 13 שנים לאחר שניתנו הטיפולים מושא התביעה, עת שעילת התביעה היתיישנה.
לעניין היחס בין סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין וסעיף 8 לחוק ההתיישנות נקבע בפסיקה כי במקרה שרכיב הנזק התגלה באיחור, כי אז חל סעיף 89(2) לפקודה, שהוא בבחינת הסדר ספציפי, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של יתר רכיבי עילת התביעה – ההתרשלות או הקשר הסיבתי – כי אז חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות בלא מיגבלת עשר השנים [ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (2000), עמ' 545 ז' – עמ' 546 א', עמ' 550 ד'; ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (22.02.2012), פסקה 8; וכן עניין יפרח, פסקה 27].
...
טענות הצדדים בסוגיית ההתיישנות
לטענת הנתבע, דין התביעה כנגדו להידחות על הסף מאחר שהיא הוגשה בחלוף 13 שנים לאחר שניתנו הטיפולים מושא התביעה, עת שעילת התביעה התיישנה.
כאדם סביר היה עליה לפנות לבירור רפואי, אולם כלל לא נטען על ידה או על ידי המומחה מטעמה כי נעשה בירור שכזה וממילא לא הובאו ראיות כלשהן לעניין זה.
לאור האמור והמקובץ לעיל, במכלול הנסיבות, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה שבו העובדות הרלוונטיות המהוות את עילת התביעה נעלמו מהתובעת מסיבות שלא הייתה יכולה למנוע בזהירות סבירה כנדרש בסעיף 8 לחוק ההתיישנות.
אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה בזאת על דחיית התביעה על הסף.
אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע, באמצעות בא כוחו, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של-5,000 ₪ , שהינו על הצד הנמוך והמתון ובין השאר בשים לב לכך שטענות התובעת בדבר התרשלות הנתבע לא התבררו לגופן וממילא לא נשללו.
