רשלנות רפואית בטיפול שיניים: גשרים לקויים שגרמו לדלקות חניכיים

מסקנתו, שהגשר בלסת התחתונה הותקן בנגוד להנחיות הספרות הרפואית, שלא יותקנו כתרים על שיניים בהן קיימים טפולי שורש שלא על פי כללים מקובלים, והגשר נסמך על שיניים בהן זיהה טפולי שורש לקויים.

בבדיקתו מצא ד"ר בלנק, בין היתר, שברים בחרסינה לכל אורך הגשר, הגשר אינו מודבק וניתן להוציאו, עוות של שולי מתכת במספר רב של מקומות, הסגר לקוי והיגיינה אורלית לקויה עם רובד רב ודלקת חניכיים.

הינה כי כן, נוכח החסר הראייתי, בשל התרשלות הנתבעת, אני סבורה כי יש מקום להחיל את ההלכה שנקבעה, בדבר היפוך נטל הראיה, מקום שהנתבעים גרמו לנזק ראייתי, ובעצם ההתרשלות נחסמה דרכה של התובעת להוכיח טענותיה, הרי שנטל ההוכחה מועבר לנתבעים, בכל הנוגע לרישום הלקוי של הרשומה הרפואית, שלגביה נגרם נזק ראייתי בעטיה של רשלנות הנתבעים.

כך נאמר בחוות דעתו: "מבחינה קלינית ורנטגנית של הגב' קולייב עולה תמונה של טפולי שיניים שכשלו עובדתית גב' קולייב מסתובבת עם גשרים שבורים לא מותאמים ולא מודבקים". נמצא, שגם לדעתו של ד"ר בלנק, מומחה הרפואי מטעם הנתבעים, הטיפול הרפואי שניתן לתובעת הוא רשלני.

...

אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין כאב וסבל בסך של 30,000 ₪.

לסיכום פרק זה, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי כספי, כלהלן: א. 258,650 ₪ בגין הטיפול הרפואי המתקן.

כאמור, התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד "המרכז לבריאות השן". מאחר ו "מרכז לבריאות השן" אינה אישיות משפטית, ללא פרטים מזהים של אדם או חברה בע"מ, אני מורה על דחיית התביעה כנגד "המרכז לבריאות השן". לסיום, התביעה כנגד הנתבע מתקבלת.

לדוגמה, מציין 'כתרים' תלויים ללא תמיכה בצידם האחד, כתרים לקויים שגרמו לדלקת חניכיים וספיגת עצם, ערעור השיניים והשתלים התומכים, ושיחזור סגר מעוות אשר גרם עוות אסתטי בפניו (סעיפים 15 - 16 לתביעה).

התובע סוקר בסיכומיו, בתמצית, את הטיפולים הרפואיים הרשלניים, כפי שהדברים עולים מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לרבות היתייחסות המומחה לקיום קשר סיבתי בין הטיפול הרשלני לנזקים הקשים שנגרמו לו, כאשר המומחה קובע בחוות דעתו, כי התובע איבד, כתוצאה מהטיפול הלקוי והרשלני, את המשנן הקבוע, ועתה נזקק לתותבות שלמות בפיו, הנקרא "שקום נשלף". הנתבע 1 מודה בהגנתו, כי אכן הוא זה שהפעיל וניהל את המרפאה, אך מכחיש כי הוא זה שהעניק לתובע, במו ידיו, טפולי שיניים כלשהם (סעיף 7 להגנה), "אלא הרופאים ביצעו זאת", בלשונו.

המומחה אף לא יכול היה להמליץ על גשר קבוע ארוך הנשען על שתלים חדשים בלסת התחתונה, וזאת עקב "הפגמים הגדולים מאוד בלסת העליונה, עקב הדלקות הנרחבות". המומחה מציע שתי דרכי טפול: שקום נשלף לחלוטין, מיוצב על שתלים, המצריך הוצאה וניקוי, כולל נקוי הפה לאחר כל ארוחה, וכן מומלץ להוציא את התותבת בלילה.

...

אינני מקבל את הטענה שיש להוסיף 10% של עלויות הטיפולים הנ"ל. המומחה פירט בחוות דעתו את הבסיס שעל פיו העריך את העלויות.

משכך, הנני קובע, כי עלות טיפולי השיניים לצורך תיקון הנזקים שנגרמו כתוצאה מהטיפול הרשלני שהוענק לתובע על ידי הנתבעים, עומדת על סך 342,165 ₪.

12,000 ₪, ועוד שיעור של 20% מסכום הפיצוי כשכ"ט עו"ד. סוף דבר הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצויי בסכום של -.

טענות הצדדים לביסוס טענתה צרפה התובעת לכתב התביעה המתוקן את חוות דעתו של ד"ר אבידן לרון, ממנה עולה כי הרשומות הרפואיות חסרות ולקויות, כי 2 מתוך השיניים שהושארו בפיה של הנתבעת היו אבודות מלכתחילה ולא הייתה סיבה להשאירם, וכי על התובעת לעבור טפול מתקן, להוריד את הכתרים שהרכיב הנתבע, ולבצע שקום מחדש.

הדבקה זמנית חלשה יותר ותורמת לאי יציבות הגשר, מתן תחושה ויזואלית שהוא לא במקומו וכן מעלה את הסיכון להיצטברות חיידקים העלולים לגרום לעששת ודלקת חניכיים.

דיון והכרעה העברת נטל הראיה על-פי סעיף 41 התובעת טוענת בסעיף 36 לסיכומיה, כי יש להחיל את כלל העברת נטל השיכנוע לנתבע, הן מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין והן בשל הנזק הראייתי, שניגרם לה בכך, שהתיעוד הרפואי לקוי וחסר משום, שלא תואר בתעוד הרפואי של הנתבע.

באין תרשומת מפורטת ומדויקת של הטיפול בחולה, יועבר במקרים מתאימים הנטל לכתפי הרופאים להוכיח שלא התרשלו ברשום הרפואי (ראו ע"א 789/89 עמר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712, 721 (1992); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 127-125 (2001)).

...

לאור שתי הקביעות דלעיל – הן בהעברת נטל השכנוע לאור היעדר תיעוד מספק ונזק ראייתי, שהנתבע גרם, והן לאור העדפת חוות דעת התביעה על פני חוות דעת ההגנה ועדויות התביעה על פני עדות הנתבע - הגעתי למסקנה שדין התביעה להתקבל.

סוף דבר לדידי, לא נהג הנתבע לפי הפרקטיקה הנהוגה המקובלת ולא הסביר לתובעת את סיכויי וסיכוני הטיפול.

משכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת, ובנוסף הנני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכומים דלעיל.

כל אלה הביאו להחמרה במצבה הדנטאלי של התובעת המתבטא בדלקת חניכיים חמורה המלווה בהפרשות וריח רע. המומחה אף ציין כי הנתבע ביצע שקום לסת עליונה נייד ואיננו פונקציונאלי אשר מלווה באי נוחות, התקין גשר לקוי בגלל עששת בצד שמאל תחתון ועששת בכתר שן 26.

תנועתית הגשר על גבי השיניים גרמו להחמרת המצב הפריודנטלי, דלקת חניכיים, ריח רע מהפה ונסיגת חניכיים הנראית בשן 12.

וראה ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פז גז חברה לשיווק בע"מ פד"י ל (3) 281 10.6.76 שם נקבע: "נזק מיוחד חייב להיטען במפורש ובמפורט. הוא טעון הוכחה מדוייקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו נזק אלא גם את הקפו או שיעורו." אני מקבל את טענת התובעת כי לנוכח רשלנות הנתבע נדרשה להוצאות טיפולים רפואיים ובדיקות אצל רופאים נוספים וכן להוצאות נסיעה לטיפולים אלו.

...

חיזוק נוסף למסקנה כי הנתבע הבין את מהות הפוליסה שרכש נעוצה בעלותה הנמוכה בהרבה מעלות פוליסה אחרת שהוצעה ולא כללה כיסוי רטרואקטיבי.

לסיכום הנתבע חב בפיצוי התובעת בסך של 68,000 ₪.

ההודעה לצדדי ג נדחית.

עוד טען התובע כי לא נתבקש לחתום על טופס הסכמה מדעת לטפול הכולל שבוצע, לא הוצעו לו חלופות טיפוליות לעקירת כל שיניו ובצוע כעשרים השתלות, גשרים ושקום, ולא נקבעה לו תכנית טפול כוללת המתאימה לו, בוצע לו טפול רפואי לא מקצועי ובנגוד לפרקטיקה המקובלת.

ראו גם, פסק דין שלאחר חקיקת חוק זכויות החולה, ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נו(1) 551, מפי כב' השופט ריבלין: "ואולם, כאמור לעיל, לחסר זה – כאשר הוא מתגבש לכדי נזק ראייתי לתובע – גם נפקות ראייתית. אי-שמירה על רישומים רפואיים עשויה בנסיבות המתאימות להעביר אל נתבע את הנטל לשלול את קיומה של התרשלות או של קשר סיבתי מצדה – הכול לפי העניין ובהתאם לנזק הראייתי שניגרם ..." עניינו הרואות, חובת התעוד הרפואי בכלל ותעוד בתחום רפואת השיניים בפרט היא נורמה המעוגנת היטב, בהרמוניה חקיקתית, בחוק זכויות החולה, בפקודת בריאות העם, בפקודת רופאי השיניים ובהנחיות משרד הבריאות המפורטת, וממשיכה לתת את ביטויה בפסיקה.

לטענתו "בטיפול הרפואי שקבלתי היו הרבה מאוד בעיות, הכתרים שהתקינו לי בפה נפלו כמה פעמים, הכתרים לא התאימו ואני סבלתי מאוד". בהמשך הצהיר: "למיטב זיכרוני הם החליפו את הכתרים אבל גם מה שהחליפו היה לא טוב ונפל ואני סבלתי מאוד. היו לי דלקות בחניכיים והיה לי קשה לאכול" (סעיפים 6-9 לתצהירו).

לאור האמור קבע ד"ר גלייטמן בחוות דעתו כי "הבדיקה הקלינית וצילומי הרנטגן מעידים על שקום לקוי בגלל חוסר התאמה גדול מאוד. עוד צוין, כי חוסר ההתאמה של הגשר למבנים והמבנים הקצרים גורמים לגשר להשתחרר בקלות, לדלקות חניכיים, חוסר נוחות בשל היצטברות מזון וחוסר אפשרות לתחזוקה של השקום כל זאת בנגוד למצופה מרופא סביר". לסיכום, קבע המומחה, כי "הרשומה והשיקום אותו מסר ד"ר מז'ריצקי אינם עונים על הדרישות מהרופא הסביר, ויש צורך בהחלפתו" (סוף סעיף 4 לחוות הדעת, עמ' 22 למוצגי התובע).

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.