רשלנות רפואית בטיפול בשתל שיניים

בהיעדר רשלנות מצד הנתבע גם בטיפול בשן 17, הרי שאין הוא צריך לשאת בעלויות כלשהן שנשאה בהן התובעת לצורך השלמת הטיפול בשן זו. עוד זאת, התובעת לא נדרשה לשלם עבור טפול שורש בשן 17, ויש להפחית עלות זו מהעלויות שדורשת התובעת עבור הטיפול שנדרשה לבצע בשן זו. הוצאות רפואיות לעתיד (בגין החלפות שתל ומבנה בשן 17) – ראשית, בהיעדר רשלנות בטיפול בשן 17 אין להשית על הנתבע הוצאות עתידיות בגין הטיפול בשן זו. שנית, אין בסיס לטענה בדבר הצורך להחליף שתל אחת למספר שנים.

...

לסיכום, בגין הוצאות רפואיות לעבר ישלם הנתבע לתובעת 1,000 ₪.

שוכנעתי שנושא שרידות השתלים ועמידותם לאורך שנים לא הוכרע במחקר הרפואי והוא תלוי במשתנים רבים, ובהם איכות השתלים והרופא המטפל, מצד אחד וגורמים שתלויים במטופל עצמו, מצד שני.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים בסך 24,161 ₪; שכר המומחה מטעם התובעת בסך 8,900 ₪ וחלקה של התובעת בשכר המומחה מטעם בית המשפט בסך 2,925 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום כל תשלום (על פי הקבלות המצורפות כעמודים 94 – 97 למוצגי התובעת).

כך נקבע בחוות הדעת "הגב קולייב טופלה במרפאה זאת בידי מספר רופאים. הרשומה הרפואית חסרה מאוד ולא ניתן להסתמך עליה...מבדיקה קלינית ורנטגנית של הגב' קולייב עולה התמונה של טפולי שיניים שכשלו. עובדתית גב' קולייב מסתובבת עם גשרים שבורים לא מותאמים ולא מודבקים". ד"ר בלנק קבע שיש לבצע שקום כלל של 2 הלסתות מחדש, ביצוע שתלים, טפולי שורש, כתרים, כמפורט בחוות דעתו, בעלות כוללת של 105,000 ₪.

כך נאמר בחוות דעתו: "מבחינה קלינית ורנטגנית של הגב' קולייב עולה תמונה של טפולי שיניים שכשלו עובדתית גב' קולייב מסתובבת עם גשרים שבורים לא מותאמים ולא מודבקים". נמצא, שגם לדעתו של ד"ר בלנק, מומחה הרפואי מטעם הנתבעים, הטיפול הרפואי שניתן לתובעת הוא רשלני.

...

אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי לתובעת בגין כאב וסבל בסך של 30,000 ₪.

לסיכום פרק זה, אני קובעת כי התובעת זכאית לפיצוי כספי, כלהלן: א. 258,650 ₪ בגין הטיפול הרפואי המתקן.

כאמור, התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד "המרכז לבריאות השן". מאחר ו "מרכז לבריאות השן" אינה אישיות משפטית, ללא פרטים מזהים של אדם או חברה בע"מ, אני מורה על דחיית התביעה כנגד "המרכז לבריאות השן". לסיום, התביעה כנגד הנתבע מתקבלת.

בסיכום חוות דעתו, קבע ד"ר ברק, כי הנתבע התרשל באי ניהול רשומות רפואיות, בבצוע טפולי שורש וכתרים בשיניים בריאות מס' 21, 13 ו-22 ובביצוע לקוי של הכתרים והשחזה לקויה של השיניים המאחזות את הכתרים.

כן ציין ד"ר ברק, כי התובעת תיזדקק לטיפולים עתידיים של החלפות שתלים ומבנים בשיניים מס' 12, 13 ו-22, בכל 15 שנים, והחלפת כתרים בשיניים אלו כל 10 שנים.

...

בנסיבות אלו, כשלא הוכח נזק שהוא תוצאת הטיפול, גם נדחית העילה של הפרת חובה חקוקה.

בשים לב לאמור, אני סבור כי התובעת זכאית לפיצוי בשל הפגיעה באוטונומיה שלה, בביצוע טיפול רפואי בשיניה מצד מי שלא החזיק ברישיון לעסוק ברפואת שיניים בישראל, בסך של 25,000 ₪.

בשים לב לאמור, אני סבור כי מלבד הסך האמור של 25,000 ₪ שעל הנתבע לשלם לתובעת בשל הפגיעה באוטונומיה של התובעת בביצוע הטיפול תחת מצג שיש לו רישיון לעסוק ברפואת שיניים בישראל, מצג שאינו נכון, הנתבע לא ישלם הוצאות כלשהן לתובעת.

התובעת הסכימה להצעתו של הנתבע מס' 1 ולמעשה סוכם בינה לבין הנתבעים 1 ו- 2, כי עבור הטיפול הרפואי, הכולל בין היתר ביצוע השתלות שיניים, עקירות, סתימת שורש, כתרים ושתלים, תשלם התובעת לנתבעים 1 ו- 2 סך של 54,500 ₪.

נוסף על כך ציין מומחה התובעת, כי הנתבע מס' 3 שהנו רופא שיניים כללי ואינו מומחה כלשהו ברפואת שיניים, הזדהה ובנגוד לדין כרופא מומחה, שעה שהנתבע מס' 3 בחר להיקרא "הכירורג של המרפאה", "מומחה להשתלות" או "משתילן". אשר לטפול עצמו קבע מומחה התובעת שמדובר בטיפול רשלני וחובבני שנעשה ללא כל תיכנון, לא כל שכן, תיכנון המבוסס על צילומים עדכניים, אשר היו קיימים או נשלחה התובעת לבצעם.

...

מדובר בפוליסה מסוג "ביטוח בית עסק מרפאת שיניים/מעבדת שיניים, המיועדת לכסות, בין היתר, אחריות המבוטחת, קרי הנתבעת מס' 1, כלפי צד שלישי. גם ההרחבה הקיימת בפוליסה, לביטוחי אחריות מקצועית של המבוטח, דהיינו הנתבעת מס' 1, מיועדת לכסות עובדים, שאינם עובדי רפואה בגין נזק שנגרם לצד שלישי, בשל שימוש בחומרים, קלקול מכשירים וזיהום משימוש בכלים. הנתבעת מס' 4 גורסת, כי לא היה מקום מלכתחילה להגיש תביעה זו נגדה ולמעשה דין התביעה נגדה להימחק על הסף בשל היעדר יריבות והיעדר עילה. הנתבעות הגישו מטעמן חוות דעת נגדית של ד"ר עימאד אבו אל נעאג' (להלן: מומחה הנתבעות). מומחה הנתבעות מדגיש שלא הונח לפניו תיעוד קליני או רנטגני אודות מצבה של התובעת עובר לטיפול. אילו עמד לרשותו התיעוד הרפואי האמור, היה ביכולתו לחוות דעתו בדבר התוצאה ביחס למצבה הרפואי ההתחלתי של התובעת או על האינדיקציות שהובילו לטיפול. מומחה הנתבעות קבע, כי "לא ברור מהרשומה הרפואית ומההדמיות מה היו האינדיקציות לטיפולו של ד"ר פניש", אשר טיפל בתובעת לאחר קבלת הטיפול הרפואי, מושא התביעה כמפורט לעיל.

התובעת תשלם לנתבעת מס' 4 הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.

יוצא אפוא, כי צד ג' 1 (הנתבעת מס' 1) חייב לשפות את המודיע (הנתבע מס' 3) ב 60% מהסכומים, בהם חויב המודיע, לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, דהיינו סך של 176,400 ₪.

הודעת צד ג' כנגד צד ג' 2 (הנתבע מס' 2) נדחית ללא צו להוצאות.

המשיבה מצאה רופא שיניים אחר שטיפל בה. הרופא יידע אותה שהשתלים שהושתלו על ידי המבקש אינם סוג השתלים שנאמר לה שיושתלו.

לא מצאתי ממש בטענה זו. בכתב המינוי בית משפט קמא קבע כי: "לאור הפער בין חוות דעת המומחים בשאלת אופן הטיפול, הרשלנות הנטענת ושיעור הנזק, נחה דעתי כי בנסיבות העניין, נכון למנות מומחה רפואי מטעם בית משפט". לכן, המומחית נדרשה לידון בחוות דעתה בעיניין, תוך היתייחסות לחוות דעת מומחי הצדדים, ולחוות דעתה בנוגע אליהן.

...

איני סבורה כי יש ממש בטענה זו. כאמור פסילת חוות דעת היא סעד חריג שיינתן רק במידה ונפל פגם היורד לשורש חוות הדעת, ולא שוכנעתי כי נפל פגם כזה.

לסיכום לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהתחשב בתוצאת ההליך ובהתנהלות, המבקש ישלם למשיבה הוצאות ההליך בסך של 7,500 ₪, וזאת תוך עד תום 30 יום ממועד המצאת החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן ההחלטה ועד התשלום בפועל.