רשלנות רפואית בטיפול במומים מולדים בכליות

הנתבעים מבהירים כי למרות טענות התובעים הרי שעד היום התובע לא נזקק לטיפולי דיאליזה או השתלת כליה, וככל שיזדקק לאלו, הרי זה אינו קשור בטיפול הרפואי אלא במומים המולדים.

התרשלות בטיפול שניתן המסקנה כי דרך הטיפול שנבחרה לא הייתה רשלנית והייתה סבירה בנסיבות המקרה, אינה סוף פסוק, שכן יש לבחון האם נפלו פגמים בטיפול עצמו, כלומר האם הצוות הרפואי התרשל במעקב הרפואי ובצוע הניתוחים.

דומה שאין חולק כי מצב הכליות החמור, שנובע מהמום המולד, עלול לחייב בעתיד טפול של דיאליזה ואולי גם השתלת כליה (ראו ד"ר כץ עמ'43, חוות דעת ד"ר בן חיים נ/6 עמ' 5), אולם בשלב זה ועל אף כל הליקויים, התובע אינו נזקק לדיאליזה ומתפקד עם כליותיו (ראו עדות ד"ר בן חיים עמ' 69, עדות ד"ר כץ עמ' 42).

...

מצבו של התובע נובע ממומיו המולדים, ולא שוכנעתי כי טיפול אחר היה משנה את מצבו.

סוף דבר התובע סובל ממומים קשים בכליות ובמערכת השתן.

על כן אני מורה על דחיית התביעה.

בסמוך לאחר לידתה אובחן אצל מרים מום מולד קשה המתבטא באיטמות הוושט העליון וניצור הוושט התחתון (חסימה של הוושט העליון וחיבור הוושט התחתון לקנה הנשימה).

בתביעתן בפני בית המשפט קמא טענו המערערות כי המרכז הרפואי "בני ציון" וצוותו הרפואי התרשלו כאשר החליטו לטפל במרים באמצעות תרופת הקנמיצין, בהיתעלם מהיותה תרופה בעלת טוקסיות גבוהה לאוזן הפנימית ועל כן תרופה אשר עלולה לגרום לחרשות, ובפרט התרשלו כאשר במקביל לתרופת הקנמיצין נתנו למרים תרופה משתנת, כאשר ידעו או היה עליהם לדעת כי שילוב של חומר משתן יחד עם אמינוגליקוזידים עלול לגרום לחרשות.

תיפקודי הכליות התקינים לגמרי (רמת אוראה של 26% מ"ג יממה אחרי מתן ה-Lasix), שוללים לדעתי את האפשרות שהתינוקת סבלה מהתייבשות ותומכים בנכונות ההחלטה לתת את מנת ה-Lasix.

...

לאור כל זאת, סבורים אנו כי צדק בית המשפט קמא כאשר קבע כי לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין חירשותה של מרים לבין השילוב של תרופת הקנמיצין ותרופת הלזיקס אשר ניתנו לה, ואפילו אם היה מוכח – הרי שמתן התרופות במינון ובמשך הזמן בו ניתנו לא היווה רשלנות מצד הצוות הרפואי שטיפל במרים.

סבורים אנו כי יש לדחות אף את טענות המערערות לפיהן היה על הצוות הרפואי לקבל את אישור הוריה של מרים לפני מתן תרופת הקנמיצין.

על כן, אנו דוחים את הערעור.

לכתב התביעה צירפו התובעים חוות דעת כדלקמן: חוות דעת של פרופ' י.גרושקביץ, נוירוכירורג, אשר קבע כי כל הבדיקות שנערכו במהלך ההריון היו תקינות ולא ניצפה מום מולד.

בתחילת פרק הדיון נאמר כי "לדעת המומחים, פרופ' גרושקביץ, ד"ר עאמר וד"ר היילבורן , היתקיימה רשלנות רפואית בטיפולו של אהרון חיים לאחר הלידה, אך בחוות דעתי אתייחס בעיקר לתקופה שקדמה ללידה". ד"ר מילר היתייחס למימצאי בדיקות האולטרסאונד במהלך ההריון – הרחבת אגן הכליה, הקף הבטן ומשקל העובר , ומסקנתו היא כי ריבוי ממצאים אלה חייבו הפנייה לייעוץ גנטי והמשך מעקב במרפאה להריון בסיכון גבוה.

בדיון במעמד הצדדים חזר ב"כ התובעים וטען כי לא מדובר בטענות סותרות וגם בחומר הרפואי שהוצג נאמר במפורש שהיו בעיות בהתפתחות העובר ברחם, והאם הופנתה לבדיקות נוספות, ובנסיבות אלה הנטל עובר לנתבעים להראות כי הטיפול במומים וההתייחסות אליהם היתה ראויה .

...

כמו כן טען ב"כ התובעים טען כי חוות הדעת שהוגשו משלימות זה את זו. דיון די לעיין בכל טענות הצדדים כדי להגיע למסקנה כי אין מקום לעיקר בקשות הנתבעים .

לפיכך אני קובעת כי חוות דעתו של ד"ר הילבורן תוצא מתיק בית המשפט ולא תשמש כראיה.

אני קובעת המשך קדם משפט ליום 25.10.18 שעה 09:30.

ההפניות למוצגים יסומנו מ"א (מוצגי המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי "איכילוב" ) מ"ה (מוצגי הסתדרות מדיצינית הדסה – "הדסה") התובעת, ילידת שנת 1970, הורה יחידנית והאפוטרופסית הטבעית של פלונית, קטינה אשר אובחנה כסובלת ממום מולד המאופיין באפרכסת מעוותת קטנה (מיקרוטיה -Microtia) דו צדדית וכן מחסימה של תעלת האוזן החיצונית (Atersia), המלווה בירידה בשמיעה.

(עא 2959/09 שוג מוקטרן נ' ד"ר אהוד וינר - פורסם בנבו 2.7.2012, עמ' 10-9) עוד נקבע בעיניין עא 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פ"ד סה(3) 164, 179 - מאגר נבו כי "סוגיית הרשלנות בטיפול הרפואי נבחנת במשקפי המטפל הסביר, על פי סטיה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת והמבחן הוא אובייקטיבי בעקרו". האם אי בדיקת אוזניים כחלק מהרוטינה של סקירת מערכות היא סטייה מן הפרקטיקה הרפואית שהייתה מקובלת בעת הריונה של התובעת? התשובה לכך, היא שלילית .

גם ד"ר סוקניק הלוי, המומחית בגנטיקה העידה בחקירתה הנגדית והמליצה המלצה דומה: "יש הנחיות מסודרות של איגוד הגנטיקאים ואיגוד הגניקולוגים, יצא נייר עמדה לגבי סמנים רכים ש single umbilical artery נכלל בתוכם ויש המלצה מסודרת באמת להסתכל על לב, שלד, כליות, מערכת עיכול ולהסתכל על מעקב גדילה. בסקירת מערכות כתוב זה המומים שאופייניים והמלצות ונייר עמדה כן? זה מופיע כחוזר מינהל של משרד הבריאות.

...

לסיכום טענות ההתרשלות התובעת לא הצליחה להוכיח כי הצוותים הרפואיים והנתבעים התרשלו.

סוף דבר אני דוחה את התביעה בגין רשלנות רפואית על כל חלקיה.

משכך, ההודעות לצד ג' – נדחות אף הן. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים ולצד ג' 2 (המרכז הרפואי סורסקי) הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

מבין סיבוכי מחלת הזאבת ציין מומחה התביעה, את דלקת הכליות NEPHRITIS LUPUS שהתקיימה לדעתו אצל התובעת, ומהוה גורם סיכון משמעותי להיתלקחות חוזרת של הזאבת במהלך ההיריון.

כמו כן, השמנת יתר ידועה מזה שנים רבות כגורם סיכון למומים מולדים במערכת העצבים המרכזית של העובר.

בחקירתו הנגדית הבהיר עוד את דבריו בעמ' 34 ש' 7-19 וסיכם את שאלת האחריות בנושא זה בדברים המקובלים עליי: "במקרים של לופוס לא חובה שתהיה אפלה, חובה לעשות את הדופלר הזה. זה כתוב בהמון מקומות, נחזור לספר של קאלן משנת 2008 צמוד למקרה שלנו, שמדבר על זה שדופלר נעשה בהריונות שבסיכון. בואו נחזור לספר היחיד שיש בעברית, ספר היסוד נקרא לו הספר של פרופ' גולן שהוא היה מנהל המחלקה לפני בר בוולפסון...מה שקובע הספר היחיד בעברית שבמקרים של לפוס יש כאן מקום לעשות דופלר, ברחל בתך הקטנה כך הוא קובע. ויש עוד הרבה מחקרים אחרים ועבודות אחרות. הרבה יותר מזה, גם בבית חולים רמב"ם שישבו אנשים עם ידע טוב מאד בכל הקשור לאולטרסאונד, יש לא מעט מחקרים שנעשו עם דופלר ועם לופוס ובין היתר בין המבצעים גם פרופ' בלומנפלד שלפי שראיתי ברשומה הרפואית היה אחד המטפלים, וכולם מציינים את היתרון שיש בדופלר. למה זה חובה לעשות כאן דופלר במקרה הספציפי הזה? כי לא מחכים לזה שהעובר יאט את הגדילה שלו, כמו שבר רוצה שיקרה, כאן התינוק יכול למות כי במקרים של זאבת, שח לופוס, יש נטיה בגלל הנוגדנים האוטואימוניים שנוצרו לחסום כלי דם, ואז באיזה שהוא רגע הוא ימות באופן פיתאומי אותו מוות פיתאומי שלא יכולנו לשים את האצבע לפני דקה, כשנדרשתי לקבוע מתי הוא מת אם אפשר להציל, כאן זה קורה בפתאומיות והסכון הזה למוות פיתאומי, מחייב ליילד את האשה ב- 35 שבועות מלאים ב- 2.5 קילו." רשלנות – המצב המשפטי אחריות של רופא בטיפול בחולה היא אחריות תלוית אשם.

...

" פרופ' זאב בלומנפלד, שטיפל בתובעת במסגרת המרפאה להריון בסיכון גבוהה מסר תצהיר מטעם הנתבעת ובו הצהיר כדלקמן: "28. בינואר בשנת 2009 בפגישה במרפאה פיברו-וסקולרית מצוין בפרוש 'שיחה על אפשרות של הריון' עם המלצות מרובות לגבי הכנתה, כולל המלצה לירידה במשקל. מצוין בפירוש שאין סימני פעילות לופוס, ומכאן החל תהליך התכנון להריון." לאחר ששקלתי טענות התובעת בנושא אי מתן הסברים אודות הסיכונים, מצאתי כי דינן להידחות.

מסקנה זו מתחדדת נוכח העובדה, כי התלונה על הפחתה בתנועות היא תלונה סובייקטיבית, כפי ששני מומחי ההגנה העידו לפני ועדותם הובאה לעיל, ואינה תואמת את מצבו של העובר.

לכן אין כל רלוונטיות לרישום זה. גובה הנזק משהגעתי למסקנה כי הנתבעת התרשלה, וכי קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות, יש לעבור ולדון בגובה הנזק.

לכן אני סבור כי יש לפסוק במקרה הניצב לפני לתובעת סך של 500,000 ₪ ולתובע סך ש 350,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.