אשר למצבו הרפואי של הקטין, הסבירו כי הוא מבלה חלק ניכר מחייו בבתי חולים באשפוזים קשים, לרבות בטיפול נמרץ מונשם ומורדם, הקטין עבר ניתוח להעלאת הקיבה כלפי מעלה לכיוון בית החזה בשל הבעיה בושט עימה נולד, הוא סובל מאי שליטה על הסוגרים, עבר ניתוחים לתיקון פי הטבעת בשל האטמות עימה נולד ועובר טיפולים קשים לו ולהוריו בנושא זה. בשל ריפלוקס ואספירציות פיתח הקטין מחלת ריאה כרונית ונזקק לפיזיותרפיה נשימתית מקצועית, כך גם נזקק למכונת IPV בשל בעיית הריאות והנו מטופל בוונטולין ואינהלציות.
קשיים אלה יכול וינבעו גם ממצבים אובייקטיביים כמו גיל היולדת, עבר מילדותי, דת ההורים וכיוצ"ב נושאים שיכול וישתנו בכל רגע נתון באמצעות חשיבה שונה מהמצופה מהאשה בתכתיבים או מוסכמות חברתיות או דתיות כאלה ואחרות, כאשר החזקה תסייע להם להוכיח טענתם זו. ועדין החזקה ניתנת לסתירה אם כי במילותיו של הש' ריבלין "לא די בכך שדתם של ההורים אוסרת עליהם לבצע הפלה כדי לקבוע את התוצאה; על-מנת שנתון זה יהא רלבאנטי לצורך ההכרעה, על בית המשפט להשתכנע כי האֵם הייתה נשמעת לאיסור זה גם בפועל".
מעבר לאמור, ואפילו לא הוכח כי ההורים היו מבצעים הפלה, עדיין נתונה להורים עילת תביעה בשל פגיעה באוטונומיה, וכלשונו של הש' ריבלין: "מקום בו הוכח שהועדה להפסקת הריון היתה מאשרת ביצועה של הפלה, הרי שגם אם לא עלה בידי ההורים להוכיח כי הם עצמם היו בוחרים להפסיק את ההיריון – אין בכך כדי לגרוע מאפשרותם לתבוע בגין הנזק שניגרם להם בגין הפגיעה באוטונומיה שלהם, לאמור: בזכותם לקבל החלטה כה משמעותית בחייהם באופן מושכל. בגין נזק זה, זכאים הם לפצוי נפרד".
אשר לפרטי הנזק המגיעים בנסיבות שכאלה ציין הש' ריבלין כי: "על מי שגרם בהתרשלותו להולדתו של ילד בעל מוגבלות, אשר לא היה בא לעולם אילמלא התרשלות זו, תוטל החובה לשאת בהוצאות העודפות הכרוכות בגידול הילד – הוצאות הנובעות מהתרשלות המזיק, המשקפות את צרכיו המיוחדים של היילוד הנובעים ממוגבלותו – וזאת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה נתון ולמשך כל תוחלת חייו של הילד. פיצוי זה יכלול את כל אותן הוצאות עודפות, הנדרשות במקרה המסוים, ובהן: הוצאות רפואיות, עזרת צד שלישי, הוצאות שקום, הוצאות חינוך לרבות הוצאות נילוות, הוצאות דיור והוצאות ניידות. בתקופת בגרותו של הילד ולמשך כל תקופת תוחלת חייו, יהיו הוריו זכאים לפצוי גם בגין הוצאות הקיום הרגילות שלו – ככל שנגרעה ממנו יכולת ההישתכרות ולא נתקיימו נסיבות מיוחדות, השוללות זכאות זו."
על הנזק הלא ממוני שניגרם להורים מציין הש' ריבלין כך: "במקרי ההולדה בעוולה מתמשך הנזק הנפשי לאורך תקופת חייהם של ההורים – התובעים. אין זה נזק חד-פעמי. אין זה נזק המשתרע על-פני תקופה קצרה. ההורים נדרשים עד כלות לטפל בילד. הם חשופים לסבלותיו והם אמונים על רווחתו. הם מלווים את מכאוביו ייסוריו יומם ולילה ואלה – הופכים לייסוריהם ולסבלותיהם שלהם. הם מכוונים את אורח חייהם לדרך שתאפשר להם לקיים את אחריותם כלפי הילד. חייהם משתנים – לעתים מן הקצה אל הקצה. פעילויות שנראו פעם טבעיות וקלות להגשמה הופכות קשות מינשוא. הצורך לדאוג לעתידו של הילד, ככלות כוחם, מדיר שינה מעיניהם ומחסיר פרוטה מכיסם. זהו נזק מתמשך. הוא שונה ונפרד מן הפגיעה באוטונומיה שהיא פגיעה חד-פעמית המתרחשת ברגע בו נשללה מהם הבחירה. הנזק הנפשי המתמשך והקשה מחייב, לפיכך, פיצוי גבוה ומשמעותי".
ולעניין הנזק בשל הפגיעה באוטונומיה כראש נזק נפרד מהנזק הלא ממוני המגיע להורים בשל עילת ההולדה בעוולה ומצטרף אליה כנזק נוסף קובע הש' ריבלין כך: "באותם מקרים בהם משוכנע בית המשפט כי נגרמה פגיעה לאוטונומיה של התובע – כזו, הנוגעת לליבת הזכות ובעניין מהותי – שומה עליו לפסוק פיצוי הולם, שישקף את מלוא חומרת הפגיעה".
מעקב ההיריון
נחזור בקצרה על טענות הצדדים בעיניין זה. כאמור, לטענת התובעים מעקב ההיריון שבוצע ע"י שתי הנתבעות היה לקוי מאחר והמומחים לא הצליחו לגלות במועד את המומים עמם נולד הקטין (התיסמונת), בין קודם לשלב החיות ובין לאחריו, כך גם הנתבעים לא הסבירו להורים מהם הסיכונים למומים בעקבות שני כלי דם בחבל הטבור לרבות הצורך בבצוע בדיקות מפורטות חוזרות ונקיטת זהירות בשלבים מוקדמים הרבה יותר, והכל על מנת להביא לגילוי המומים ולהפסקת ההיריון בשלביו המוקדמים תוך מניעת הולדת הקטין הסובל קשות בשל התיסמונת.
...
ההורים הופנו לסקירת מערכות מורחבת על רקע עורק טבורי יחיד שהתקיימה בוולפסון והייתה תקינה, הוסבר להורים בשבוע 33 אודות ריבוי מי השפיר והצורך בסקירה מכוונת, בוצעה סקירה שהדגימה בעיה בוושט והוסברו לתובעת ממצאיה והשלכותיה על העובר, ניתן ייעוץ גנטי שני ע"י ד"ר גלסנר ולאחריו יעוץ מפורט ע"י מומחי איכילוב (ר' דברי פרופ' ירון בעמ' 410 שם ציין כי המפגש עם התובעת ארך שעה ואף מעבר לכך; כמו כן ר' את איכות ההסבר שנותן פרופ' ירון למטופלת שם מציין "אני חושב שהדברים שנאמרו הם היו גם ברורים וגם מתועדים היטב וגם המקצוע שלי הוא להסביר דברים מסובכים מאוד לאנשים רגילים. לא אגיד לאנשים פשוטים אלא אנשים רגילים. ואני סבור שבמקצועי אני יודע איך לעשות את זה. אני לא זקוק שמישהו יעשה תרגום של הדברים שאני אמרתי, כי אני חושב שהדברים שאני אומר הם דברים ברורים" עמ' 412 מול 10-15; ראו לעניין איכות הייעוץ הגנטי גם חוו"ד של פרופ' משה פרידמן נספח ג' עמ' 16 למוצגי הנתבעת 2 שם מציין כי הייעוץ הגנטי אצל הנתבעת 2 היה מיטבי; וכן ראו מומחה הנתבעת 1 פרופ' פייגין שאף הוא סבר כי הייעוץ הגנטי שנתן פרופ' ירון היה מפורט –עמ' 274 ש' 15).
מכאן שלא נמנע מההורים כל מידע נדרש לקבלת החלטות על החשש לפגיעה באוטונומיה בשל טענה זו.
המסקנה המתבקשת הינה כי אין לתובעים כל עילת תביעה בנושא זה ודין התביעה בעילה זו להידחות.
סוף דבר
דין התביעה להידחות.
