רשלנות רפואית בהיפרדות שליה בלידה קיסרית

הועלה חשד שמדובר בהפרדות שליה, שנשלל, והאם שוחררה ביום 5.5.85 לביתה.

טענות ועילות חדשות שלא יידונו כפי שפורט לעיל, הצדדים הסכימו שהתובעת לא תעלה "עילות חדשות או טענות חדשות מעבר לטענות שהועלו בכתב התביעה המקורי, וככל שמופיעות טענות כאלה בכתב התביעה החדש ובחוות דעת רמדן, בית המשפט לא יידרש להן". בחינת כתב התביעה המקורי וחוות הדעת הרפואיות שצורפו לו, ובמיוחד חוות דעתו של ד"ר זילברמן, מעלה טענה ממוקדת להתרשלות הנתבעת בשל איחור בחילוצה של התובעת בניתוח קיסרי.

ד"ר זילברמן מוסיף ומציין כי קיימים בספרות הרפואית דיווחים רבים על קשר בין תשניק לידתי להפרעות נוירולוגיות וקוגניטיביות המתבטאות חודשים ושנים לאחר הלידה, וכי ניתן להניח בסבירות גבוהה שהקדמת ילוד העובר בניתוח קיסרי היתה מונעת נזק זה. בחקירתו הוסיף ד"ר זילברמן וציין כי לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת היה על הצוות הרפואי לחלץ את העובר תוך 30 דקות, בעוד שבעניינינו חולצה התובעת תוך 55 דקות (בעמ' 128).

...

צוין כי בינתיים נסתיימה שמיעת הראיות והתיק קבוע לשמיעת סיכומים, ובנסיבות אלה, לא נמצא טעם להיעתר לבקשות התובעת ויש להשלים את הדיון בתביעה כפי שנקבע מראש.

סוף דבר לסיכום, אני מאמצת את חוות דעתם של פרופ' שטיינברג ופרופ' ורדי, וקובעת כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין אירועי הלידה לבין נזקיה של התובעת.

כפועל יוצא מכך, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסכום כולל של 30,000 ש"ח. מזכירות בית המשפט תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים ותוודא טלפונית קבלתו.

בקבלתה אובחן כי העובר מת ללא סימני היפרדות שלייה, ולאחר שנידונו עימה אפשרויות הלידה (לידה נרתיקית או ניתוח קיסרי) והסכנות הכרוכות בכך, הוחלט על לידה לדנית.

לשיטת התובעים, בביקור הנ"ל, היה על הצוות הרפואי של בית החולים להציב בפני התובעת חלופה אחת ויחידה ללידה, והיא ניתוח קיסרי, לאור עברה המיילדותי כמתואר לעיל, וכי לוּ פעל כך, הדבר היה מונע את התוצאה הטרגית של לידת עובר מת בחלוף ארבעה ימים מהביקור הנ"ל. נשאלת איפוא השאלה, האם פעל הצוות הרפואי ברשלנות עת העמיד את התובעת בפני שתי החלופות הנ"ל, ולא הביא לסיום ההיריון לאחר אותו ביקור על ידי ניתוח קיסרי? שאלה זו עמדה במרכז חוות דעתם של שלושת המומחים הרפואיים בתביעה דנן.

...

יובהר כי ההסבר שניתן לתובעת על ידי ד"ר סלים היה בשפה הערבית, שפת האם של התובעת, להבדיל מת"א 2464/05 מהא דלאשה ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.1.07), שאליו הפנו התובעים בסיכומיהם, ושבו ניתן הסבר לבעלה של היולדת בשפה העברית, שפה שלא היתה לו שליטה בה. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הצוות הרפואי התרשל במתן ההסברים לתובעת באשר לחלופות הלידה שעמדו בפניה ו/או לא וידא שהחלטתה לעבור לידה לדנית נבעה מבחירה רצונית לאחר הבנת הדברים כאמור.

סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל היא שהתובעים לא הצליחו להוכיח כי הצוות הרפואי של בית החולים התרשל במתן יעוץ ו/או טיפול לתובעת, ומשכך דין תביעתם להידחות, וכך הנני מורה.

במצב דברים זה, ולאור התוצאה הנ"ל, הנני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד אם כי בסכום מתון של 6,000 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תביעה לפיצויים בעילת רשלנות רפואית, בגין אי-איבחנה וטפול בפקקת ורידים עמוקים (DVT), במהלך אישפוז בשל הריון בסיכון, לקראת לידה בניתוח קיסרי.

ביום 13/9/2010 חלה החמרה בדימום ובבדיקה ואגינאלית הוצאו קרישי דם בגודל כף יד; במעקב רופא המחלקה ביום 14/9/2010 נרשם כי: " כאב ירך שמאל, בבדיקה ללא עדות לדלקת, ללא עדות ל- DVT נקרא לייעוץ כלי דם"; לאחר כשעה באותו יום נבדקה התובעת ע"י כרורג לכלי דם, דר' חרך, אשר ציין כי: "מתלוננת על כאב בירך שמאל (ללא עדות ל- DVT) ... שבוע כאבים במפשעה שמאל, לא מסוגלת ליישר ירך, רגל לא בצקתית, ללא רגישות בסובך... אין עדות לפתולוגיה וסקולארית". 20 דקות לאחר מכן, בשל המשך הדימום, הומלץ לבני הזוג לבצע ניתוח קיסרי; בשעה 11:30 נעשה ייעוץ אורתופדי נוסף שלא העלה ממצא חדש וצוין בו: "רגישות במישוש במפשעה שמאל...הגבלה קלה של אקסטנציה של ירך בגלל כאב...", והומלץ על צלום רנטגן ובדיקת MRI לאחר הניתוח הקיסרי; הניתוח הקיסרי בוצע בצהרי אותו יום (14/9/2010), ושעת הלידה נרשמה 14.22; נולדה תינוקת במשקל 1,095 גרם; בהפניה לניתוח נרשם: "ניתוח חשוד, דימום: היפרדות שיליה, עקב דמם לידני מוגבר..". לאחר הניתוח קיבלה התובעת טפול מניעתי בנוגדי קרישה, קלקסן; קיימת מחלוקת לגבי מועד תחילת טפול מניעתי זה; יום אחרי הניתוח, ב 15/9/2010, הופיעה נפיחות ברגל שמאל של התובעת; למחרת , ה 16.9.2010, בוצע דופלקס ורידי אשר הדגים פקקת ורידים עמוקים (DVTׂ) ברגל שמאל, בוורידי הכסל והירך משמאל; בייעוץ חוזר עם דר' חרך באותו יום צוין : " LT LEG DVT, נפיחות הופיעה אתמול, בדקתי את הנ"ל לפני מספר ימים, רק כאבים במפשעה, לא היו סימנים אחרים". דר' חרך המליץ על נוגד קריש (קלקסן) במינון טפולי ומנוחה במיטה עם רגל מורמת.

...

כך גם סבורני כי אין לקבל את טענת התובעת בדבר פגיעה באוטונומיה, משום שלטענתה לא הוסבר לה הסיכון לפתח DVT, וכתוצאה מכך נמנע ממנה לבקש טיפולים מניעתיים המותרים בהריון, כמו הרמת רגליים, גרביים אלסטיות ושרוולים פניאומטיים.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, בשים לב לנסיבות המקרה ולחשיבות שיש לייחס, לטעמי, לזכותה של התובעת לברר את נסיבות הנזק שנגרם לה, ובשים לב לניהול המקצועי והממוקד של התביעה על ידי התובעת ובאת כוחה, שחסך מאמץ וזמן רב, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו.

]השופטת מ' נאור: הערעורים ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' גריל) בסוגיה של רשלנות רפואית בלידה.

בשל היפרדות השלייה והדימום שבעקבותיה היה צורך – ועל כך לא חלק איש – בבצוע ניתוח קיסרי.

...

לענין זה יפים דברים שרשם אריאל פורת במאמר תגובה על הביקורת על הצעתו של "פיצוי בגין פגיעה בסיכוי": "פיצויים בגין פגיעה בסיכוי: מדע מדויק או משפט?" עיוני משפט כז (תשס"ג) 357; "דוקטרינת הפגיעה בסיכוי נתמכת בשיקולים של הרתעה אופטימלית ולעיתים אף בשיקולים של צדק מתקן. על כך אין מחלוקת ביני לבין פוקס, שמואלי ושפירא. דוקטרינת הפגיעה בסיכוי ניתנת ליישום פשוט כאשר ניתן לחשב בנקל את ההסתברויות הנדרשות ליישומה, ולעיתים קרובות אכן ניתן לחשב הסתברויות אלה בנקל. אף על כך, נדמה לי, ניתן להסכים. גדר המחלוקת הוא סביב אותם מקרים (המעטים, לדעתי) שבהם חישוב ההסתברויות קשה וספקולטיבי. כאן נפרדות דרכינו. אני סבור שכאשר שיקולים מהותיים תומכים בפיצוי בגין פגיעה בסיכוי באופן חזק, על המשפט להסתפק במה שיש, ובאין ממצאים מדויקים באשר להסתברויות, להסתייע בממצאים החסרים, אפילו החסרים מאד. המשפט אינו מתמטיקה, והמשפטן אינו שואף לאותו דיוק שהמתמטיקאי שואף אליו. התעקשות על דיוק במקרים שנידונו במאמר המבוקר סופה להוביל למשפט פחות טוב" (שם, בע' 365).

אין מנוס בענייננו מהערכה בדרך של אומדנא.

למרות הצעתי להקטין את שיעור החבות שנקבעה בערכאה הראשונה, אני מציעה שלא להפחית את שכר הטרחה הגלובאלי שנקבע בגין התשלומים העתיים, זאת כיוון שהסכום הגלובאלי שנפסק נראה לי נמוך.

כמו כן, התרחשותו של הדימום שניגרם, ככל הנראה, עקב הפרדות השליה במהלך הלידה, לא הייתה צפויה מראש.

שם עמדה על הפרק שאלה עובדתית היפותטית - האם, בהנחה שהיולדת הייתה נימצאת תחת השגחה רפואית צמודה במהלך הלידה - היו הרופאים מחליטים על ביצוע ניתוח קיסרי ולא על לידה ווגינלית.

פיצוי זה משקף את האיזון הראוי בין האנטרס הצבורי שבהרתעה מפני פעולות רפואיות רשלניות, לבין המנעות מהרתעת-יתר של הרופאים בעבודתם ולבין אינטרס הניזוק להיפצות על הנזקים שנגרמו לו. כתוצאה מיצירת הסיכון יכול ויגרם אובדן סכויים להחלמה או החמרת סיכוי ללקות בליקויי הולדה.

...

נראה לי כי לא היה מקום לעשות כן. מקובלת עלי טענת המערערים כי אין בסיס להעדפת הכתוב על גבי הבדיקה השניה בכתב יד, על פני החותמת, ללא כל עדות שיהא בה כדי להסביר את הסתירה בין כתב היד לחותמת.

השיעור המוצע על ידי חברתי של 30% יתכן שיכול הוא להצדיק התחשבות בנזק האמור, אלא שכאמור לא שוכנעתי כי יש בסיס להערכה גבוהה זו. מצטרפת אני, איפוא, לפסק דינו של הנשיא.

לסיכום אוסיף עוד, כי הפרשה שבפנינו נוגעת ללב ומטעם זה קשתה עלי שבעתיים ההכרעה.

מצטרפת אני איפוא לדעתו של הנשיא כי יש לדחות את הערעור.