משניהל התובע הליכים בהתאם לחוק הנכים בפני קצין התגמולים, אין הוא יכול לתבוע בנזיקין בגין רשלנות רפואית את הגורמים האזרחיים.
בהתאם להלכה כל איחור באיבחון מחלה, בין אם ע"י גורם רפואי אזרחי או על ידי גורם צבאי, נחשב כאיחור "תוך ועקב השרות".
תביעת התובע לקצין התגמולים התקבלה והמחלוקת של התובע היא על הקשר הסיבתי ושיעור ההחמרה כמו גם על שיעור אחוזי הנכות שנקבעו, שעניינה להתברר בהתאם לחוק הנכים.
גם אם הטיפול ניתן בבתי חולים, הוא לא יכול לבחור רופא פרטי.
בעניינינו, בית חולים נהריה (שהתרשל, לפי הטענה) הוא בית חולים ממשלתי ומשרד הביטחון אחראי לטפול שם, ככל שהיה רשלני.
...
בתגובתו טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, מאחר והיא הוגשה בחוסר תום לב ושיהוי רב. עובדות התביעה היו ידועות לנתבעת 2 לפני הגשת כתב התביעה ולאחר הגשתו, ואף נוהל משא ומתן במשך כשנה לסילוק התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט עד שביום 16/07/2020 הודיעה ב"כ נתבעת 2 לב"כ התובע כי היא מוציאה את התיק לעו"ד חיצוני לצורך הגנה ולאחר מכן שינתה המדינה את עמדתה.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ויישמתי את הוראות החוק והפסיקה הרלוונטיים נחה דעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף נגד המדינה מחמת עיקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים לפיו:
אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שירותו ועקב שירות.
לסיכום, התביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לפי הטענה, בעקבות התרשלות בגילוי של מחלתו בזמן אמת.
לאור האמור לעיל והגם שסעד של סילוק על הסף הוא דרסטי, נראה כי המקרה נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם מוצדק לסלק את התביעה נגד נתבעת 2 על הסף, וכך אני מורה.
