רשלנות רפואית באיחור בניתוח

כאמור, את המחדל הנטען בשל היתעלמות מתלונותיו ואי שיחרורו לבצוע הניתוח המתוכנן, לרבות האיחור באיבחון ההחמרה במצבו הרפואי, מייחס התובע לרופאי השב"ס שהיו אמונים על הטיפול הרפואי בו בתקופת המאסר, ואילו את הטיפול הרפואי שקבל בקשר למחלת העיניים מרגע אישפוז ואילך, אשר לטענת התובע היה רשלני, מייחס התובע למחלקת העיניים של בית חולים אסף הרופא במהלך אשפוזו שם. לשון אחר, עסקינן "בארוע מתגלגל" הנושא בחובו טענה משולבת ומדורגת לרשלנות רפואית: תחילתה בהמנעות משחרור התובע לבצוע הניתוח ואיחור נטען בהפנייתו לקבלת טפול רפואי (ע"י השב"ס בתקופת המאסר) וסופה בהתרשלות רפואית נטענת במהלך קבלת הטיפול עצמו (ע"י בית חולים אסף הרופא בתקופת האישפוז).

...

על כן, הטענה להתרשלות בטיפול הרפואי שקיבל התובע במסגרת בית החולים אסף הרופא נדחית.

סוף דבר לנוכח מסקנתי לעיל, דין התביעה להידחות על שני חלקיה, מה שמייתר מאליו את הדיון בסוגיית הנזק, אשר גם לגביה נחלקו דעות המומחים הרפואיים בכל הקשור למהימנות הטענה או הממצא בדבר אובדן שדה ראיה היקפי (ראיה טובולרית) והטענה להיעדר הקשר בין ממצא זה ומצב עצב הראיה של התובע, לבין כל שלל המחלות האפשריות שהועלו ונדונו בהקשרו של תיק זה (מחלת הגרייבס, ה- GO, CON).

לנוכח התוצאה אליה הגעתי לעיל לפיה דין התביעה להידחות, יישא התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבעות, המוערכות על ידי, בהערכה זהירה ואף זאת על דרך גזירת "בית הלל", קרי על הצד הנמוך ולו על מנת להקל על התובע לנוכח מצבו, בסך 40,000 ₪.

יש אכן טענות התרשלות ביחס לבי"ח נהריה וביחס לקופה שסקרתי, אך אין טענה למעשה המתייחסת במישרין לפרופ' וולשטיין (האחרונה גם אינה אחראית לזימון תורים לניתוח מוקדם או מאוחר, ואחרת לא נטען, גם אם יש טענה הנוגעת לאיחור בבצוע הניתוח, המופנית לקופה, בבחינת "היה צריך לבצע קודם").

האם כל סוג של קשר מחקרי מעין זה יפסול מינויו וחוות דעתו, בגין כל מקרה בו לאחד מהרופאים עימם שיתף פעולה לאורך השנים לצורך מחקר או מאמר זה או אחר, היתה מעורבות בתיק רשלנות רפואית? אכן כאשר מדובר על קשר של חברות קרובה עם קולגה, ונטענות טענות בלב התביעה לגבי התרשלותו של אותו חבר קרוב, מצופה שהמומחה יציף העניין ויבקש הנחיות (למצער).

...

אני סבור כי יש גבול שבהגיון לתיאוריות קשר, וההסבר הפשוט יותר הנו שכך בדיוק אירע.

אלא שעד שמגיעים למסקנה חמורה שכזו, נדרשים נתונים כבדי משקל, ולא מעין אלה שהוצבו כאן, ויודגש שוב - לאחר שנתן המומחה חוו"ד. " כידוע, פסילת חוות דעת היא צעד קיצוני שיינקט אך במקרה בו נמצא כי נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין, ושיש בו כדי לגרום לעיוות דין (ראו: רע"א 1138/12 אי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 12 (9.4.2012) (להלן: עניין אי.די.איי); רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, פסקה 13 (3.5.2018)). כן נקבע, כי הזהירות בנקיטת צעד כזה מקבלת משנה תוקף מקום בו בקשת פסילת חוות הדעת מוגשת לאחר שזו הושלמה על-ידי המומחה מטעם בית המשפט, וזאת מאחר שבשלב זה ישנו חשש שתוצאת חוות הדעת היא שהובילה לבקשת הפסילה (ראו: עניין אי.די.איי, שם; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 690 (2012)).

הבקשה נדחית.

בעקבות פסק דינו של בית משפט זה בעירעור, הגיש המשיב תביעה נגד המבקש בעילת רשלנות מקצועית לבית המשפט המחוזי, בטענה שהמבקש הגיש את תביעת הרשלנות הרפואית באיחור ולכן היא נדחתה מחמת היתיישנות.

המבקש הוסיף גם כי בעירעור לפני בית משפט זה נקבע כי חל על המשיב מעשה בית דין ביחס לנזק שניגרם לו מהרשלנות שבאיבחון שלפני הניתוח הראשון שעבר עוד בשנת 1988 המהוה את עיקר תביעת הרשלנות הרפואית, ולכן לא יכול היה המשיב להצליח בתביעתו בכל מקרה.

...

עם זאת, לאחר העיון, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

יודגש, החלטתי אינה באה לגרוע מסמכותו של בית המשפט המחוזי לשנות מהחלטתו אם ימצא לנכון לעשות כן בשלב מאוחר יותר של הדיון וככל שתתברר בפניו המסכת העובדתית הנדרשת לכך.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

רקע והשתלשלות העניינים: עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן: "הקטינה"), לטענת התובעים, עקב מחדלים ורשלנות רפואית בגין איחור באיבחון מום לב מולד מסוג CoA (קוארקטציה של האאורטה) +AOV Bicuspid שאובחן לראשונה בקטינה רק במהלך שנת 2016, בהיותה בת 11 שנים (להלן: "המום הלבבי", או "קוארקטציה" או "CoA" בהתאמה).

אי הצלחתו של ניתוח, כמו גם טעות באבחנה, אין בהם בהכרח ראיה לקיומה של רשלנות, שהרי האחריות המוטלת על הרופא איננה אחריות מוחלטת.

...

בנסיבות אלו, ולנוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין טענות התובעים בתביעה בעניין דינן להידחות.

סיכום: המסקנה מכל האמור לעיל היא כי במקרה דנן לא הוכחו טענות התובעים כי נזקי הקטינה נובעים מרשלנות באבחון מצבה הרפואי באשפוז 2005, ומשכך דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות.

לפני תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת בשני ניתוחי מוח שעברה המנוחה בשנים 2011 ו-2012, לכריתת גידול שפיר בבסיס הגולגולת.

התובעים טענו כי האיחור בבצוע הניתוח כמו גם ההמנעות מבצוע MRI עדכני בטרם הניתוח, מעבירים את נטל השיכנוע על הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה וכי אם הייתה פועלת כראוי, התוצאה לא הייתה משתנה.

...

סוף דבר המנוחה סבלה מגידול שפיר במוחה ועברה שני ניתוחים מורכבים להוצאתם.

לאור האמור, התביעה לפיצוי בגין טיפול רשלני ובגין העדר הסכמה מדעת לניתוחים נדחית.

בנסיבות שפורטו, שוכנעתי כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה.