רשלנות רפואית באי אבחון שבר

לטענת התובע, הוא פנה לקופת חולים כללית בכרמיאל, אך לא קיבל שם טפול רפואי אלא הופנה ישירות לנתבעת; שם בוצע צלום רנטגן לזרת בחשד לגוף זר, לא נמצא גוף זר, אך אובחנו שברים בגליל המקורב והאמצעי של הזרת.

על פי הנטען, האבחנה של הנתבעת הייתה שגויה ומוטעית, שכן נגרמו לתובע קרעים בגידים המכופפים שלא אובחנו, ולכן הטיפול הרפואי שקבל, אשר כלל סד מתכת, היה רשלני ואף גרם לתובע נזק בלתי הפיך.

...

כמו גם, החשש שהמומחה משתייך לאסכולה רפואית מסוימת ויתקשה לקבל עמדה שאינה מתיישבת עם זו המקובלת עליו ושעליה התחנך.

בנסיבותיו של מקרה זה סבורני כי יש להעדיף את ההילוך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט כבר עתה, ועוד לפני חקירת המומחים מטעם הצדדים.

מצב דברים זה, מביאני למסקנה כי ראוי שכבר מלכתחילה תונח בפני בית המשפט חוות דעת שתעמוד על הפרקטיקה הרפואית ועל המסקנות המתבקשות מהמצב העובדתי הנתון.

התובע פנה לקופת חולים כללית בכרמיאל, אך לא קיבל שם טפול רפואי אלא הופנה ישירות למרכז "טרם" כרמיאל בע"מ, הוא נתבעת 1 (להלן: טרם), שם בוצע צלום רנטגן לזרת בחשד לגוף זר, לא נמצא גוף זר, אך אובחנו שברים בגליל המקורב והאמצעי של הזרת.

תביעתו של התובע בהליך האחר נסבה על טענה להתרשלות בטיפול הרפואי שניתן לו. לטענת כללית וד"ר פאר, התובע בהליך האחר מבקש לבסס את תביעתו על חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר קובו, אלא שזה האחרון העביר ביקורת על הטיפול הרפואי שניתן לתובע אצל טרם, לרבות הבעת הסתייגות מינהלי העבודה הנהוגים אצלה.

בהליך האחר דובר על שבר בעצם הסירה שלא אובחן, ובהליך שלפניי מדובר על קרע בגידים שלא אובחן.

...

וככלל - יש לזכור כי חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט איננה חזות הכל והיא אך כלי שבית המשפט נעזר בו כדי להגיע למסקנה הנכונה.

כאמור, הנימוקים שהונחו בפני מצדדים במסקנה כי אין מקום לפסול את חוות דעתו של המומחה ולעת הזו, ועל בסיס הנתונים המונחים בפני – דין הבקשה להידחות.

על כן, ולאור האמור לעיל, אני דוחה את בקשת כללית וד"ר פאר.

אין בטעות באבחנה בהכרח ראיה לקיום רשלנות (דנ"א 1833/91 פחרי קוהרי נ' מדינת ישראל מיום 5.6.91) "המבחן אשר על בית המשפט לבחון בו מעשה או מחדל פלוני של רופא תוך כדי טיפולו המקצועי, אם יש בו או אם אין בו משום רשלנות, איננו מבחן של "חכמים לאחר מעשה", אלא של הרופא "הממוצע" בשעת מעשה.

ההחלטה הרפואית שלא לבצע פרוצידורה פולשנית במצב שלא נידרש, תוך הסתמכות על הבדיקות שהראו מצב תקין, אינה חורגת מיגדרי החלטה שגויה גרידא ויש לקבוע, שאינה עולה בקנה אחד עם הנהוג והמקובל בנסיבות מקרה זה (ע"א 9833/09 כהן נ' מ"י מיום 25.8.13).

התובעים טענו, לנזק ממוני בגין שבירת מצבת אבי התובעים ובנייתה מחדש בסך 15,000 ש"ח. כן טענו, לנזק לא ממוני בגין סבלם, עוגמת הנפש, הזעזוע והתדהמה מאיבוד האיברים, שנעשה תוך פגיעה באוטונומיה של המנוחה ובני משפחתה, חרף בקשתם המפורשת להביאם לקבורה ותוך פגיעה בכבוד האדם ועוגמת הנפש והצער בהריסת מצבת בעל המנוחה ואבי התובעים 2-3 שנעשה לשוא, בתקופת השנה של פטירתו.

בנסיבות העניין ולאור גודל האיברים שאבדו, בשארית אצבעות נמקיות מזעריות, יש לפסוק לתובעים, בגין הנזק שאינו ממוני, פיצוי בסך 18,000 ש"ח. במקרה בו נפסק, כי התרשלות בית החולים, חרף בחירת התובעים, לא פעל בהתאם לבקשתם, אינה עולה כדי פגיעה בזכותם לבחור, קרי פגיעה בזכותו לאוטונומיה, אלא אך טעות ביישום בחירתו, אך יסודות הפגיעה באוטונומיה אינם מתקיימים ולכן יש לדחות את הדרישה לקבלת פיצוי בגין ראש נזק זה (תא (שלום-ב"ש) 39669-12-17‏‏ פלוני נ' המרכז הרפואי תל אביב מיום 13.9.21).

...

בבחינת התרחישים המסתברים, ביחס לאיברים הקטועים שאבדו ולא הובאו לקבורה בניגוד לרצון המנוחה ומשפחתה, מסתבר יותר, שהנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה ולא נקטה זהירות, סבירה מהמסקנה ההפוכה (ע"א 6332/15 צאלח נ' עדוי מיום 23.11.2017).

מדובר בנזק מיוחד שאינו נתמך בראיה ולכן דינו להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים סך 18,000 ש"ח. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

באישור הרפואי נכתב, בין היתר, כי "אין ספק שבית החולים התרשל כשלא אובחן השבר בטיביאה ברגל ימין אצל הילד והוא סבל מכאבים במשך שבוע דבר שהיה אפשר למנוע אילו היו מצלמים את הילד ומאבחנים את השבר". המשיבה הגישה כתב הגנה מטעמה, ובד בבד הגישה גם בקשה לסילוק התביעה על הסף, מחמת אי-צירוף חוות דעת רפואית.

...

בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין לא היה מקום לפטור את המבקש מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו, ובתוך כך דחה את טענותיו ולפיהן בנסיבות המקרה הוא כלל אינו מחויב בהגשת חוות דעת.

האישור הרפואי מאת פרופ' נרובאי אינו בגדר חוות דעת מומחה, ולא ערוך כחוות דעת מומחה, ולא שוכנעתי כי התקיימו אותן "נסיבות ייחודיות" עליהן הצביע המבקש המצדיקות לחרוג מן הכלל בעניינו, ולפטור אותו מלצרף חוות דעת רפואית.

סופו של דבר, שלא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין קמא, לא כל שכן פגם המצדיק התערבותו של בית משפט זה במסגרת "גלגול שלישי", ודין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

עקרי חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים: חוות הדעת מטעם התובע התובע נסמך על חוות הדעת של ד"ר אפרים דביר, מומחה לכירורגיה פלאסטית (להלן: "ד"ר דביר"), אשר קבע כי ד"ר אסדי, שטיפל בתובע במרפאת טר"מ, לא אבחן נכונה את מצבו הרפואי של התובע.

תימוכין נוספים לכך, ניתן למצוא בעדותו של ד"ר קובו בהתייחסו לימים שעברו בין הביקור של התובע במרפאת טר"מ ועד שהגיע לביקור הראשון אצל ד"ר פאר: "... במהלך אותו זמן הוא היה לדבריו מטופל, מה שהוא העריך שזה הטיפול הסופי ע"י רופא בטרם. אובחן כשסובל משברים, שמו לו סד וזה בעצם הטיפול. מפנה לבדיקה הרפואית שלי שבדקתי אותו במרפאה. יש לי את זה בסיכום שעשיתי, שהיא לא חלק מחווה"ד." (עמ' 17, ש' 32 – עמ' 18, ש' 2).

בחינת שאלת ההתרשלות ביחס לקופ"ח וד"ר פאר: ראשית, אבחן האם ד"ר אבדח, אליו פנה התובע מיד ובסמוך לאחר פגיעתו, כרופא מומחה מטעם קופ"ח, התרשל בבדיקה שערך לתובע ובהפנייתו אל מוקד רפואה דחופה טר"מ, וכפי טענתה של טר"מ. ד"ר קובו היתייחס לעניין זה הן במסגרת חוות הדעת, הן במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו לו מטעם טר"מ, והן במהלך עדותו בפני, ובכל פעם, שב וחזר על מסקנתו החד משמעית, ולפיה - אין בעובדה שד"ר אבדח שלח את התובע לקבלת טפול רפואי במוקד טר"מ, משום התרשלות מצידו בטיפול הרפואי בתובע.

...

בהתבסס על גובה הכנסתו בתקופה זו, אני קובע פיצוי בסך של 25,000 ₪, כפיצוי גלובאלי המשקף את הפסדי השכר והפנסיה לעבר של התובע בגין התאונה, כשווים היום.

לאור האמור, אני קובע כי חלוקת האחריות בין הנתבעים הינה: הנתבעת 1 – 40% ואילו הנתבעים 2-3 (יחדיו) – 60%.

סוף דבר - התוצאה: אני מחייב את הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקיו בעקבות התאונה בסך 210,000 ₪.