רשלנות רפואית באבחון סרטן הלשון

הנידרש לנדון ביום 26.11.13 הגישו המשיבים תביעה נזיקית כנגד המבקשות בעילה של רשלנות רפואית שעניינה איחור באיבחון מחלת הסרטן המעי הגס אצל המנוח ב. ג. ז"ל (להלן- המנוח).

החלטות בית משפט קמא בהחלטתו מיום 4.11.18 הבהיר בית המשפט כי אינו נותן לעת עתה החלטה בבקשה ובלשונו – "נרשמו טענות הצדדים" וכי תנתן התיחסותו לטענות אלו "במסגרת פסק הדין", ומכל מקום, הוא מאפשר למבקשות להגיש חוות דעת רפואית משלימה מטעמן, ובלשון ההחלטה - " נרשמו טענות הצדדים. כן נרשמה טענת התובעים כי אינם מבקשים לתקן כתב התביעה וכי מדובר בחוות דעת "משלימה" על כל המשתמע מכך.

...

נקדים ונאמר כי אין מקום לטענת המשיבים לפיה הוגשה הבקשה באיחור, בקשת רשות הערעור הוגשה לבית המשפט ביום 2.12.18 ובעקבות החלטתי מיום 3.12.18 הוגשה לאחריה בקשה מתוקנת.

כך מצאנו, כדוגמה, בעניין רע"א 2856/12 גדעון כהן ו- 21 אח' נ' מע"צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (2012) – "מלשון החוק עולה, כי, ככלל, יידונו השגות צדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי" ואולם בנדון שוכנעתי כי התקיימו החריגים המצדיקים, כאמור, מתן רשות לערער והתערבות בהחלטת בינים של בית משפט קמא.

כפי שיפורט להלן - שוכנעתי כי התקיימו בנדון הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות בהחלטות הבינים של בית משפט קמא, משום שלהחלטות בית משפט קמא בנדון יש השלכה מכרעת ומהותית על זכויות המבקשות, ובכלל זה, תכנון אופן הגנתן - בין אם על דרך הגשת חוות דעת נגדית ובין אם על ידי זימון העד המומחה וחקירתו, וכן יש בהן לאלץ את המבקשות להשקיע משאבים רבים, זמן והוצאה כספית בגין הליכים דיוניים שונים שאפשר שהם מיותרים לחלוטין.

המנוחה טענה אז כי קופת החולים התרשלה באיבחון סרטן צואר הרחם בו לקתה.

בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית שצורפה לו, נטען כי החל מסוף שנת 2007 ועד לימיה האחרונים של המנוחה, מתוארים ברשומות הרפואיות מספר מצבים שחייבו רמת חשד גבוהה להתפשטות והתלקחות ממאירות שמקורה באותו סרטן אשר אובחן אצל המנוחה בשנת 2005.

אכן, ההנחה היא כי לשון הסכם פשרה היא לשון רחבה וכוללת, המשחררת את המזיק מכל תביעה, גם בגין סיכונים להתגלות מאוחרת של נזקים לא ידועים, וכי תחום הפיצויים בגין ניזקי גוף הוא כזה אשר מעצם טיבו טמונה בו אי-ודאות רבה ביחס להתפתחויות עתידיות.

...

אף לגופן של הטענות הנוגעות לקיומה של התביעה הראשונה שנסתיימה בפשרה, סבורני כי לא ניתן בשלב מקדמי זה ולאחר בחינת נתוניה ה"גולמיים" של התביעה, להכריע בשאלות של מעשה בית דין או מניעות.

לא ניתן לומר בשלב הנוכחי, כי מסכת העובדות המתוארות בכתב התביעה, מובילה למסקנה ברורה כי האירועים אשר מקימים את עילות התובענה התיישנו כולם (ראה: רעא 107/14 נתן נתנזון נ' **** גבאי (27.05.2014)).

הבקשה נדחית אפוא.

מדינת ישראל – משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד ויסגלס אלמגור ואח' קופת חולים כללית (ניתן פסק דין) פסק דין עסקינן בתביעה לרשלנות רפואית נטענת בשל איחור באיבחון סרטן מסוג למפומה אצל התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1968.

במקביל, בדיון מחלקתי ביום 23.8.11, סוכם כי מדובר בהתבטאות שאינה שגרתית של CIDP (בשל מעורבות הלשון) ולכן הוחלט על נטילת ביופסיית עצב הקפי.

...

לא שוכנעתי כי נדרש היה במקרה כאן לעלויות כה מסיביות שחורגות ממתחם הפסיקה באשר לעלויות התאמת דיור.

סוף דבר ראיתי להעמיד את שיעור אובדן סיכויי ההחלמה על 30% ומכאן שהפיצוי עומד על – 889,540 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע את סכום הפיצוי בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט כנגד קבלות כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד התשלום בפועל.

קופת חולים כללית – ניתן פסק-דין פסק דין מתוקן עסקינן בתביעה לרשלנות רפואית נטענת בשל איחור באיבחון סרטן מסוג למפומה אצל התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1968.

במקביל, בדיון מחלקתי ביום 23.8.11, סוכם כי מדובר בהתבטאות שאינה שגרתית של CIDP (בשל מעורבות הלשון) ולכן הוחלט על נטילת ביופסיית עצב הקפי.

...

לא שוכנעתי כי נדרש היה במקרה כאן לעלויות כה מסיביות שחורגות ממתחם הפסיקה באשר לעלויות התאמת דיור.

סוף דבר ראיתי להעמיד את שיעור אובדן סיכויי ההחלמה על 30% ומכאן שהפיצוי עומד על – 919,513 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע את סכום הפיצוי בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט כנגד קבלות כשהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד התשלום בפועל.

הממצא תועד בבדיקה הגופנית כדלקמן: "א.א.ג: פה ולוע – נגע בלשון משמאל, תופס את כל הצד של הלשון רושם לארוזיה..." זאת ועוד, אין גם מחלוקת כי מצבה הרפואי של המנוחה היתדרדר עד מאוד בחודשים שקדמו לאיבחון הנ"ל. אף בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי המנוחה אכן סבלה מהתדרדרות בבריאותה, קושי בדיבור, וירידה במשקל כתוצאה מהנגע בלשון, ותסמינים אלו מספר חודשים לפני פנייתה של המנוחה לכללית סמייל ולבית חולים נהריה בחודש נובמבר 2015.

ואולם בחוות דעתו מיום 21/01/20 קבע כי רופאי המשיבה נהגו על פי הסטאנדרט המקובל ללא התרשלות ועל פי הרישומים הרפואיים לא היה כל עיכוב באבחנה שניגרם מהתנהלות הרופאים, שכן לא נימצאו תלונות על תסמינים או תלונות האופייניות לסרטן חלל הפה בתעוד הרפואי שקדם לאבחנה מחודש נובמבר 2015, וכי מדובר במקרה קלסי של איחור באבחנה שניגרם על ידי המטופל.

...

לאור מכלול הראיות הקיימות בתיק, עולה כי המסקנה הסבירה ביותר הינה שהנגע ו/או הממצאים הופיעו בלשון המנוחה עוד בתקופה שבין חודש דצמבר 2014 ו-ינואר 2015, וכי ככל שהייתה מבוצעת בדיקה לגרון/חלל הפה של המנוחה בפרק זמן זה בעת מתן המרשמים לתרופת האורקורט על ידי ד"ר עואד ניתן היה להיווכח בהם בשלב מוקדם יותר של המחלה.

סוף דבר דין הערעור להתקבל כמפורט בפסק דיננו ואנו מורים על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא.

אנו מחייבים את המשיבה בהוצאות המערערים בסך כולל של 15,000 ₪.