רשלנות רפואית באבחון מומים בעובר

עילתה של תביעה זו, היא חיים בעוולה בשל רשלנות רפואית אשר גרמה (כנטען) לאי-איבחון מומים בעובר, שהובילה ללידתו של ילד חירש ובעל עיכוב התפתחותי.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרי שהבקשה למחיקה על הסף – נדחית.

והשני, כמי שאמונה על הטיפול בתובעת 2 ב"טיפת חלב" בעאבלין, וכנגד נתבעים 2 ו-3, הרופא אשר טיפל בתובעת 2 ב"מרכז לבריאות האשה מרכז רפואי זבולון" ונתבעת 3 כאחראית על מרכז זה. לטענת התובעים, אנשי הצוות הרפואי של נתבעת 1 התרשלו כאשר לא הפנו את תובעת 2 לייעוץ גנטי, מיד עם הגעתה לטיפת חלב, בנגוד לנהלי משרד הבריאות.

לטענתם, אילמלא נהגו הנתבעים באופן זה, הרי שבדיקת "סיסי שילייה" הייתה מתבצעת בשלב מוקדם יותר ומביאה לאיבחון מוקדם של מום העובר, וכפועל יוצא מכך, תובעים 2 ו-3 יכולים היו לפנות לועדה להפסקת הריון בשלב מוקדם של ההריון ולהפסיקו.

...

לפיכך גם טענה זו של התובעים נדחית.

אל מול תוצאה זו שהיא קשה עד מאוד לתובעים, עומד הצורך בוודאות וביציבות משפטית, אשר גובר במקרה זה, לאור הוראות הדין ופסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו. סוף דבר, אני נעתרת לבקשת נתבעת 3 וקובעת, כי דין הטענות כנגד בית חולים "כרמל" להידחות על הסף מחמת התיישנות.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים ותעביר את התיק לעיוני ביום 28.11.18.

בקבלתה התלוננה בפני הצוות הרפואי על הפחתה בתנועות העובר מהבוקר ובניטור עוברי הודגם עובר ללא דופק.

במועד זה ילדה התובעת בלידה וגינלית ספונטנית עובר ללא רוח חיים ממין נקבה ובדו"ח סיכום הלידה נרשם: "מים מקוניאלים סמיכים מאוד חבל הטבור כרוך פעם אחת סביב צוארה". בהסכמת התובעים, נשלחו העובר והשלייה לבדיקה פתולוגית, ובנתיחה שלאחר המוות אובחן עובר ללא מומים וללא פגמים מיקרוסקופיים.

השאלה הנכונה אליה יש להדרש בעניינינו, אינה אלא האם במועד הביקור השני ובטרם שיחרור התובעת מבית-החולים קיבלו התובעים מידע מלא אודות החלופות והסיכונים הקיימים בהמשך ההיריון ואם לאו, האם הדבר עולה לכדי פגיעה באוטונומיה שלהם?    פגיעה באוטונומיה אם לאו? ביהמ"ש העליון בהילכת מרגלית קדוש ע"א 1303/09 בעמ' 186 לפסק הדין מול סעיף 12 קבע כדלקמן: "כאשר מוכחת רשלנות בטיפול הרפואי (על רכיבי הנזק והקשר הסיבתי), ממילא אין טעם לידון בהפרת חובת הגילוי והיעדר הסכמה מדעת. אם לא הוכחה רשלנות בטיפול הרפואי עובר בית המשפט לבחון את העילה של הפרת חובת הגילוי והעדר הסכמה מדעת (על רכיב הנזק והקשר הסיבתי). משלא הוכחה עילה של העדר הסכמה מדעת, או אז נידרש בית המשפט לבחון קיומה של פגיעה באוטונומיה (ע"א 7952/98 חכם נ' קופ"ח כללית)...". בעניינינו לאחר שקבעתי, כי יש לדחות את טענת הרשלנות הרפואית על כל היבטיה, ואת טענת התובעים להיעדר הסכמה מדעת, יש לבחון איפוא האם נגרמה לתובעים פגיעה באוטונומיה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונסיבות האירוע, אני סבורה, כי יהא זה סביר וראוי לפסוק לתובעים יחד פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בסך כולל של 300,000 ₪.

בהיעדר הוכחה דין טענה זו להידחות.

סוף דבר, הנתבעים יפצו את התובעים בסכום פיצוי כולל של סך של 300,000 ₪, לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסך 70,200 ₪ וכן החזר אגרה, החזר שכר עדות העדים והחזר עלות חוות דעת רפואיות בכפוף להצגת קבלות.

רקע והשתלשלות העניינים: עניינו של פסק דין זה הוא בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת 1 (להלן: "הקטינה"), לטענת התובעים, עקב מחדלים ורשלנות רפואית בגין איחור באיבחון מום לב מולד מסוג CoA (קוארקטציה של האאורטה) +AOV Bicuspid שאובחן לראשונה בקטינה רק במהלך שנת 2016, בהיותה בת 11 שנים (להלן: "המום הלבבי", או "קוארקטציה" או "CoA" בהתאמה).

לטענת התובעים, הצוות הרפואי היתעלם מסימניה הקליניים של הקטינה, אשר הצביעו כי הקטינה סבלה עובר לאישפוז 2005 ובמהלכו מאי ספיקת לב, עקב המום הלבבי ממנו היא סובלת, ולא מהרעלה כפי שאובחן מצבה באופן שגוי.

...

בנסיבות אלו, ולנוכח כל האמור לעיל שוכנעתי כי דין טענות התובעים בתביעה בעניין דינן להידחות.

סיכום: המסקנה מכל האמור לעיל היא כי במקרה דנן לא הוכחו טענות התובעים כי נזקי הקטינה נובעים מרשלנות באבחון מצבה הרפואי באשפוז 2005, ומשכך דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות.

בע"א 1326/07 המר נ' עמית, פסקה 43 (28/05/12) (להלן: "הילכת המר"), נקבע כי שאלת הקשר הסיבתי בין ההתרשלות בבצוע מעקב היריון שהובילה לאי איבחון מום מולד ואי מסירת מידע רלוואנטי להורים בדבר מצבו של העובר, לבין הנזקים הנובעים מהולדת הקטין במומו, תוכרע על פי מבחן דו שלבי.

לא רק שבמסגרת היעוץ הגנטי שבוצע בבית חולים כרמל לא נימסר לתובעים המידע החיוני וההבהרה הדרושה, אלא שד"ר גאנם הרופא המטפל ציין בסיכום מטעמו כי תוצאת בדיקת הסקירה "תקינה" בעוד בפועל בבדיקה הודגמו ממצאים חריגים; בנוסף, לא הובהר לתובעים בשום מיסמך רפואי כי קיים חשש לעובר עם מום משמעותי נוכח דגימת בצקת עוברית, ציסטיק היגרומה וריבוי מי שפיר בבדיקות שבוצעו על ידי ד"ר גולדברג וד"ר חטיב, ועל כן נידרש לפנות באופן דחוף לייעוץ גנטי בין היתר לצורך דיון על הפסקת הריון.

...

על רקע האמור אך סביר כי התפתחה אצל התובעים ציפיה כי ככל ובדיקתה העלתה ממצאים חמורים משמעותיים ו/או חשד לתסמונת קשה אצל העובר הייתה ד"ר גולדברג מיידעת אותם על כך במפורש במעמד הבדיקה ואף מסבירה להם אודות הממצאים, כפי שעשתה במעמד הבדיקה בהיריון הקודם.

כל שצוין ברשומה הרפואית היה "בסונר מצג ראש פרופיל תקין 1814 גרם". המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל היא כי הצוות הרפואי של הנתבעת התרשל עת לא התייחס תחילה במעמד הייעוץ הגנטי לממצא של ציסטיק היגרומה גדולה אשר הודגמה בבדיקות שבוצעו במהלך ההיריון, וכאשר לא ניתן הסבר לתובעים אודות משמעות וחומרת ממצא זה במסגרת הייעוץ הגנטי.

סוף דבר: מן המקובץ עולה כי הנתבעת התרשלה ועל כן חייבת היא בפיצוי התובעים בגין נזקיהם כתוצאה מהולדת הקטין.