רשלנות רפואית באבחון מום גנטי במהלך היריון

תמצית טענות התובעים עיקר טענת התובעים מכוונת לרשלנות התובעים בכל הקשור לאי מסירת האינפורמציה הנדרשת לתובעים באשר לקיומן וזמינותן של בדיקות לאיבחון מחלת ה SMA ו/או בדיקת נשאות גנטית לאיבחונה ו/או בדיקת סקר גנטית לאיבחונה, וכן בשל אי הפנית התובעים לבצוע הבדיקות הנזכרות או מתן המלצה על ביצוען או האפשרות לבצען, בין במסגרת הרפואה הציבורית ובין במסגרת הרפואה הפרטית, בין בארץ ובין בחו"ל. כך מלינים התובעים על כך שלא הופנו ליעוץ גנטי במהלך ההריון החמשי, עניין שהיה מחויב המציאות לגירסתם בנסיבות ההריון הקודם של התובעת שהסתיים בהפסקת הריון בשל חשש למום גנטי.

...

סוגיית הקשר הסיבתי אחר שבחנו את כלל טענות התובעים ומצאנו כי לא הוכחה כל רשלנות, מחדל או עוולה מצד מי מהנתבעים בכל הקשור להריון הנדון ולהולדתה של י. ז"ל שכשהיא לוקה במחלת ה – SMA , הרי שאין אנו נדרשים להוסיף ולדון בשאלת הקשר הסיבתי הקושר בין עוולה לנזק.

חרף ההסבר, בדיקה זו לא בוצעה על ידם, והתובעת אישרה זאת בחקירתה בבית המשפט – "..הועלתה אפשרות במידה ונרצה לבצע. אנחנו בעצה אחת, במיוחד בהכירנו את הילד שעליו היה מדובר, החלטנו שבגין חרשות או ירידה בשמיעה לא נבצע הפלה, עשינו בדיקות שיעזרו לנו לכלכל את צעדינו בתבונה בהמשך" (עמ' 15, ש' 7-10).

סוף דבר – התביעה נדחית.

במספר החלטות שהתייחסו לחיוב בהפקדת ערובה בתיקים המתנהלים בעילה של רשלנות רפואית נבחנו סכויי קבלת התביעה ונפסק כי תקנה 519 תחול במקרים שבהם נראה שסכויי התביעה להיתקבל קלושים עד מאוד ומצבם הכלכלי של התובעים קשה (ע"א 4477/15 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (14.2.18); רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (4.12.14)).

: "הוסבר על ביצוע בדיקות לאיתור מומים בתשלום, על סקר גנטי ומי שפיר בתשלום. ליעוץ גנטי בגלל קרבה דרגה I. מופנית". במועד זה קיבלה התובעת הפניות לבדיקת חלבון עוברי, שקיפות עורפית וסקירת מערכות (נספח א לתשובת הנתבעות).

לאחר לידת הקטין ואיבחון מחלתו עברו התובעים ייעוץ גנטי בבית החולים רמב"ם. ברשומה הרפואית מיום 4.4.13, של המכון הגנטי, נכתב: "בני הזוג הבהירו כי מבחינה מצפונית אינם מסוגלים לבצע הפסקת הריון של עובר חולה". על התובעים להוכיח כי אם הייתה מתגלה המחלה במהלך ההיריון, הם היו פועלים להפסקת ההיריון.

...

המלצות הייעוץ הגנטי היו כדלקמן: דיקור מי שפיר על חשבון משרד הבריאות; בקשה לקבלת תעוד רפואי בעיניין סטאטוס נשאות של תורם הזרע לפנקוניC ו-ML4; בדיקת אולטרסאונד לסקירת מערכות מאוחרת בשבוע 20-23 להריון; סקירת מערכות מכוונת לשלילת מומים בשלד, גפיים, כליות, מערכת העיכול (ושת, פי הטבעת); אקו לב עובר בשבוע 24-22 להריון; בדיקת דופלר לזרימות דם בעורקי הרחם וחבל הטבור; מעקבי אולטרסאונד לאורך כל ההיריון לבדיקת מדדי הצמיחה של העובר, כולל כל העצמות הארוכות וכן כמות מי השפיר; מעקב הריון בר סיכון; לגבי בדיקות הסקר הגנטי – ניתן דף הסבר.

(עא 2959/09 שוג מוקטרן נ' ד"ר אהוד וינר - פורסם בנבו 2.7.2012, עמ' 10-9) עוד נקבע בעיניין עא 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, פ"ד סה(3) 164, 179 - מאגר נבו כי "סוגיית הרשלנות בטיפול הרפואי נבחנת במשקפי המטפל הסביר, על פי סטיה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת והמבחן הוא אובייקטיבי בעקרו". האם אי בדיקת אוזניים כחלק מהרוטינה של סקירת מערכות היא סטייה מן הפרקטיקה הרפואית שהייתה מקובלת בעת הריונה של התובעת? התשובה לכך, היא שלילית .

בפרק "הבהרות" מבהיר נייר העמדה למה לא מדגימים את כל האיברים, למרות שהם מתוארים בספרות: "בבדיקות האולטרה-סאונד השונות המבוצעות בהריון אין מדגימים כשגרה את כל האיברים שאופן הדגמתם תואר בספרות. כמו כן לא ניתן לאבחן את כל המומים הקיימים בעובר ולא תמיד ניתן לאבחן את המומים שגילויים האפשרי דווח בספרות. לגבי מומים רבים פורסמו בספרות הרפואית מאמרים המפרטים את הסיכוי לגלות מומים אלה כאשר הם קיימים בעובר. אי גילוי יכול לנבוע מסיבות שונות, כגון מיגבלות המכשור הקיים, גודל הממצא בחיים העובריים, מנח העובר, כמות מי השפיר, גיל ההריון ועוד[...]מצורף למסמך זה נספח המסכם את אחוזי הגילוי של מומים שונים במחקרים רב מרכזיים באירופה ובארצות הברית.

...

לסיכום טענות ההתרשלות התובעת לא הצליחה להוכיח כי הצוותים הרפואיים והנתבעים התרשלו.

סוף דבר אני דוחה את התביעה בגין רשלנות רפואית על כל חלקיה.

משכך, ההודעות לצד ג' – נדחות אף הן. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים ולצד ג' 2 (המרכז הרפואי סורסקי) הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪.

הפניית האֵם לייעוץ גנטי טענות התובעת התובעת טענה כי הנתבעות התרשלו מאחר ולא שלחו את הורי התובעת לייעוץ גנטי, לפני ההיריון ובמהלכו, כפי שמתחייב מהוראות משרד הבריאות משנת 1993.

מומחי הנתבעות, פרופ' פייגין ופרופ' ענתבי נחקרו בחקירות נגדיות לגבי אפשרות איבחון מחלת התובעת בזמן ההיריון באמצעות ייעוץ גנטי: פרופ' פייגין העיד בחקירתו הנגדית (לעו"ד גבעון): "ש. במקרה שלנו גם בשנת 97 היו בדיקות שיכולות להצביע על מום או מחלה בעובר כשל התובעת, נכון?

...

סוף דבר: לא הוכח כי הנתבעות התרשלו בביצוע מעקב ההיריון לאֵם.

התביעה לרשלנות רפואית נדחית, אפוא, מחמת היעדר אחריות ומחמת היעדר קשר סיבתי.

משכך, ההודעות לצד ג' – נדחות אף הן. התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעות שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 20,000 ₪.

בכל הנוגע לאיבחון המחלה שממנה סבל המנוח במהלך ההיריון ואיתור המומים שהתגלו לאחר הלידה, אני מעדיפה את חוות הדעת של פרופ' שוחט ואת עדותו של פרופ' גונן, מומחי הנתבעת.

אני קובעת, איפוא, כי הרופא אשר ביצע את מעקב ההיריון צריך היה להפנות את התובעת לייעוץ גנטי, בהתאם לנוהל, והוא לא עשה כן, ובכך התרשל.

על פי תקנה 11(א) לתקנות בריאות העם (בדיקת איבחנה פולשנית בהיריון), תשע"ב – 2011: "לא הצביעו מימצאי בדיקת האבחנה הפולשנית בהיריון, על הפרעות גנטיות, מחלות ומומים מלידה בוולד, ימסור מי שמינה לכך הרופא האחראי את תוצאות הבדיקה לאשה ולרופא המטפל בה בזיקה להיריונה." אני מקבלת את טענת התובעים לפיה היה על בית החולים הדסה ליידע את התובעים כי בדיקה תקינה אינה מבטיחה העדר מומים.

...

בכל הנוגע לטיפול במנוח לאחר הלידה אני קובעת כי: הוכח שהמנוח נפטר עקב סיבוך חד של ספסיס בעקבות נמק והתנקבות של המעיים.

לאור המסקנות שאליהן הגעתי, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.