קביעות המומחה לגבי איבחון מאוחר של מחלת המנוח הן בגדר השערות ספקולאטיביות אשר מבוססות על הערכותיו בלבד ועל "סיפור מסגרת" שהוא בנה, ולא מעוגנות בממצאים או בחומר הרפואי.
המוסד מדגיש כי בתשתית העובדתית שעמדה לפני המומחה לא היתה כל היתייחסות לאיבחון מאוחר או לטפול רפואי לקוי או רשלני; ממילא, לא ניתן לקבל חלק זה של חוות דעתו החורג מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין.
החשיפה התעסוקתית אמנם לא גרמה באופן ישיר להחמרתה הרפואית של המחלה אלא לאיבחונה המאוחר (שהוא כשלעצמו גרם לפי הנטען להחמרת המחלה), ואמנם לא הוותה גורם ביולוגי/פיזיולוגי להחמרתה של מחלת הסרטן בה לקה המנוח, אך ייתכן והיוותה גורם משמעותי בהחמרת המחלה שלא באופן ביולוגי/פיזיולוגי אלא אחר (מעצם מיסוך מחלת הסרטן ומניעת אפשרות איבחונה המוקדם).
...
על מנת לזרז במידת האפשר את ההליכים, שאלות ההבהרה לפרופ' בן יוסף תישלחנה במסגרת בית דין זה.
סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, וככל שתישמע דעתי, בשלב זה תתבטל קביעתו של בית הדין האזורי בדבר הכרה במחלת המנוח כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.
לאור כל האמור לעיל, ובשים לב לעמדת חברתי, המקובלת גם עליי, לפיה אין מקום להכיר בקיומו של קשר סיבתי רפואי בין חשיפתו של המנוח לחומרים מסוכנים בעבודתו במתקן התפזורת למחלה בה לקה, לרבות על דרך של החמרה - לטעמי יש לקבל את הערעור.
סוף דבר
על דעת רוב חברי המותב, ובניגוד לעמדתו החולקת של השופט משה טוינה, הערעור מתקבל בחלקו.
