רשלנות רפואית באבחון התקף לב - תביעה אזרחית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8842/08 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים 1. עיזבון המנוח גדעון לב ארי ז"ל והמשיבים שכנגד: 2. נירה לב ארי 3. מתן לב ארי 4. נעמה לב ארי נ ג ד המשיבים 1. ד"ר סרנת אריה והמערערים שכנגד: 2. ד"ר יצחק גרשון 3. משרד הבריאות ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב בת"א 2473/02 שניתן ביום 11.9.2008 על ידי כבוד השופטת נ' אחיטוב בשם המערערים: עו"ד עילית רפאל, עו"ד אלדד נבו בשם המשיבים: עו"ד רם נועם ][]פסק-דין

בתביעה שהגישו המערערים לבית משפט קמא, נטען כי המשיבים 2-1, רופאי השיניים שטיפלו במנוח (להלן ביחד: המשיבים), התרשלו בכך שלא זיהו את הדלקת במועד ולא טיפלו במנוח כנדרש, וכי המשיב 3 (להלן: בית החולים) התרשל בכך שלא איבחן במועד כי המנוח לקה בלבו ולא ביצע את הפעולות הנדרשות במצב זה, לרבות אי ביצוע פעולות החייאה במועד.

לא בוצעו פעולות החייאה ובנתיחה שלאחר המוות התברר כי המנוח עבר ארוע לב 24-12 שעות לפני מותו.

אלו גרמו למנוח טראומה פיזית קשה שהצטרפה לטראומה שנגרמה מהזיהום הנמקי ברקמות הצואר והלחי והניתוח הקשה שעבר, מה שהביא בסופו של דבר למותו כתוצאה מהתקף לב. עוד נטען, כי משהועבר המנוח באופן תמוה למחלקת אא"ג הוא לא נבדק פיזית בעת קבלתו.

...

בחנתי ושבתי ובחנתי את חומר הראיות וטענות הצדדים, ולא שוכנעתי כי מצבו של המנוח ביום שבת וביום ראשון, היה כזה שהמשיבים היו יכולים וצריכים לאבחן או לחשוד כי המדובר בזיהום נדיר מסוג N.F..

לכשעצמי, איני סבור כי זו המסקנה המתחייבת מהדברים.

הערות לפני סיום למרות המסקנה אליה הגעתי ולפיה אין לייחס למשיבים רשלנות, לא אכחד כי גרסתם אינה חפה מקשיים.

לדברי המומחה, לו הנתבעת הייתה נוהגת תוך שמירה על סטאנדרט הזהירות המצופה ממנה, ניתן היה לאבחן את המחלה מוקדם יותר וכך ניתן היה לחסוך את העלויות הכלכליות שהיו כרוכות בטיפול רפואי בחו"ל (שבוצע בבית חולים הר סיני בניו יורק), ואף למנוע ארוע לבבי חריף וצורך בבצוע צינתור.

בעיניין מוזס צוינו דברים אלו: "... אשר לשאלת עיתויו של המינוי... לפי ההסדר בתקנות, החל בנידון דידן, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט יכול שימונה בכל עת, ואף טרם המציאו הצדדים חוות דעת מטעמם (ראו גורן, בעמ' 237, הסובר כי מינוי מומחה בשלב קדם משפט הוא רצוי). עוד נקבע, כי גם אין טעם לפגם במינוי מומחה בשלבים מאוחרים של ההיתדיינות (ראו ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 943; ע"א 5664/98 קאושנסקי נ' מלול, פסקה 4 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 14.8.00)), ויש אף המתנגדים למינוי מומחה עובר לשמיעת הראיות בתיק (ראו רע"א 473/87 שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' אבולג'ען (לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.3.88); מור, פרק ז', הסבור כי העיתוי, במקרים יוצאי הדופן שבהם ימונה מומחה, צריך להיות כזה שבו יוכל המומחה להתייחס, לאחר הסכמה או קביעה שיפוטית, לתשתית עובדתית מוגדרת). יטען הטוען, כי במינוי כה מאוחר יצא שכר ייעול הדיון בהפסדו, שכן בית המשפט יידרש להכריע בין שלוש חוות דעת, והצדדים ישאו בנטל שכרו של מומחה נוסף. ואכן, מבלי לטעת מסמרות, הגישה המקובלת היא כי מומחה מטעם בית המשפט ימונה רק מקום בו קיים פער של ממש בין חוות דעת מבוססות ומנומקות מטעם מומחי הצדדים, וכל מקרה ייבחן לגופו (ראו אזר ונירנברג, בעמ' 451)... האופציה במצב הקיים היא מינוי מומחה או מומחים מטעם בית המשפט, ולטעמי צריך שיתמנו לעניין זה אך מומחים שאינם נותנים חוות דעת פרטיות. ובמבט כולל יותר, אכן שאלה מורכבת היא איזה הסדר למינוי מומחים רפואיים ראוי שיוחל בתביעות בגין רשלנות רפואית מלכתחילה, לא רק בדיעבד – בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי. המתווה היעיל שנחקק בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הותאם למשטר האחריות המוחלטת שנקבע בחוק. לדידי ראוי לשוב ולעיין בו גם לענין רשלנות רפואית, אולי מתוך מחשבה בדבר יותר ממומחה אחד, כדי להפיג את "חשש האסכולות", או מינוי מומחים בהסכמה (רע"א 7843/00 בר ישי נ' איתן, פסקה 7 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 6.3.01)).

...

-        החשש שהמומחה משתייך לאסכולה רפואית מסוימת ויתקשה לקבל עמדה שאינה מתיישבת עם זו המקובלת עליו ושעליה התחנך.

בנסיבותיו של מקרה זה, סבורני כי יש להעדיף את ההילוך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט כבר בראשיתו של ההליך ואף עוד לפני חקירת המומחים מטעם הצדדים.

העובדה כי אין מחלוקת עובדתית עמוקה מביאני למסקנה כי ראוי שכבר מלכתחילה תונח בפני בית המשפט חוות דעת שתעמוד על הפרקטיקה הרפואית ועל המסקנות המתבקשות מהמצב העובדתי הנתון.

לפני תביעת פיצויים של יורשי מר וג'יה מולא ז"ל (להלן – המנוח), שעילתה רשלנות רפואית נטענת מצד בית החולים רמב"ם שבבעלות הנתבעת, באיבחון ובטיפול שניתן למנוח, אשר לטענת התובעים הביאה למותו ביום 27.10.02.

על יסוד הראיות הקיימות, מסקנתי היא כי יש לקבוע, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי, כי מותו של המנוח נגרם בשל התקף לב. סיבת מוות היא עניין להוכחה ככל עובדה אחרת במשפט, ויש להוכיחה במשפט האזרחי לפי הטיית מאזן ההסתברות.

...

אשר לטענת התובעים כי אין כלל לנכות את קצבת התלויים מהפיצוי ליורשים, אין בידי לקבלה.

אינני מקבלת לעניין זה את טענת התובעים כי הנטל להוכחת קיומו של הפרש ושיעורו מוטל על הנתבעת.

אשר על כן התביעה נדחית.

התביעה החלה כתביעה קטנה ולאור אופיה ואופי הטענות שנטענו בה הועברה על ידי לפסים אזרחיים והתנהלה בדרך זו. המדובר בארוע שהתרחש במהלך ליל סדר שנערך בקפריסין, ארוע שהשתתף בו גם התובע.

עוד עלי לציין, כי התובע הנו רופא במקצועו, מומחה בתחום מחלת הסרטן (סרטן השד) הסובל בעצמו על פי הצהרתו מבעיות רפואיות שונות ומגוונות, לרבות מחלת לב (בכתב התביעה המתוקן ציין התובע כי הוא בעל 60% נכות מהמל"ל עקב ארוע לבבי אשר אירע בחודש יוני 2002).

ובהמשך, בעמ' 19 לפרוטוקול מעיד העד: "אני לא אחראי לעולם. אני אחראי על ארץ הקודש. איכפת לי בתור בן אדם. אני כואב את כאבו של אדם שנעשה לו עוול". ובהמשך מנסה ב"כ התובע ליצור את הזיקה המשפטית שבין הגוף הנתבע (צעירי חב"ד) והרב רסקין, לו מיוחסת הרשלנות או עצימת העיניים שהביאה לידי רשלנות כאשר העד נישאל בעמ' 21 לפרוטוקול, בתשובה לשאלות בימ"ש: "ש. אתה משלם את המשכורת של הרב רסקין?

בסעיף 26 לסיכומים הוא כותב: "מסמכים שצורפו לציבור הרחב אשר צופה באנטרנט למשל, לא ניתן לאבחן ולציבור "הסביר" ברור כי הסניף בלרנקה (למשל) הוא סניף של הנתבעת".

...

התובע לא הוכיח כל זיקה בין הרב רסקין ובין הנתבעת 1 וטענותיו להטעייה באתר האינטרנט, דינם להידחות.

אשר על כן, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות בגין טענת "העדר יריבות". למעלה מן הצורך אתייחס לעניינים נוספים אשר באו לידי ביטוי בתיק זה. ראשית, התובע מספר סיפור אך את הסיפור צריך להוכיח בראיות ובעדים.

לפניי בקשת הנתבעות למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הקרדיולוגיה לפי סמכותו בהתאם לתקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: "התקנות"), זאת - לנוכח שאלת המומחיות הרפואית שעולה בתיק, בטענה שמינויו של מומחה אובייקטיבי מטעמו של בית המשפט יועיל בהגעה לחקר האמת, תוך ניהול הליך שפוטי יעיל, ראוי והוגן, והשגת תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסיכסוך.

בעניינינו תביעה בגין רשלנות רפואית נטענת, לפיה פראקטיקה רפואית לא תקינה של הנתבעת 1 (להלן: "קופת החולים") או מי מטעמה - בהעדר זהוי והתייחסות לכולסטרול וגורמי סיכון שמאפיינים את התובע והעדר בירור מספק של תסמינים מחשידים אצל התובע - גרמה לשהוי באיבחון מחלת לב וכלי דם ולהתפרצותה מעל פני השטח בצורת אוטם שריר הלב.

...

רקע וטענות הצדדים על פי הנטען בכתב התביעה הנסמך על חוות דעת מומחה שצורפה לו, הטיפול הרפואי שביצעו קופת החולים או מי מטעמה בתובע היה לקוי בשני מישורים – מישור נתוני הכולסטרול וגורמי הסיכון, ומישור התסמינים, כאשר שקלול כל אלו אמור היה להביא אצל רופאי הנתבעת 1 לכלל מסקנה שנדרש טיפול מונע למחלת לב וכלי דם של הלב כפי שפרצה.

· החשש שהמומחה משתייך לאסכולה רפואית מסוימת ויתקשה לקבל עמדה שאינה מתיישבת עם זו המקובלת עליו ושעליה התחנך · החשש, שהלכה למעשה, ההכרעה מועברת מבית המשפט למומחה.

אני סבור שנסיבותיו של המקרה בענייננו מצדיקות מינוי מומחה מטעם בית המשפט כבר עתה.

מצב דברים זה, מביאני למסקנה כי ראוי שכבר מלכתחילה תונח בפני בית המשפט חוות דעת שתעמוד על הפרקטיקה הרפואית ועל המסקנות המתבקשות מהמצב העובדתי הנתון.