רשלנות רפואית באבחון דלקת התוספתן

התובעת טענה כי הנזק הנטען על ידה נגרם לה כתוצאה מהתרשלות הרופאים שטיפלו בה באופן כזה שדלקת התוספתן ממנה סבלה לא אובחנה במועד תוך פירוט השתלשלות האירועים והסיבות שהביאו לאי האיבחון במועד, כך שאין היא יכולה לטעון בד בבד כי היא אינה יודעת או לא יכולה הייתה לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק הנטען.

בעוד שהמלצה זו כתובה בכתב ידו של רופא הנשים על גבי הגיליון הרפואי, עדותה של התובעת לעניין זה הייתה מיתחמקת: "..רשום מומלץ לאשפז, איפה? במחלקת נשים? אני לא רופאה. ש. לא כתוב בשביל לנתח אותך, נכון? ת. לצערי הרב, הרבה דברים לא כתובים בגיליון השיחרור. אני אמרתי, שאני לא רוצה או מה זה המלצה שלך לאשפז אותי במח' נשים, איך במחלקת נשים אתה תגלה שיש לי משהו אחר שכואב לי. זה משהו שקשור לנשים. אתה לא תבוא ותבצע לי בדיקות שקשורים בבטן, במח' נשים. לא הייתה החלטה חד משמעית לאשפז אותי. זה היה בגדר המלצה, המלצה היה לבחירתי. ש. אומר לנו דר' פישמן בסעיף 12 לתצהירו, מקריא לך, הרופא היה עושה לך אולטרסאונד והיו רואים שיש לך דלקת בתוספתן? ת. לעשות בדיקות שלא קשורות לבטן, זה לא משכנע. איך מחלקת נשים, וחוץ מזה להגיד לאשה שהיא הולכת לעבור טפול בשחלה, זה מלחיץ. ש. אני מקריא לך מתצהירו של דר' פישמן, שהוא מעולם לא המליץ לך להתאשפז לצורך ניתוח גניקולוגי והוצאת גופיף צהוב? ת. זה לא נכון, אז כנראה שהוא הבין את זה אח"כ הוא אמר לי שאני צריכה לעבור ניתוח בשחלה כדי להוציא את הגופיף הצהוב.". ברי כי ככל והנתבעת היה נשמעת להמלצת הרופאים ונשארת באישפוז לצורך השגחה היה מבוצע לה המשך בירור ובכלל זאת אולטרה סאונד בטן אשר היה מאבחן את הדלקת בתוספתן כבר בשלב זה והיו נמנעים מהתובעת נזקיה הנטענים ועגמת הנפש להם היא טוענת.

...

לאחר שעיינתי עיין היטב בחוו"ד מומחי הצדדים ובעדויותיהם בעניין זה, עדיפה עלי קביעת מומחה הנתבעת לפיה נכות המגיעה לתובעת בגין התדבקויות בחלל הבטן היא בשיעור 0% לפי ס' 18(1)(א) לתקנות.

בגיליון הניתוח בפרק "מהלך האשפוז" נרשם: "ממצא של תוספתן מעובה מאוד ואדום. מהלך הניתוח: חתך לפי מקברני, פתיחת חלל הצפק כמקובל, זיהוי הממצא הנ"ל ללא כל ממצאים אחרים...". לפיכך נוכח האמור לעיל ובייחוד בשים לב כי בגיליון הרפואי מבית החולים אסותא נרשם כי מעבר לממצא של תוספתן מעובה מאוד ואדום, לא נמצאו ממצאים אחרים, מקובלת עלי קביעת מומחה הנתבעת לפיה הנכות המגיעה לתובע היא בשיעור 0% לפי ס' 18(1)(א) לתקנות.

סוף דבר, תביעת התובעת נדחית.

טענות הצדדים: טענות התובע: רשלנות הנתבעת, אנשי צוותה ו/או מי מטעמה היא שגרמה לניזקי התובע: רשלנות בטיפול הרפואי ובאי איבחון דלקת התוספתן במועד, ביצוע ניתוח רשלני שגרם לחירור המעיים, ניתוח על ידי מנתחים לא מומחים, לא מיומנים ורשלניים, אי קבלת הסכמה מדעת, אי מילוי חובת הגילוי על אפשרות לניתוח לפרוסקופי והחתמה על טופס כללי שאיננו כולל את הסיבוכים הצפויים, איחור רשלני באיבחון הקרע במעיים ואבצס תוך בטני וטפול מאוחר בסיבוכים הללו, ניהול כושל של הרשומה הרפואית.

...

בראי האמור לעיל, ומשלא נסתרה הצהרתו של מר טהאא, אני קובע את הפסדיו של התובע בגין עונת 2014/2015 בסך כולל של 100,000 ₪.

בראי הנתונים דלעיל שוכנעתי כי יש לפצות את התובע בסך של 30,000 ₪ עבור עונת 2015-2016, בשל העובדה כי לא שיחק כלל בעונה זו. (לא ראיתי הצדקה לשקלל גם מענק העפלה).

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת.

לאחר שאובחנה דלקת בתוספתן (אפנדיציטיס), הוחלט לנתח את התובע לצורך כריתת התוספתן.

ראשית, בכתב-התביעה נטענה הטענה הכללית, כדלקמן: בסעיף 16 לכתב ההגנה, נימסרה הכחשה גורפת לעניין מיקומו הכללי של התוספתן בגוף האדם, כדלקמן: מעבר לתמיהה הרבה שיש להכחשה כזו, במיוחד כאשר היא מגיעה בכתב-הגנתן של גורמים רפואיים, זהו סעיף הלוקה בפגם, נוכח העובדה כי מיקומו של התוספתן בגוף האדם ברור וידוע לכל ולא היה מקום לכלול הכחשה גורפת שכזו.

יתרה מכך, טענות אלו ראויות להתייחסות בהמשך ההליך, כאשר לאחר בחינת כלל המסמכים וניהול ההליך, במידת הצורך, אדרש לשאלה האם מדובר בסטאנדארט רפואי ראוי ומקובל, או שמא מדובר ברשלנות רפואית המצריכה פיצוי לתובע.

...

אני סבור כי אין מדובר בטענות מסבכות ושמקשות את ההליך.

תוצאה: לאור האמור לעיל, ולאחר שבחנתי את כתבי הטענות, בקשת התובע ותגובת הנתבעים, הגעתי למסקנה כי דין בקשת התובע להידחות, למעט ההכחשה של הנתבעים כי התוספתן ממוקם בצד הימני של גוף האדם, אשר תימחק מכתב-הגנתן.

נוכח טיב הטענות שבכתב-התביעה ועמדת הנתבעות בכתב-ההגנה, אני מורה על הקדמת ישיבת הקדם בנוכחות התובע (אם הוא בחו"ל אפשרי באמצעות VC) ובנוכחות המנתח, אשר ניתח את התובע בניתוח נשוא כתב-התביעה, לתאריך 7.3.21 בשעה 14:00.

השאלה העיקרית העומדת להכרעה במסגרת פסק דין זה הנה, האם בתי החולים הנתבעים, אשר טיפלו בתובעת הקטינה, התרשלו באיבחון דלקת התוספתן שתקפה אותה? ככל שאמצא שמי מבתי החולים אכן התרשל בטיפול בתובעת, יהיה מקום להמשיך ולדון בשאלות נגזרות מהכשל האמור.

רקע עובדתי: התובעים 2-3 הנם הוריה של התובעת 1, ילידת 1996, ואשר לטענת באי כוחה חוותה התרשלות רפואית במהלך הטיפול בה בשני בתי חולים, "סורוקה" ו"ברזילי"[footnoteRef:1], מחדל אשר הוביל להתפרצות דלקת התוספתן והצריך ניתוח מיותר.

...

לאור כל האמור לעיל ובראי העובדה כי התביעה התקבלה, בחרתי להעמיד את סך ההוצאות על סכום של 15,000 ₪ מקום בו אלמלא החריגה הייתי מעמידם על סך של 20,000 ₪.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית והתובעים יישאו בהוצאותיה בסך כולל של 20,000 ₪.

משנתקלה התביעה כנגד הנתבעת 2 ולא שוכנעתי כי לא היה מקום להגישה כנגד הנתבעת 1, תישא הנתבעת 2 בהוצאות לטובת הנתבעת 1 כאמור לעיל, תחת התובעת.

נטען כי, איבחון רשלני של שלמות השליה לאחר הלידה וגרידה שעברה התובעת, לרבות איבחון מאוחר של דלקת בתוספתן גרמו להווצרות הידבקויות תוך רחמיות וסתימת חצוצרות שהם הגורם לעקרות.

כך, על דרך הכלל, ובמיוחד בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבהן גם שאלת האחריות (ולא רק שאלת הנזק) כרוכה, בהוכחת "עניינים שברפואה", ולפיכך על התובע לתמוך גם את טענותיו במישור זה בחוות דעת מתאימה (רע"א 2589/23 פלוני נ' אסותא אשדוד בע"מ, (20.6.2023)).

...

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, במיוחד לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סד"א החדשות, החלטתי כי יש לתת בכורה לסיומו של ההליך, תוך חיסכון במשאבי זמן ועלויות.

כפי שפורט לעיל השיהוי הניכר, ההתנהלות בחוסר תם לב, התנהלות המובילה לסרבול ועיכוב קיצוני בניהולו של ההליך הנמצא בשלביו האחרונים, תוך הוספת עלויות נכבדות והשחתת זמנו של ביהמ"ש, מובילים אותי למסקנה כי אין להיעתר למבוקש.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.