בבדיקה מיום 7.2.18 הודגם ממצא לוואי לגידולים בריאה השמאלית של משתל בשד ימין .
כמו כן רשלנותו של הנתבע ברשום הרפואי עת שרשם בגיליון רפואי כי השתלים הוצאו במלואם במהלך הניתוח בעוד שהוכח כי על פי מימצאי בדיקת ה - pet ct נותר שתל בשד ימין, מעבירים אל הנתבע את נטל הראיה להוכיח היעדרה של רשלנות.
...
לגרסת התובעת שקלה קודם לכן להחליף את השתלים, אולם בסופו של דבר לאור גילה ומצבה החליטה להוציא את השתלים לגמרי .
בפסה"ד המנחה בעניין דעקה התווה ביהמ"ש העליון את השיקולים הרלבנטיים בפסיקת הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה כדלקמן ( עמ' 583 ):
"בהערכת גובה הפיצוי בגין נזק זה, עשויה להיות חשיבות לחומרת ההפרה של החובה לקבל את הסכמתו המודעת של החולה בטרם ביצוע הטיפול בו ...ככל שהסיכון אשר לא נמסר לחולה על דבר קיומו הוא חמור יותר מבחינת הפגיעה האפשרית בחולה, וככל שהסתברות התרחשותו גבוהה יותר, הרי שעוצמת הפגיעה באוטונומיה של החולה חמורה יותר...בסופו של דבר ,גובה הפיצוי בכל מקרה ,בדומה לפיצוי בגין נזקים לא ממוניים אחרים, נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, וייקבע בדרך של אומדנה המבוססת על הערכה של מכלול נסיבות העניין, ועל התרשמותו של בית המשפט."
נהיר כי היות שעסקינן אך בטווחי נזק לא ממוני ,אין צורך לכאורה להידרש לשאלת הנכות.
לפיכך בנותני דעתי למכלול נסיבות ההתקשרות בין הצדדים, אופי הניתוח ותוצאתו לרבות משקלו של הצורך בניתוח חוזר ,התנהלות הצדדים ובהתחשב באופי הפגיעה באוטונומיה בנסיבות וגדר הסבל שנגרם לתובעת כמתואר , אני סבורה כי הפיצוי ההולם לא יכול לעלות על סך של 50,000 ₪.
לסיכום
אשר על כן אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪.
