התביעה דנן הוגשה נגד המדינה ביום 18.5.21, בטענה כי נגרמו לתובעת נזקים במסגרת הניתוח מיום 16.6.19 ובעקבותיו, ובחוות דעתו של ד"ר שמואל לוין, המומחה הרפואי מטעם התובעת, נכתב בין היתר, כי הרשלנות במקרה דנן התרחשה במהלך הניתוח הלפרוסקופי לצריבת מוקדי האנדומטריוזיס, כי בעקבות רשלנות זו נדרשה התובעת לעבור ניתוח נוסף ובשל עיכוב התיקון של הנזק שניגרם למעי בניתוח הראשון והדלקת שנוצרה בבטן בעקבותיו – נגרמו הידבקויות תוך בטניות/אגניות הגורמות לכאבים קשים הנמשכים עד היום.
עוד נקבע כי גם נזק גוף שארע לחייל מחמת רשלנות רופאים, שהחייל הופנה לטיפולם על ידי הצבא, ואשר לא איבחנו במועד את מחלתו, כדין כל פגיעה אחרת שארעה לחייל תוך ועקב שרותו, באופן שיזכה את החייל לתגמולים אך לא יזכה אותו בפצוי נזיקי מטעם המדינה בגין הנזקים שנגרמו לחייל בשל רשלנות זאת (ר' למשל ע"א 289/59 קצין התגמולים נ' כהן (31.7.1960)).
...
גם אם אין בנתון זה כדי להשפיע על ההכרעה בבקשת הסילוק על הסף לגופה, מקובלים עליי הסברי הנתבעת להשפעת נתון זה על הגורם שקיבל לידיו בסופו של דבר את הטיפול בהגשת הבקשה ואת העיכוב שנגרם כתוצאה מכך – עיכוב שיכול היה להיחסך לו היו ידועים פני הדברים מלכתחילה.
ואולם גם בהתעלם מכך שלא ברורה משמעות "הזניחה" הנטענת (קרי האם תביעת התגמולים עודנה תלויה ועומדת אם לאו), גם בהתעלם מכך שטענתה זו של התובעת בתגובתה לא נתמכה בתצהיר, וגם בהתעלם מכך שהנתבעת ציינה כי למיטב ידיעתה תביעת התגמולים של התובעת עדיין תלויה ועומדת, הרי גם לו הייתה טענת ה"זניחה" נכונה עובדתית, וגם לו הייתה תביעת התגמולים מתבררת ונדחית לגופה - עדיין לא היה בכך כדי להוביל לדחיית בקשת הסילוק על הסף שבפניי.
סיכום
אשר על כן, דין הבקשה להתקבל, ואני מורה על סילוקה של התביעה שבפניי על הסף לפי תקנה 41 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.
