רשלנות רפואית אי ספיקת שליה והיפוקסיה

לשיטתו, קביעתם של דר' אדלשטיין וכן גם של רופאי המחלקה בה טופל המנוח ולפיה המערער סבל מאוטם אקוטי בשריר הלב כתוצאה מטרופונין מוגבר הנה קביעה שגויה מאחר וטרופונין מוגבר עלול להיות קשור גם למצבים בריאותיים אחרים דוגמאת תסחיף ריאות, יתר לחץ דם בריאות, אי ספיקת כליות, כשלון נשימתי, זהום כללי, עליית לח"ד פתאומית, גודש בריאות וכו'.

המומחה הדגיש בתשובתו כי שילוב הממצאים הללו בצרוף מצאי תוצאות בדיקות הטרופונין מלמדים על כך שהיה מקום לאבחנו כבר בחדר המיון כחולה לב וכי כל מסקנה אחרת מלמדת על רשלנות רפואית במהלך הטיפול (ראה : עמוד 11 שורה 28 – 29 ; עמוד 12 שורה 26 – עמוד 13 שורה 5 ; עמוד 13 שורות 12 – 13 לפרוטוקול).

בהמשך חקירתו הבהיר המומחה מטעם ביהמ"ש כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמנוח נפטר כתוצאה מתסחיף ראתי או מהיפוקסיה (חוסר חמצן בדם) כפי שציין המומחה מטעם המשיב במסגרת חוות דעתו, ברם הסבירות הגבוהה ביותר לסיבת פטירתו הנה בריקרדיה (הפרעת קצב) איטית אשר הסתיימה באסיסטולה (העדר פעילות חשמלית בלב) [ראה : עמוד 13 שורות 14 – 30 לפרוטוקול).

...

כמו כן, אנו מקבלים את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש ולפיה ממצאי בדיקת הא.ק.ג. ביום פטירתו של המנוח לא היו תקינים לאחר שציין בעדותו כדלקמן : "... ש. נכון שעומק של חצי מ"מ יש גם בא.ק.ג תקין ? ת. לא. הא.ק.ג. זה זה של 19.07 אינו תקין בעליל. יש חוסר התקדמות. זה מכלול של דברים. יש הרמה קלה של מקטע אס.טי., יש היפוך של גלי טי עד וי 5. זה לא תקין" (ראה : עמוד 11 שורות 23 – 25 לפרוטוקול).

מן המקובץ מעלה אנו מקבלים את מסקנת המומחה מטעם המערערת ולפיה המנוח נפטר עקב אירוע של אי ספיקת לב על רקע אוטם שריר הלב אשר התרחש במהלך תקופת אשפוזו כשבוע ימים טרם פטירתו וכי קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע הקרדיאלי ומחלת הלב לבין מחלת הסוכרת ויתר לחץ הדם אשר הוכרו על ידי המשיב כפגימות הנובעות משירותו במשטרת ישראל.

סוף דבר : אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 11.1.2012 ולקבוע כי המנוח נפטר כתוצאה מ"נכותו המוכרת" על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערת על פי חוק.

מומחה התובעים לא ידע בהתחלה להסביר את המנגנון שגורם לכך, ולבסוף הוא אישר שמדובר בתהליך הדרגתי, שרק בסופו מגיע מקרה קצוני של אי-ספיקה שלייתית ואשר גורם להיפוקסיה ולפטירת העובר ברחם.

בעיניין ע"א 8069/13 ריאד ג'באלי נ' רבחי ג'באלי (19.12.2016), פסקה 34, נקבע בין השאר: "בית המשפט, שלפניו מונחות שתי חוות דעת של מומחים, רשאי לדחות או לקבל את כולן או חלקן, או לבכר אחת על פני רעותה. העדפת חוות דעת מומחה אחד על פני מומחה אחר, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת ואין מקום, כעניין שבשיגרה, להתערב בשקול דעת זה..." בעיניין ע"א 5787/08 **** קפאח נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות (10.8.2010), פסקה 5: "תפקידה של הערכאה המבררת בתביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית הוא, בין היתר, לקבוע ממצאים עובדתיים. אומנם "רשלנות" היא מושג נורמאטיבי, אך בחינתה נערכת בשדה העובדות של המקרה הקונקרטי.

לדבריו: "מבחינת ההסתברות שבמקרה הזה תהיה אי ספיקה שלייתית (HCG גבוה ביותר) היא גבוה בהרבה מההסתברות שיהיה קשר אמיתי ששכיחותו 1.1 ויהיה פחות באוכלוסיה הרגילה ומתוכם ימותו רק 6% ולא כולם, זה לעניין ההסתברות"[footnoteRef:18].

...

בשולי האמור אך לא בשולי חשיבות הדברים, למקרא חוות דעתו השלישית של מומחה התובעים שצורפה לכתב התביעה בהליך הנוכחי, שמתי לב לאמור בהערת השוליים הראשונה בחוות הדעת, וכך נכתב על-ידי המומחה: "בתיק זה ת"א 4912-09 הוגשה בעבר תביעה נגד קופ"ח מכבי וקופ"ח כללית. ניתנו חוות דעת (מטעם ההגנה) של המומחה לגניקולוגיה פרופ' שיף מטעם קופ"ח מכבי, ופרופ' הרמן מטעם קופ"ח כללית. התביעה נגד קופ"ח מכבי הסתיימה בהסכם פשרה. התביעה נגד קופ"ח כללית נדונה בבית המשפט שלום ירושלים לפני כבוד השופטת תמר בר-אושר צבן בתאריך 23.3.14. ועקב בקשת העותרים התביעה נמחקה, והדיון הועבר לביהמ"ש המחוזי בירושלים" (ההדגשה אינה במקור) אין בידי לקבוע מה היו המניעים של התובעים לפעול כפי שפעלו.

סיכום לאור האמור, התביעה נדחית.

העתירה לחיוב בא-כוח התובעים בהוצאות אישיות - נדחית.

הקשר הסיבתי בין רשלנות בית החולים ובין מותו של המנוח ד"ר אלכסנדר גובר, אשר נתן חוות דעת מטעם התובעים, קבע בחוות דעתו כי מכלול נסיבות העניין מצביע על כך שהמנוח נפטר כתוצאה של הפוקסיה (ירידה בחמצון הדם) חריפה על כרונית, לאחר שהוא שוחרר מחדר המיון מבלי שנבדק מצב החמצון שלו ומבלי שהוא קיבל חמצן לדרך עד הגעתו הביתה.

לשאלה האם היפוקסיה הייתה יכולה להיות הגורם למוות השיב ד"ר פינק: "זה מקרה של חולה עם אי ספיקה נשימתית כרונית שמסתובב כבר עם היפוקסיה מספר שנים. כשהוא היה מת באזשהו שלב, זה היה יחד עם ההיפוקסיה". לשאלת בית המשפט האם זה היה הגורם למוות, השיב: "חולה שהוא עם היפוקסיה כרונית, מת כשהוא עם היפוקסיה" (עמוד 16 לפרוטוקול).

כפי שציין כב' השופט עמית בע"א 4576/08 בן-צבי נ' היס (פורסם במאגרים, 7.7.2011): "ברגיל, כאשר מוכחת רשלנות בטיפול הרפואי שגרמה לנזק גוף, הדבר מייתר את הדיון בסוגית ההסכמה מדעת (וממילא הפגיעה באוטונומיה), מאחר שהנזק בגין הפגיעה באוטונומיה נתפס כזניח על רקע נזק הגוף". כב' השופט עמית היה במיעוט באותו מקרה, אולם גם כב' המשנה לנשיאה ריבלין, אשר כתב את עמדת הרוב, הסכים כי "אמנם, כדברי חברי, במקרים רבים הפגיעה באוטונומיה היא נזק משני ביחס לניזקי הגוף, ומשכך לא נפסק בגינו פיצוי נפרד. אלא שאין בכך כדי לאיין נזק שניגרם בפועל, במקרים שבהם הוא לא זניח". סיכום הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו.

...

אני מקבלת, אפוא, את עמדת ב"כ התובעים לפיה יש לערוך את החישוב לפי שיטת הידות.

כפי שציין כב' השופט עמית בע"א 4576/08 בן-צבי נ' היס (פורסם במאגרים, 7.7.2011): "ברגיל, כאשר מוכחת רשלנות בטיפול הרפואי שגרמה לנזק גוף, הדבר מייתר את הדיון בסוגית ההסכמה מדעת (וממילא הפגיעה באוטונומיה), מאחר שהנזק בגין הפגיעה באוטונומיה נתפס כזניח על רקע נזק הגוף". כב' השופט עמית היה במיעוט באותו מקרה, אולם גם כב' המשנה לנשיאה ריבלין, אשר כתב את עמדת הרוב, הסכים כי "אמנם, כדברי חברי, במקרים רבים הפגיעה באוטונומיה היא נזק משני ביחס לנזקי הגוף, ומשכך לא נפסק בגינו פיצוי נפרד. אלא שאין בכך כדי לאיין נזק שנגרם בפועל, במקרים שבהם הוא לא זניח". סיכום הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו.

הנתבעת תשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסכום של 90,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ).

ברקעו הרפואי היו יתר לחץ דם קשה לא מטופל ולא מאוזן, עם פגיעה באיברי מטרה (רשתיות העיניים, לב, אי ספיקת כליות), משקל עודף ועישון כבד.

ד"ר היילבורן קובע כי אי ההנשמה הידנית הביאה למותו של המנוח כתוצאה מהיפוקסיה (חוסר חמצן) של לבו ומוחו תוך דקות מהפסקת פעולתו של מכשיר ההנשמה.

בחקירתו נישאל המומחה, בין היתר, האם הוא נוהג לתת חוות דעת רפואיות מטעם תובעים בתיקי רשלנות רפואית, והשיב כי אין הוא נוהג לתת חוות דעת רבות בכלל, וכי מטעם תובעים נתן חוות דעת אחת או שתיים ומטעם נתבעים נתן חמש חוות דעת.

...

יש לקבוע, אפוא, כי לא נתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין מותו של המנוח, ולפיכך דין התביעה להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות אלה, הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעים את הוצאות ההליך בסך 50,000 ₪.

הביקור השני בקופת החולים כעבור יומיים, ביום 7.12.2010, חזר המנוח עם אחיו התובע לקופת החולים שם נבדק על ידי ד"ר נאסר אדין זוהיר, שמצא בנוסף לקביעת ד"ר גוויחאן גם חולשה וירידה בחמצון והפנה את המנוח לחדר מיון.

טענות הרשלנות חוות דעתו של מומחה התביעה, פרופיסור גולדנברג – מומחה למחלות לב, מבקשת לקבוע רשלנות באבחנת הנתבעים ואי-הפניית המנוח לחדר המיון כבר ביום 5.12.2010, אך זאת תוך היתעלמות מהנתונים שעמדו בפני הרופאים בזמן אמת ותוך המצאת נתונים חדשים שאין להם זכר ויסוד במסמך רפואי כלשהוא או בראיות ביחס למועד הקובע.

המומחית ציינה שרק אחוז קטן מהחולים מסתבך באי ספיקה נשימתית כפי שקרה במקרה זה, ואין לקבוע סטאנדרט רפואי לא סביר רק לאורם של מקרי קיצון חריגים.

...

סוף דבר ענייננו בתביעת רשלנות רפואית בשל פטירתו של המנוח ביום 11.12.2010 ולאחר שאובחן כחולה בשפעת החזירים.

לאחר בדיקות אלו הידרדר מצבו של המנוח ובתוך יומיים הוא הגיע לחדר המיון בבית החולים הדסה, שם הועבר תוך זמן קצר לטיפול נמרץ ובהמשך הורדם והונשם אך בסופו של דבר נפטר.

לאור האמור התביעה נדחית.