רשלנות מקצועית של עורך דין: הפרת חובת הנאמנות

בפועל, לא הוכח דבר זה. עילות התביעה המיוחסות לנתבעים, ובכללן לנתבעת 2, כמפורט בסעיף 88 לכתב התביעה הן: עוולת רשלנות מקצועית, עוולה של הפרת חובה חקוקה כמפורט בסעיפים 118-119 לכתב התביעה וכן עוולה של הפרת חובת נאמנות של עורך דין כקבוע בסעיף 54 לחוק לישכת עורכי הדין.

...

לעמדתו "סיכומו של דבר, התביעה מצויה כרגע על המסלול, עומדת להיקבע פגישת מהו"ת וכבר קבוע מועד לדיון" (סעיף 10 למכתב) כן ראה סעיף 11 לעניין הניסיונות להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית משפט.

סוף דבר התביעה בתיק 31244-07-17 הוגשה כנגד עו"ד דוד פייל, חברת פייל ושות' משרד עורכי דין, עו"ד מיה שפייזמן ועו"ד איתן פרגו.

הדבר מחזק את המסקנה שצירופה של הנתבעת 2 לכתב התביעה, היה משיקולים שאינם מן העניין.

לב העניין בתביעה זו, קשורה בסוגיה אחרת לחלוטין מזו של התביעה המקבילה – טענה לרשלנות מקצועית, הפרת חובת הנאמנות, לרבות חובת הזהירות של עורך הדין המייצג.

...

המשיבים גורסים כי דין הבקשה דחייה ויש להורות למבקשת להגיש את כתב ההגנה לאלתר.

ממילא, נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך בתביעה המקבילה, יש לדן בו. דיון והכרעה ייאמר כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את כתב התביעה שבפניי ואת כל המצורף, דין הבקשה – דחייה, ולהלן אבאר; סמכות בית המשפט לעכב הליך, בזמן שמתקיים הליך אחר שנובעות ממנו שאלות דומות, היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת יעילות הדיון, חיסכון במשאבים ובזמנם של הצדדים וזמנו של בית המשפט.

ראו בהקשר זה את רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ [פורסם בנבו] מיום 14.5.06 מפי כב' השופט א' גרוניס וכדלקמן: "בנסיבות המקרה דנא יש ליתן את הדעת ביתר שאת לשאלה אם אחד ההליכים עשוי לייתר את האחר. אם ההליכים אינם מייתרים זה את זה, משמעותו היחידה של עיכוב ההליכים הינה ניהולם בזה אחר זה, תחת ניהולם זה לצד זה." סבורני כי היות והמקרה דנן, עוסק ברשלנות מקצועית בעיקר, ולנזקים שנגרמו למשיבים בעקבות כך, תביעה זו לאו דווקא תתייתר.

נטען כי על עורכת-דין עזורה נטל ההוכחה בעיניין זה. (3) הפרת חובה חקוקה - נטען להפרה של סעיפים 54-53 בחוק לישכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: חוק לישכת עורכי הדין), סעיפים 2 ו-14 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 (להלן: כללי האתיקה), סעיף 3 לחוק היסוד: כבוד האדם וחרותו, וסעיפים 12(א) ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים).

במסגרת התביעה, שהוגשה בבית המשפט המחוזי בחיפה וסומנה ת"א 33981-07-15 טענו התובעים, בני הזוג גרבר, כי עורכת-הדין הפרה את חובת הנאמנות מאחר ולא שמרה על כספים שהם הפקידו בהתאם להתחייבויותיהם החוזיות.

מצג שוא רשלני והפרת חובת הזהירות האמון הבלתי מסויג שרחשה שושנה לעורכת-דין עזורה, שייצגה אותה בעסקת רכישת המיגרש, היה מבוסס הן על זכרון משותף מהעבר, הן על אופן טיפולה המקצועי של עורכת-הדין באותה עסקה והן בקשר החברי שנוצר ביניהן במהלך אותו טפול.

...

לסיכום, לא הוכח ביצוע עוולה של הפרת חובה חקוקה על-ידי עורכת-דין עזורה.

סיכום משלא הוכח שעורכת-דין עזורה ביצעה כלפי התובעת עוולות של תרמית, רשלנות והפרת חובה חקוקה, הנני דוחה את התביעה.

כמו-כן, הנני מחייב את התובעת לשלם לכל אחת משתי הנתבעות שכר טרחת עורך-דין בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

רשלנות הנתבע: התובעת טוענת כי הנתבע התרשל בתפקידו והפר את חובת הנאמנות החלה עליו כעורך דין, כמו גם מעל בכספי התובעת ולא העביר אל התובעת כספים אשר התקבלו עבורה בתביעת הפיצויים אשר הגישה כנגד חב' הביטוח אליהו.

חובה על עורך דין לתן שירות מיטבי בהתאם לידע המקצועי הקנוי לו וחובותיו על פי חוק.

נראה כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות כלפי התובעת כלקוחתו, לא עידכן אותה בנעשה בתיקיה המטופלים על ידו, לאורך שנים, לא שעה לפניותיה עד כי נאלצה לשכור שירותיו של עורך דין אחר שיפעל לבירור תוצאות התיקים.

...

סבורני כי אל נוכח עדותו של מר חסון עצמו, כאמור לעיל, לא היה צורך בעדות בנה של התובעת על מנת להיווכח במידת הרצינות אשר יש לייחס לטענות הנתבע ואין בדעתי לזקוף העדר עדות הבן לחובת התובעת.

סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן הבא.

כן ישלם הנתבע לתובעת סך של 5000 ₪ בגינו של הנזק הלא ממוני.

התובעים גילו את מעשיו הנפסדים והנוראיים של עורך הדין מחאג'נה רק לאחר פטירתה של התובעת 4 עקב נכותה ומצבה הרפואי הקשה.

הוראות חוק אלו הן בין היתר כדלקמן: גניבה בידי מורשה, עבירות לפי סעיפים 387 ו-392 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; הפרת כללי האתיקה המקצועית, עבירה לפי סעיף 61 (2) לחוק לישכת עורכי הדין; הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח, עבירות לפי סעיף 2 לכללי האתיקה המקצועית וכן הפרה של סעיפים, 53,54, 61(1) ו- 61(2) לחוק לישכת עורכי הדין; היתנהגות שאינה הולמת את מיקצוע עריכת הדין לפי סעיף 61(3) לחוק לישכת עורכי הדין; עיכוב כספים שלא כדין ושליחת יד בהם, עבירה לפי סעיף 40 לכללי האתיקה המקצועית; הפרת חובות מכוח דין על פי סעיפים 1, 10, 12 (א) ו-15 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979; הפרת חובות מכוח דין על פי סעיפים 8 ו-9 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965; תרמית ומצג שוא לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח -1968; גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין; רשלנות לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין.

...

דין כל טענה אחרת כאילו לא חלה על הנתבע 4 אחריות להעברת כספי הפיצויים לתובעים להידחות, מכוח החובות המוטלות על עורכי הדין על פי שלל דינים.

לאור כל האמור, מבוקש לקבל את תביעת התובעים במלואה, ולתת פסק דין המורה לנתבע 4 לשלם את מלוא סכום הפיצויים שנתבעו על ידי התובעים העומד על סך של כ-1.2 מיליון ₪ כאמור לעיל.

התוצאה הנתבע ישלם לתובעים את מלוא סכום תביעתם בסך 1.2 מיליון ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובנוסף 15% שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. מובהר כי ככל שהחוב לתובעים כולו או חלקו נפרע על-ידי הנתבעים האחרים בהליך ינוכה סכום התשלום מהחיוב שנפסק כנגד הנתבע 4 למניעת תשלום כפל.