רשלנות מקצועית של עורך דין ועוולת לשון הרע

בעטיים של העיקולים שהוטלו כנגדה, טוענת התובעת, כי הנתבע נושא באחריות למלוא נזקיה, לרבות עוולת לשון הרע.

המסגרת הנורמאטיבית – רשלנות מקצועית של עורך דין – לא כל "הפסד" הנו רשלנות אין חולק כי עורך דין חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי לקוחו בקשר עם הטיפול המשפטי, וחובתו הוגדרה בפסיקה, בין היתר, כדלהלן: "ככלל, מחובתו של עורך הדין, ככל בעל מיקצוע, לפעול כלפי לקוחו במיומנות ובזהירות. זאת ועוד, עורכי דין מעצם הגדרת תפקידם, משתייכים לקבוצת בעלי מקצועות עימם מחמיר המחוקק באופן בולט בהטילו סטאנדרט זהירות גבוה יותר, נוסף על חובות אמון הנובעות מטיב היחסים הנרקמים בינם לבין לקוחותיהם" [ראה עו"ד משה ויסמן בספרו "תביעות רשלנות בנזיקין", בעמוד 835].

...

באשר לטענה כי הנתבע סיכל את ביצועו של הסכם הפשרה שהוצע, לפיו תשלם התובעת סך 15,000 ₪ לסילוק חובה נשוא תיק ההוצאה לפועל, הרי שהתובעת זנחה טענה זו במסגרת הסכמת הצדדים, ולפיכך לא אכריע בה. לאור כל האמור, אני קובע כי הנתבע לא התרשל ולפיכך דין התביעה להידחות.

טענותיה האחרות לנזק ממוני ו/או אחר לרבות טענותיה כי התנהלות הנתבע הסבה לה נזקים (סעיף 14 לסיכומי התשובה), נטענו בעלמא, לא הוכחו וממילא אף בשל כך דין תביעתה להידחות.

סיכום לאור כל הנ"ל, הנני דוחה את התביעה.

נחום טוען כי עו"ד פרץ ביצע כלפיו הפרת חוזה וכן מספר עוולות, כאמור בסעיף 31 לכתב התביעה שכנגד (לאחר תקונו), ובין היתר, עוולת נגישה (סעיף 60 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]) ועוולת לשון הרע (חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965; להלן: חוק איסור לשון הרע).

המחלוקת שבה דן ביהמ"ש העליון בעירעור על החלטה זו היתה, אפוא, בשאלה דיונית של סדר הדין האזרחי: האם יכולה התובעת להגיש תביעה בגין רשלנות מקצועית כנגד עורך הדין שייצג אותה בעיסקה, בעוד תביעתה לבצוע בעין של העסקה תלוייה ועומדת.

כב' השופט מצא מתייחס בפסק דינו אף לאפשרות כי משנשמטה עילת התביעה הנזיקית של הנפגע בעוולה פרטיקולרית (פירסום לשון הרע או נגישה) - אפשר שיבקש לתבוע את מוסר המידע הכוזב על פי אחת מ"עוולות המסגרת" שבפקודת הנזיקין, שהן רשלנות או הפרת חובה חקוקה; "אך תהא זו כמדומה דרך מאולצת ומרחיקת לכת להכשיר תביעה כזאת, שאין תוכה כברה" (בעמ' 659).

עוד ביקש עו"ד עשת לקבל את התביעה גם בעוולה של הפרת חובה חקוקה, שהיא חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחו, על פי כללי לישכת עורכי הדין והאסמכתא שציין בסעיף 29 של סיכומיו.

...

לפיכך, אני מורה לשפעל את תיק ההוצל"פ מס' 1627170105.

עוד ישלם הנתבע בתביעה העיקרית לתובע את אגרות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד לתשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע שכנגד לתובע שכנגד את אגרות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן ועד לתשלום בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

כאשר התקבלה חוות דעת המומחה שמונה ע"י בית המשפט, יעץ עו"ד ישעיהו לנתבע לפנות למישטרה להגשת תלונה ולדעתו, כשעולה חשד עם הוכחה לפלילים, אי הפניית הלקוח למצות את ההליכים בכל האמצעים, כולל פנייה למישטרה היא רשלנות מקצועית (עמ' 12 שורות 14 – 22).

לכל האמור אוסיף, כי העובדה שהנתבע שילם למומחית 800 ₪ לצורך הבדיקה, בטרם פנה להגשת התלונה, מחזקת את המסקנה כי אכן ביקש לבדוק אם זו חתימתו בתום לב. נתתי אמון מלא בעדותו של עו"ד ישעיהו ובתיאורו את סדר הדברים, והסתמכותו של הנתבע על דרך פעולה זו שהתווה לו עורך הדין ופנייתו למישטרה, מוכיחים כי התלונה הוגשה בתום לב. השמוש במינוח חלק מ"טקטיקת ההגנה", אינה שוללת את הגנת תום הלב.

להרחבה בדבר מערכת היחסים בין עוולת הרשלנות ללשון הרע ראו: תמר גדרון "לשון הרע - עוולת רשלנות?" המשפט ד 219 (תשנ"ט); אורי צור "לשון הרע - עוולת רשלנות? – תגובה" המשפט ד 239 (תשנ"ט) (במישור העקרוני יותר ראו, כמובן, ע"א 243/83‏ ‎עריית ירושלים‎ ‎נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 128-123 (1985); ע"א 558/84‏‎ כרמלי‎ ‎נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 757 (1987)).

...

" לאור האמור, ומאותם טעמים בגינם דחיתי את הטענה בגין עילה הנעוצה בחוק לשון הרע, נדחית גם טענת הרשלנות.

כפי שנקבע לעיל, כל שהוכח הוא כי הנתבע הגיש תלונה לרשות המוסמכת כדי שתפתח בהליכים, ובכך אין די לצורך הוכחת עוולת הנגישה, ועל כן העילה הנטענת גם בעניין זה נדחית.

סוף דבר התובענה נדחית.

בהיות התביעה מבוססת על עוולת לשון הרע, ולא על עוולת רשלנות מקצועית, מיותר יהיה לבחון את היתנהגות הנתבע בניהול ההליכים כמייצג של הלקוח.

ואף אם מכלול הדברים המתוארים בפירסום עלולים לעורר, בעיניו של אדם סביר, ספק בעיניין מקצועיותו ודרכי היתנהלותו של התובע כעורך דין, עדיין אין בכך די על מנת להוות לשון הרע בנסיבות העניין.

לציבור, לרבות ציבור עורכי-דין עמיתים למקצוע, נתונה הזכות לפרסם דבר אמת על אודות התנלות עמיתי למקצוע, ולהביע את דעתם על שירותיו והתנהלותו של עורך הדין בטיפול בתיקים ו/או באשר לשירות המשפטי שנותן לציבור, אך אין צריך לומר, החרות להביע ביקורת אין משמעה זכות להשתלחות ללא רסן.

...

סבורני כי מדובר בהתנסחויות מתונות ומאוזנות, יחסית, על אף הרמיזות השליליות והציניות שבהן, לפיהן עולה, במשתמע, כי התובע אינו עושה עבודתו באופן מקצועי ופועל בניגוד לרצון הלקוח.

לאור אמור הגעתי לכלל מסקנה, כי עומדת לנתבע הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה.

עו"ד ארתור קליימן הלין על בייקר סטריט ועו"ד ניר יאיר ואף הפנה בתביעה שכנגד לכך שבמסגרת הליך אחר (ת"א 7218-12-22, בו מעורב עו"ד נתבע אחר – "מנהלת הנתבעת שכנגד גם כן תחת ייצוגו של הנתבע שכנגד, תביעה בגין הפרת חובת תום לב, מצגי שוא ומרמה וכן רשלנות מקצועית של עו"ד מייצג. אמנם פרטי התיק אינם ידועים לתובע שכנגד אך ברי כי ניהול שתי תביעות כנגד עורכי דין מייצגים על ידי אותה תובעת המיוצגת ע"י אותו עו"ד, הנה מחזה חריג שמלמד על הטקטיקה של הנתבעים שכנגד להשתמש ברעה בהליכי משפט" – (הציטוטים בפיסקה זו להחלטה, הם מתוך סעיפים 7,8,16,59 לכתב ההגנה).

המבקשים מפנים לכך שסעיף 13(9) "מקנה למבקשים הגנה מוחלטת מפני התביעה שכנגד בעוולת לשון הרע בגין שליחת מכתב התראה... בהתאם לכלל 31 לכללי לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו 1986". מי ומי בהליך במסגרת ההליך מעורבים, בין היתר, בעלי הדין הבאים: · התובע שכנגד עו"ד ארתור קליימן אשר נתבע ישירות בתביעה העיקרית, כשותף במשרד עורכי הדין המייצג את הנתבעת 3, צמח נדל"ן בע"מ; · עו"ד ניר יאיר, הנתבע בתביעה שכנגד שהגיש עו"ד קליימן.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

אני מחייב את המבקשים, הנתבעים שכנגד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החלטה זו ועד למועד התשלום בפועל.