רשלנות מקצועית של עורך דין וגרם נזק

האם הנתבעים, עורכי דין, התרשלו בטיפולם בעיניינם של לקוחותיהם , התובעים? אם כן, מהו הנזק שניגרם להם מכך? פרק עובדתי כללי התובעים 1 ו-2 (להלן – "משיח" ו"שולה") הם זוג נשוי.

"בשל חשיבותה של הערת האזהרה, פראקטיקה מקובלת היא, שבסמוך לאחר החתימה על הסכם הכולל התחייבות לעשות עיסקה, מי שמטפל ברשום העיסקה דואג לרישום הערת אזהרה על-מנת למנוע רישום עיסקה סותרת. עורך-דין המקבל על עצמו טפול ברשום העיסקה חייב לדאוג לרישומה של הערה כזו. כך נידרש מכל עורך-דין הפועל בשקידה סבירה. עורך-דין אשר אינו נוהג כך אינו ממלא את חובתו כעורך-דין. בעניינינו אף הותנה במפורש בהוראת סעיף 2 לתוספת לחוזה כי תרשם הערת אזהרה על נכס הבטוחה. הדבר לא נעשה. כבר בכך טמונה התרשלות מצידו של עורך-דין אליעזר טויסטר ז"ל. אילו הייתה נרשמת הערת אזהרה היה נימנע רישום משכנתה על נכס הבטוחה לטובת בנק המזרחי, ולמערערים הייתה בטוחה להבטיח כי יקבלו את המגיע להם מהחברה. משלא נרשמה הערת אזהרה, והתברר שאין למערערים בטוחה אשר תבטיח את קבלת המגיע להם מהחברה, התרשלותו של עורך-דין אליעזר טויסטר ז"ל היא שגרמה נזק זה" (ע"א 14612/95 מתתיהו נ' שטיט, פ"ד נא(4)769, 785, וראו: אלי הַלם, רשלנות מקצועית של עורכי-דין, עמ' 48-46).

...

אני מחליט כי תמליל הפרוטוקול יתוקן באופן שבמקום "כב' הש' אטדגי" בעמ' 40, שורה 30 יבוא: "פלוני". תוצאה אשר על כן אני מחליט, כדלקמן: תביעתם של התובעים 1 ו-2 (משיח ושולה) מתקבלת חלקית.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, סכום של 750,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.2014, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 10% + מע"מ מהסכום (לאחר פרשי הצמדה וריבית כאמור); תביעתו של הנתבע 3 (יניב) – נדחית.

לאור ההערות שנכתבו לעיל ביחס להתנהלות הנתבעים – אין צו להוצאות; תביעתם של התובעים 4 ו-5 (ליאור ושחר) נדחית, ללא צו להוצאות.

בעניינינו, מכתב התובע למבטחת מיום 28.11.17, המצורפים לו טופס הודעה על מקרה ביטוח ומכתב המפרט באופן מסודר את רשלנותו המקצועית של התובע כעורך דין ואת הנזק הצפוי להגרם בעטיה ללקוח (לאחר הפעולות שבוצעו לצורך הקטנת הנזק) מהוה באופן חד מסירת הודעה בכתב "בדבר נסיבות אשר עלולות להוות עילה לתביעה על פי הפוליסה". מכאן הוא כשלעצמו מהוה "מקרה ביטוח" לפי ההרחבות לתנאי הפוליסה שהנפיקה המבטחת.

...

טענה זו של מומחה המבטחת מובילה למסקנה הפוכה מזו שהמבטחת טוענת לה. כאמור, טענת המבטחת היא שעסקת העברת המקרקעין לא בוטלה, מאחר שהיא הצמיחה למר עונאללה ולחברה יתרונות אשראי.

לכן גם בפוליסה עצמה בסעיף 8(ה) המבטחת אינה רשאית לחייב את המבוטח להתגונן מפני תביעה "אלא אם יועץ משפטי בכיר (עליו יוסכם בין המבוטח והמבטח) יחווה את דעתו שיש סיכוי סביר להתגונן מפני התביעה כאמור". יפים לענייננו דברי בית המשפט בת"א (מחוזי חי') 466/01 ביאדסה נ' עבד אלכרים ואח' (13.1.4): "במקרים מספר נתקלתי בפוליסות ביטוח בהן מחריגה חברת הביטוח את אחריותה במקרה שהמבוטח מודה בחבותו. סברתי, ועודני סבור, כי מדיניות משפטית ראויה חייבת לכבד הודאתו של מבוטח בחבותו, מקום בו המבוטח אכן סבור, בתום לב, כי הוא אחראי לנזק שנגרם לאדם אחר. ברוח דברים אלה, סברתי, כי אין לאפשר לחברת הביטוח להתנער מחבותה רק משום שהמבוטח גילה את דעתו האמיתית ביחס לאחריותו לנזק שגרם, ואין להשלים עם כך שבשל מדיניות חברת הביטוח, המבוטח יגרר לדבר שקר, ויכחיש אחריותו לאירוע מסויים, מקום בו הוא סבור, באמת ובתמים, שנזק מסוים נגרם באחריותו" (וראו גם ת"א (שלום ת"א) 24564-11-09 עו"ד אוחיון נ' איילון (9.9.12)) (להרחבה נוספת ולגישה שלפיה סעיפי איסור הודאה בחבות נוגדים את תקנת הציבור, ראו בספרו של אליאס לעיל, בעמ' 1257-1258).

סוף דבר על הנתבעת לשפות את התובע בסך של 437,084 ₪, בצירוף ריבית שקלית בהתאם לסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית) ממועד תשלום שוברי המס (14.2.18) ועד מועד התשלום בפועל (למקרים של הפרות חמורות המצדיקות שערוך לפי החלופה הגבוהה יותר בחוק פסיקת ריבית, שנכון להיום הינה ריבית שקלית ולא הפרשי הצמדה וריבית, ראו דבריי בת"א 20691-05-19 גלברט נ' צמח (19.6.22) בפסקאות 73-83 לפסק הדין).

כאמור לעיל, בתובענה נגד עורך דין בגין רשלנות מקצועית, אין די לתובע להוכיח כי תוצאת ההליך בו טיפל עורך הדין לא הייתה מוצלחת, לא השביעה את רצונו או לא ענתה על ציפיותיו, אלא על התובע הנטל להוכיח מעשים או מחדלים ספציפיים של עורך הדין, אשר בעת עשייתם היו בנגוד לסטאנדארט ההיתנהגות שכל עורך דין סביר היה נוהג לפיו, ואשר גרמו נזק לתובע.

...

על כן, דין התביעה להידחות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ כולל מע"מ. בקביעת סכום זה, לקחתי בחשבון, בין היתר, את העובדה שהנתבע הינו עורך דין במקצועו אשר ייצג עצמו בהליך זה. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ביתר שאת, כפי קבע בית המשפט בפסק הדין משמדובר בתובענה בטענה לרשלנות מקצועית של עורך דין על רקע דחיית תביעה בה ייצוג בשל אי התייצבותו לדיון וכאשר על פי פסק הדין, אין זו הפעם הראשונה שהתובע לא התייצב לדיון בתביעה שהוגשה נגדו.

תנאי לכך שהלקוח, התובע את עורך הדין, יזכה בפצוי הנתבע בגין רשלנות עורך הדין, היא שיעלה בידיו להוכיח כי ישנו קשר סיבתי בין הנזק שנטען כי נגרם לבין מעשה הרשלנות (ראו; עניין חוטר ישי).

...

לאחר ששקלתי את הדברים ואת התנהלות הצדדים אני סבורה כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט לטובת התובע בסך של 5,000 ₪ ואת התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ ולהפחית את חיוב ההוצאות של הנתבע מחיוב ההוצאות של התובע - כך שהתובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪ תוך 30 יום.

לסיכום; מכל המקובץ פסק הדין שניתן נגד הנתבע במעמד צד אחד ביום 7.10.2013 בת.א 23648/08 - מבוטל.

התובע ישלם למנוח בגין האגרה ששולמה בתביעה משנת 2001 שנדחתה סך של 43,442 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.8.2009, וכן יישא בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 7,000 ₪.

התובעים טענו, כי כתוצאה מרשלנות הנתבע נגרמו להם נזקים בסך כולל של 430,000 ₪ - סך של 290,000 ₪ בגין ערך הדירה לפי חוות דעת השמאי מטעמם, סך של 30,000 ₪, על פי אומדן, בגין אובדן רווחים מהשכרת הדירה, החל מסוף שנת 2017, סך של 10,000 ₪ בגין כספים שהשקיעו כדי להכשיר את הדירה, כמפורט בכתב התביעה שהגישו בבית המשפט לתביעות קטנות, וסך של 100,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

טעות בשקול דעת לא תיחשב בהכרח לרשלנות כשהתנהגות עורך הדין מבוססת על ידע משפטי סביר ונעשית ברמה מקצועית טובה (ד"ר עדי אזר ז"ל, "רשלנות מקצועית של עורך דין", הפרקליט מה(2) 279, 286).

כפי שנקבע בע"א 7485/10 פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ נגד ברק רוזן ואח' (27.2.2012), אין להטיל על עורך דין חובה אבסולוטית למנוע נזק.

...

לכן, אני דוחה את טענות התובעים במישור זה. סיכומו של דבר, התובעים והנתבע נפלו קורבן לתרגיל עוקץ מכוון ומודע מצד פאינה ומנשירוב, שנעשה במטרה לגזול את כספי התובעים.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.