רשלנות מקצועית של עורך דין בתיק פלת"ד שגרמה לנזק ללקוח

בית משפט השלום בבאר שבע ת"א 21269-10-14 בן עליזה ושות' - משרד עורכי דין נ' חורי תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אורית ליפשיץ התובעת בן עליזה ושות' - משרד עורכי דין ע"י ב"כ עו"ד אביבית בוקובזה נ ג ד הנתבע יצחק חורי ע"י ב"כ עו"ד גדעון פנר פסק דין

נוכח כל האמור לעיל, טען הנתבע כי התובעת התרשלה בייצוגו מול המוסד לביטוח לאומי, גרמה לו נזק בכך, והפרה את הסכם שכר הטירחה עת טענה כי יש לשכור את שירותיו של עורך דין נוסף, וכי על הנתבע לשאת בעלות שכר טירחתו.

נספח 2 עניינו הסכם שכר הטירחה "ליתן טפול משפטי ללקוח הכולל ייצוג מול חברת הביטוח בתאונת הדרכים שארעה ללקוחה ביום 27.9.12 (שכר הטירחה לא כולל ייצוג מול ביטוח לאומי)" (להלן: "הסכם שכר הטירחה מול מנורה").

כך למשל, נקבע בעיניין זה על-ידי כבוד השופט א' ריבלין בעיניין יכין חקל (בפיסקה 10) כלהלן: "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טירחת עורך דין צריך שתעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160, 165; פרשת ביניש-עדיאל הנ"ל). בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטפול בעיניינו של הלקוח, את מהותו, הקפו ומידת מורכבותו של השרות, את שוויו של העניין נשוא השרות, ואת המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו (4) 586, 593). כמו-כן ניתן להיתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה בתחום הנידון – במידה וקיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טירחתו של עורך-דין, ראו למשל ע"א 2871/00 מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 326)". נוכח האמור לעיל, הרי שטענת התובעת בסיכומיה כי "השכר הראוי" נתון לשיקול דעת בית המשפט, נדחית על ידי מכל וכל.

בהקשר זה יוער כי על אף טענות הנתבע בעיניין, בחרה התובעת שלא להעיד את עורכי הדין ו/או איש מיקצוע מטעמה בכל הנוגע למקצועיות הטיפול אותו קיבל הנתבע, וזאת על מנת להכחיש את טענות הנתבע בעיניין.

...

לטענת התובעת במסגרת הסכמי שכר טרחה אלו, נקבע מה גובה שכר הטרחה אותו ישלם הנתבע לתובעת בגין השירותים אותם הוא זכאי לקבל במסגרת ההסכמים.

כך למשל, נקבע בעניין זה על-ידי כבוד השופט א' ריבלין בעניין יכין חקל (בפסקה 10) כלהלן: "כיצד אומדים את השכר הראוי? קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. ודוק: דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקבעם על בסיס הראיות המובאות בפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג(1) 160, 165; פרשת ביניש-עדיאל הנ"ל). בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין לטיפול בעניינו של הלקוח, את מהותו, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות, ואת המוניטין של עורך-הדין (ראו ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין, פ"ד מו (4) 586, 593). כמו-כן ניתן להתחשב בשיטה המקובלת לקביעת שכר הטרחה בתחום הנדון – במידה וקיימת שיטה כזו (על הדרכים המקובלות לקביעת שכר טרחתו של עורך-דין, ראו למשל ע"א 2871/00 מועין דאוד ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז(6) 319, 326)". נוכח האמור לעיל, הרי שטענת התובעת בסיכומיה כי "השכר הראוי" נתון לשיקול דעת בית המשפט, נדחית על ידי מכל וכל.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי הסכם שכר הטרחה מול חברת מנורה שריר וקיים והתובעת זכאית לשכר טרחתה בגובה של 1,180 ₪.

כמו כן אני קובעת שהסכם שכר הטרחה בגין תאונת העבודה כלל התחייבות של התובעת לייצג את הנתבע אף בערכאות משפטיות, כולל בית הדין לעבודה.

מר זברג'ין מקסים (בנם של התובעים זברג'ין מיכאל וילנה), אשר היה לקוח של הנתבע בתיקים אחרים, מסר תצהיר ונחקר עליו לפיו הוא התייעץ עם הנתבע בנוגע לאפשרות של קבלת היתר בניה לתוספת הבניה ואיך אפשר לבצע תיקון השטח עפ"י נסח הרישום.

היתנהגות הנתבע המתוארת מהוה רשלנות מקצועית שהיתה לה השלכות רבות.

סיכומו של דבר, ביהמ"ש קובע שהנתבע התרשל כלפי התובעים ועליו לשאת בנזקים שנגרמו להם סכום הנזק: אין חולק שהתובעים חוייבו לשלם לקונים סך של 15,530 ₪ במסגרת התביעה הנגדית שהוגשה נגדם.

התובעים תבעו מהנתבע סך של 8,000 ₪ ששלמו לעורך הדין שיצג אותם בתיק הקודם, כמפורט בקבלות שצורפו לכתב התביעה.

...

סיכומו של דבר, ביהמ"ש קובע שהנתבע התרשל כלפי התובעים ועליו לשאת בנזקים שנגרמו להם סכום הנזק: אין חולק שהתובעים חוייבו לשלם לקונים סך של 15,530 ₪ במסגרת התביעה הנגדית שהוגשה נגדם.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים המפורטים להלן: סך של 15,530 ₪ שנפסקו בפסק הדין בתיק הראשון.

עו"ד צוריאל מוסיף וטוען כי טענת הנתבע לכך שהתרשל בכך שפנה לראשונה בהודעת ייצוג לבית המשפט שנתיים לאחר קבלת ייפוי הכוח מהתובע היא טענה חדשה המהוה הרחבת חזית ומכל מקום נשכר על ידי התובע לייצגו בתביעת הרשלנות המקצועית וכך עולה גם מפוי הכוח שנחתם כחודש לאחר מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש ובמועד שנמחקה תביעת הפלת"ד היה הנתבע עורך הדין היחיד של התובע בתיק הפלת"ד. הנתבע לא טרח גם בחודש 7/14 – עת קיבל את מכתבו של עו"ד צוריאל – לוודא מה עלה בגורל תביעת הפלת"ד. ביום 6.6.16 אכן פנה עו"ד צוריאל לבית המשפט בתביעת הפלת"ד והגיש הודעה על ייצוג בצרוף ייפוי כוח ואולם זאת נעשה לבקשת התובע רק לשם אפשרות כניסה לנט המשפט לגילוי המתחולל בתביעת הפלת"ד וגודל רשלנותו של הנתבע.

מכיוון שהפרקטיקה של "משפט בתוך משפט" נועדה להוכיח את הקשר הסיבתי בין רשלנות עורך הדין לבין הנזק - על התובע להוכיח גם רכיב זה (ר' אלי הלם רשלנות מקצועית של עורכי דין 111-104 (2017), להלן – "הלם רשלנות מקצועית").

לא יכול אם כן להיות ולו צל של ספק בעניינינו, כי לתובע אשם תורם משמעותי לנזק שניגרם לו כתוצאה ממחיקת תביעת הפלת"ד. אשר על כן, גם לו התרשל הנתבע בכך שלא עקב אף הוא אחר תביעת הפלת"ד, אני סבורה כי בכל מקרה היה מקום להטיל בעניינינו אשם תורם על התובע עצמו בשיעור שלא יפחת מ – 20% (במצבים דומים בתי המשפט הטילו על הלקוח עצמו אשם תורם בשיעור העומד על כ- 20% - השוו למשל לעניין קורן לעיל; לת"א 4334/03 בן דוד נ' עו"ד בן דור (6.7.05); לת"א 2052/05 ינקו נ' עו"ד דורון (30.12.07) וכיו"ב).

התובע עודכן בדבר הצעת הפשרה שהוצעה על ידי הנתבעת בתביעת הפלת"ד ולא הסכים לה, התובע היה מודע לכך שהתביעה תלויה ועומדת גם לאחר חלופת המכתבים בין רעייתו לבין הנתבע, התובע פנה לעורך דין אחר כשכבר היה מנוי וגמור עמו לתבוע את הנתבע בגין רשלנות מקצועית גם כאשר תביעת הפלת"ד הייתה תלויה ועומדת, והתובע עודכן אודות מחיקת התביעה בסמוך לאחר מחיקתה (גם אם כשבועיים לאחר מכן) באופן שעדיין יכול היה לנסות ולבטל את "רוע הגזירה" לעניין זה. בכל אחד מהצמתים הללו היה מעודכן התובע, וחזקה עליו כי יכול וצריך היה לנקוט בפעולות אקטיביות שיכולות היו למנוע לחלוטין את נזקיו או לכל הפחות למזערם – וודאי שגם להפחית במידה משמעותית את עוגמת הנפש שנגרמה לו. לא רק שהתובע לא עשה כן, אלא בהתעקשותו על תביעת הנתבע הכניס את עצמו, את הנתבע ובסופו של יום גם את הצד השלישי יחדיו לסחרור של הליך משפטי מורכב ורווי הוצאות, ובכך העצים במו ידיו את עוגמת הנפש שנגרמה לו ואף ייצר עוגמת נפש נוספת לנתבע ולצד השלישי.

...

בתיק זה יוחדה תחילה ישיבת הוכחות לדיון בסוגיית הנזק וזו נאלצה להידחות פעם אחת בשל החלפת ייצוג על ידי התובע.

בנוסף, ימים ספורים לפני ישיבת ההוכחות הנדחית ביקש התובע להגיש תוספת לעדותו באופן שהצריך את הנתבע ואת הצד השלישי להיערך ברגע האחרון להתמודדות עם חומר עובדתי נוסף.

התובע גם ביקש לדחות את ישיבת ההוכחות הנדחית מן הטעם שלא דאג לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לדיון זה על אף שהוא עצמו זה שביקש לחוקרו מלכתחילה (30.1.20).

רשלנות הנתבע: התובעת טוענת כי הנתבע התרשל בתפקידו והפר את חובת הנאמנות החלה עליו כעורך דין, כמו גם מעל בכספי התובעת ולא העביר אל התובעת כספים אשר התקבלו עבורה בתביעת הפיצויים אשר הגישה כנגד חב' הביטוח אליהו.

נקבע עוד כי מכוחם של יחסי עורך דין לקוח נובע כי על עוה"ד להמנע מהסבת נזק למרשו.

יש לקבוע בתובענה אשר לפני, באם בנסיבות, יש בהתנהלות הנתבע כבא כוחה של התובעת בתביעתה כנגד חב' הביטוח אליהו, משום רשלנות מקצועית אשר יחוב בגינה, בנזקים אשר נגרמו לתובעת, לטענתה.

כמו כן, נקבע כי, עורך הדין זכאי להחזר הוצאות בתיק פלת"ד בגין כל הוצאה שהוציא בפועל לאחר שימציא קבלות ללקוח.

נראה כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות כלפי התובעת כלקוחתו, לא עידכן אותה בנעשה בתיקיה המטופלים על ידו, לאורך שנים, לא שעה לפניותיה עד כי נאלצה לשכור שירותיו של עורך דין אחר שיפעל לבירור תוצאות התיקים.

...

סבורני כי אל נוכח עדותו של מר חסון עצמו, כאמור לעיל, לא היה צורך בעדות בנה של התובעת על מנת להיווכח במידת הרצינות אשר יש לייחס לטענות הנתבע ואין בדעתי לזקוף העדר עדות הבן לחובת התובעת.

סוף דבר, התביעה מתקבלת באופן הבא.

כן ישלם הנתבע לתובעת סך של 5000 ₪ בגינו של הנזק הלא ממוני.

מכאן תביעתה בעילה של רשלנות מקצועית כנגד נתבעת 2 ותביעתה כנגד נתבעת 1 שלטענתה אחראית באחריות שילוחית למעשי נתבעת 2.

הנתבעות מכחישות את טענות התובעת וטוענות כי לא הייתה פניה מצדה להפעלת פוליסת הנכות אלא פוליסת הביטוח המקיף של הרכב בלבד [ביטוח מקיף], כי ניזקי הגוף של התובעת היו מבוטחים בחברת ביטוח אחרת [פוליסת חובה], כי לא נאמר לה בשום צורה כי יש להמתין עם הפניה לחברת הביטוח עד לקביעת המוסד לביטוח לאומי והעיכוב בפניה למוסד לביטוח לאומי היה על פי עצת עורכי הדין שלה שייצגו אותה בתביעת הפלת"ד. עוד טוענת הנתבעת, כי מצבה של התובעת הוטב עקב העיכוב בפניה למוסד לביטוח לאומי הואיל ובתיק הפלת"ד בוצע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל לפי נכות בשיעור של 19% ולא ניכוי לפי הנכות שנקבעה בפועל בשיעור גבוה משמעותית.

עדותו של סוכן הביטוח, מר ערן קורצר מר קורצר הכחיש בעדותו כל מעורבות בעיניין ניזקי הגוף שנגרמו לתובעת: "ת. ראשית, אני אציין שבמקרה הספציפי הזה לא דווח לי, לא נעשו איתי שיחות, לא נעשו אליי פניות רלוואנטיות הקשורות לארוע הספציפי של התובעת. הארוע הספציפי הזה הוא ארוע, בנגוד לדברי התובעת, שמעולם לא דובר איתי עליו, מעולם לא בוצעו פניות אליי, מעולם לא נדון התיק אצלי במשרד, וכל שתואר פה, צר לי, אבל אני ממש לא חלק מהסיפור.

[עמ' 24 שורות 24-33 לפרוטוקול] בנוסף לתובעת ולמר קורצר, נעשה ניסיון להעיד את עוה"ד שייצגה את התובעת בתיק הפלת"ד, אולם התובעת לא נתנה הסכמתה להסרת חסיון עו"ד – לקוח כך שעדותה של עוה"ד הייתה מוגבלת וחסרת כל משמעות ראייתית.

...

לאחר בחינת הראיות, מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה כלפי נתבעת 2 ואסביר: בניגוד לאמור בסעיפים 6-7 לכתב התביעה - התברר, כי התובעת כלל לא שוחחה עם סוכן הביטוח בסמוך לאחר התאונה.

מסקנתי היא כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ודין התביעה להידחות.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.