התובע בעניינינו טוען לנכות שנגרמה במנגנון של מקרוטראומה ומבסס את תביעתו על עילת הרשלנות וכבר כאן יש לציין כי אין בהכרה של בית הדין לעבודה בליקויים מהם סובל התובע כפגיעה בעבודה, כדי לקדם את הדיון בתביעה כאן, שכן ההכרה בפגיעה אינה כובלת את המעבידה בתביעה זו ולא מיתקיים מעשה בית דין בין התובע לבין הנתבעות.
תובע המבקש פיצויים על בסיס נזק מתמשך, עליו להציג תשתית עובדתית מספקת בעיניין תנאי עבודתו, ועליו להראות שתנאים אלו היו חריגים באופן שחשפו אותו לסיכונים בלתי סבירים.
השאלה אם החברה המעבידה כאן, היתה צריכה לצפות כי עבודה בכלים רוטטים בין כלל העבודות והפעולות שבוצעו ע"י התובע במהלך יום העבודה או עבודה עם כלים המחייבים הפעלת מאמץ פיזי של כפות הידיים, תיגרום לנזק שניגרם, ואם היתנהגותה יצרה סיכון בלתי סביר.
...
יוצא אפוא כי גם אם התביעה היתה מתקבלת, נזקיו של התובע הינם נזקים מדודים המסתכמים בפיצוי בגין כאב וסבל ופיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר (גם בגין תקופת ההחלמה לאחר הניתוח), הוצאות ועזרה, הכל בהינתן העובדה שהתובע לא נותח ולא אושפז ותקופת המעקב היתה קצרה.
סוף דבר
לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.
בנסיבות, נוכח המסקנה אליה הגעתי ולאחר שנתתי דעתי להיקפו של ההליך (בו התקיימו בסה"כ שני דיונים), אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪, שישולם תוך 60 יום מהיום.
