בית המשפט קמא קבע כי "הפרת חובה זו יכולה לעלות כדי רשלנות, אך מאחר והתובע לא כלל בתביעתו עילת תביעה ברשלנות כלפי הנתבעת 3 ו/או כלפי סוכן הביטוח, וטענה זו הועלתה לראשונה במסגרת כתב התשובה, אין התובע זכאי להסתמך על טענת הרשלנות" (ס' 89 לפסק הדין).
סעיף 3 לחוק חוזה ביטוח מטיל על חברת הביטוח חובה להבליט הגבלות לכסוי הבטוחי, וזו לשונו:
"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".
על תחולת דיני ההשתק, באשר לתקיפת תנאים או סייגים לחבות המבטח, מרחיב המלומד ירון אליאס בספרו דיני ביטוח (כרך א', 2008) בעמ' 654:
"דרך נוספת שננקטה בפסיקה לתקיפת תנאים או סייגים לחבות המבטח מבוססת על דיני ההשתק מחמת מצג. על-פי דיני ההשתק, מי שהציג בפני הזולת מצג עובדתי בהתנהגות, בדיבור או במחדל המתבטא באי-גילוי (חובת הגילוי עשויה לקום נוכח יחסי הצדדים, במיוחד כאשר יחסיהם מושתתים על אמון), בנסיבות שבהן אפשר היה לצפות שהזולת יפעל על סמך המצג, והלה אכן עשה כן ושינה את מצבו לרעה – יהיה מנוע מלכפור בנכונות העובדה שהציג. מכאן שמבטח אשר הציג בפני המבוטח מצג שלפיו חוזה הביטוח מכסה את הסיכונים הצפויים לו, והמבוטח פעל על-סמך המצג ושינה את מצבו לרעה, כגון שלא רכש ביטוח אצל מבטח אחר או לא נימנע מביצועה של הפעילות המבוטחת – יהיה מנוע מלכפור בנכונות העובדה שהציג בפני המבוטח (תקפות הפוליסה). כך, למשל, נקבע כי אין המבטח רשאי להעלות טענת פטור כשעילת הפטור התגבשה כבר בעת כריתת החוזה והמבטח ידע או יכול היה לדעת על כך".
כלומר, על מנת שתתקבל טענת המניעות שהעלה המערער, היה עליו להוכיח כי הפול באמצעות שלוחו, סוכנות הביטוח, צריך היה ליידע אותו בדבר העידר כסוי בטוחי בעת נהיגה עם רישיון נהיגה זר, ואי עשותו כן, בזמן הוצאת הפוליסה לאופנוע שהייתה נקובה על שמו של המערער בלבד, וחידושה מעת לעת, עלה כדי מצג לפיו קיים כסוי בטוחי לאופנוע, עליו הסתמך המערער.
בית המשפט הוסיף וקבע כי "סוכנות הביטוח ידעה באופן ממשי, או שהייתה צריכה לדעת מתוך המסמכים שנדרשו לשם עריכת הפוליסות, אילו קיימה את הנהלים כלשונם, כי התובע – ששמו נקוב בתעודות החובה כנהג היחיד, איננו אזרח ישראלי, אלא אזרח קולומביאני וכי אין ברשותו רישיון נהיגה ישראלי, והוא מסתמך בנהיגתו על רישיון נהיגה בנלאומי ורישיון זר מקולומביה" (ס' 78 לפסק דינו של בית המשפט קמא).
...
לכן סביר להניח כי לו היו המערער או המעביד מודעים קודם לקרות התאונה לכך שבהעדר רישיון נהיגה ישראלי אין תוקף לכיסוי הביטוחי, הם היו פועלים להסדרת רישיון הנהיגה של המערער, שהרי מה הטעם לשלם פרמיות ביטוח עבור אופנוע שלנוהג היחיד בו אין כיסוי ביטוחי בגין נהיגה זו.
סיכומו של דבר, לאחר שקבע בית המשפט קמא כי סוכנות הביטוח ידעה או הייתה צריכה לדעת כי המערער נוהג עם רישיון נהיגה בינלאומי, ולאחר שנקבע כי לא הוצג למערער המידע בדבר הצורך לברר את סוגיית השימוש ברשיון כזה, דעתי היא שהיה מקום לקבל את טענת המניעות שהעלה המערער ולקבוע כי הפול מנוע מלהסתמך על העדרו של רישיון נהיגה ישראלי למערער.
הפועל היוצא מכך הוא ששומה על הפול להעמיד כיסוי ביטוחי לארוע, ולפצות את המערער בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.
מסקנה זו מייתרת את בירור תביעתו החלופית של המערער נגד קרנית.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, אציע לחבריי להרכב לקבל את הערעור בחלק המכוון נגד הפול, לקבוע כי הפול מנוע מלכפור בכיסוי הביטוחי כלפי המערער ולהורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא, על מנת שידון בשאלת הנזק שנגרם למערער.
