רשלנות בלונה פארק בתל אביב גרמה לפציעת מבקר

התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעת 1, שהינה הקבלן הראשי ו/או מבצעת העבודה באתר הבנייה וכנגד הנתבעת 2,חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת ביטוח המכסה את התאונה נושא תביעה זו. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה בשל רשלנותה הבלעדית ו/או הפרת חובה חקוקה על ידי הנתבעת 1 שבין היתר, בנתה את הפיגום ברשלנות ו/או בחוסר מיומנות ולא הזהירה את התובע מפני הסכנות הכרוכות בעבודה שביצע, לא הנהיגה שיטת עבודה יעילה בטוחה וסבירה ולא דאגה לעובדים שיחזיקו את הסולם במהלך עבודת התובע , לא הזהירה את התובע מפני הדברים המסוכנים המוצבים בשטח, לא פיקחה ולא דאגה למעברים בטוחים ונקיים ולסילוק המכשולים ו/או המפגעים.

בעניינינו אף שהעבודה בוצעה בבית מישפחת רביץ, בזמן הנתון הרלוואנטי לתאונה הנתבעת 1 היא אשר הייתה בעלת השליטה והמחזיקה במקום שבו אירעה התאונה, ובהתאם חלה עליה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בו (ראו: ע"א 343/74 גרובנר נגד עירית חיפה פ"ד ל(1) 141); ע"א 683/77 ברוק נגד עריית תל אביב - יפו, פ"ד לד(1) 157, ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד תנעמי, פ''ד נח(1) 1, ע"א 1068/05 עריית ירושלים נגד מימוני [פורסם בנבו] (14.12.2006) ע"א 1531/04 סידי נגד מלכה (19.2.2007)).

גובה הנזק: הנכות הרפואית: התובע תמך תביעתו בחוות דעת רפואית מטעם ד"ר פארס אלקיש שקבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 36%, הכוללת 20% בשל "מצב לאחר שבר מרוסק בקרסול שגרם לקישיון נוח", לפי סעיף (48) (3) (ב) למבחני הנכות ("קישיון נוח"), ונכות בשיעור 20% בשל "הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל SUBTALAT JOINT" לפי סעיף 49 (2) (ו) למבחני הנכות ("הגבלת התנועות בפרקי כף הרגל: SUBTALAR JOINT או JOINTS TARSAL עם דפורמאציה או כאבים") ולאחר הפעלת תקנה 15 למבחני הנכות - בסך הכל 54% נכות.

בנסיבות העניין, בחישוב שכרו החודשי לפי נתונים אלו, יש מקום להעמיד את בסיס השכר לעבר על סך 7,500 ₪ ואילו לעתיד, בשיקלול הנתונים לעיל והאפשרות לפיה הקף עבודותיו של התובע ורווחיו אילמלא התאונה היו עולים, בהיתחשב במשלוח ידו כצבע/טייח, ושנות הוותק שצבר בתחום, חלוף הזמן ממועד התאונה והעלייה בשכר במשק, יש להעמיד את בסיס השכר לעתיד ע"ס 10,000 ₪, זאת לאחר שנתתי דעתי לכך כי לאור נכותו של התובע, אין כל בטוחה שהוא יוכל להתמיד בעבודה כלשהיא על פי כישוריו בהיתחשב בפציעתו ובגילו היום תוך שאין לשלול אפשרות של הרעה במצבו הרפואי עקב הפציע.

...

סוף דבר: הואיל ומכל סכום שייפסק, יש לנכות את תגמולי המל"ל, טענה הנתבעת שהתביעה נבלעת כאשר לגרסתה התובע אינו זכאי לפיצוי בשיעור 25% מהנזק, זאת משום שסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי[נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") מחייב מסירת הודעה למוסד לביטוח לאומי, הודעה אשר לא נמסרה, ומכאן שלא התאפשר למל"ל לחזור למזיק הישיר.

התובע ביקש במסגרת תביעתו לפסוק לו פיצויים בגין פנסיה וזכויות סוציאליות אך לא פירט את הסכומים במסגרת סיכומיו ובהתאם הנתבעת לא קיבלה זכות טיעון לענייו זה. כידוע, החל מחודש ינואר 2017 גם עובד עצמאי חייב לפקיד באופן עצמאי סכומי כסף לצורך חיסכון אך משלא טען התובע לזכותו לפיצוי בגין רכיב זה ובהתאם לא קיבלה הנתבעת זכות טיעון בעניין, אינני פוסקת פיצוי בגין הרכיב הנ"ל. לסיכום ולאור כל הקביעות לעיל נזקי התובע כפי שהובאו לעיל הם כדלקמן: אובדן שכר לעבר: 230,000 ₪ הפסד השתכרות לעתיד: 738,500 ₪ כאב וסבל: 100,000 ₪ עזרה צד ג' והוצאות(לעבר ולעתיד): 60,000 ₪ _____________________________________________________ סה"כ: 1,128,500 ₪.

לסיכום – הנתבעות ישלמו לתובע סך של 184,637 ₪, החזר האגרה ששולמה, הוצאות חוות הדעת מטעם התובע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 43,000 ₪.

הנתבעת היא תאגיד המשמש אכסניה להפעלת כמה אתרי שעשועים ובהם "לונה פארק תל אביב" וה"סופרלנד".

] המשתמשים במיתקן ייחשפו לכוחות, מהירות ושאר גורמים מלחיצים אחרים אשר עלולים לגרום למצוקה או פציעה אצל אנשים בעלי בעיות בריאותיות.

תניות חוזיות הפוטרות מפעיל מאחריות לנזק גוף שניגרם מפעילות ספורטיבית בוטלו בהיותן נוגדות את תקנת הציבור (ע"א 461/62 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' מזיאר, פ"ד יז(2) 1319 (1963); ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד כט(1) 63 (1974)); ולא אחת נימנעו בתי המשפט מלזקוף אשם תורם לחובת ניזוק שניפגע במהלך פעילות ספורטיבית מסוכנת בעקבות התרשלות המפעיל (ראו למשל ע"א 3388/12 נהרות משלחות ראפטינג בע"מ נ' עיזבון חרובי, פסקה 6 (13.4.2014)).

מובן שכדי להגביל שימוש על סמך היתרשמות חיצונית אין די בחשש ערטילאי ובלתי מבוסס, אלא נידרש חשש סביר (לפי אמת מידה אובייקטיבית) ברמה שתוכל לעבור בדיעבד את שבט ביקורתו של בית המשפט.

...

סוף דבר מן הטעמים אשר מניתי, התביעה נדחית.

בסופו של דבר, השאלות שעמדו להכרעה אינן פשוטות למענה כפי שנחזו להיות מלכתחילה.

על רקע שיקולים אלה, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

לפניי תביעה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בעת שגלש בסירה גומי ממגלשת מים שבמתחם הלונה-פארק בתל אביב.

לצד מחלוקת זו מחלוקת נוספת בעיניין הקף הנזק שניגרם לתובע כתוצאה מפציעתו.

הינה כי כן, הציפייה מהנתבעת היא כי לא זו בלבד שהמתקנים השונים בפארק יהיו תקינים (ואגב, התובע לא הוכיח אחרת), אלא שגם יינתנו למבקרים הוראות בטיחות שמטרתן להקטין את הסיכון הכרוך בשימוש בהם.

על כלל "הדבר מעיד על עצמו" נפסק כי "כלל זה של היפוך נטל הראיה לא נועד לשחרר את הנפגע התובע מנטל הראיה המוטל עליו שעה שיכול היה לדעת, או היה עליו לדעת את הנסיבות שגרמו לארוע הנזיקי, ויכול היה להוכיח את התשתית העובדתית אשר ממנה ניתן להסיק את התקיימות רכיבי עילת הרשלנות" (פרשת ג'ונס, בפיסקה 7).

...

עוד הנתבעת טוענת כי טענות התובע ביחס לתקינות הסירה או המגלשה עצמה לא נתמכו על ידו בחוות דעת של מומחה בטיחות, ודינן – כדין התביעה כולה - להידחות.

הגם שההגבלה מקשה על נוחות תנועות הירידה-והעלייה במדרגות ואף על ההליכה, היא לא תגרום לתובע לנזק, ולסיכום - "אם היה כעת בסיירת מטכ"ל היה יכול לחזור לאותו שירות אם רוצה בכך, ולא הייתי מגביל אותו בכך" (שם, בעמ' 6 שו' 1-7, 18-19, 20-27).

נזק לא ממוני בהתחשב בגילו של התובע, באחוזי הנכות הרפואית ובפגיעה התפקודית המינימאלית, אך גם בכך שסבל משבר בעטיו נדרש להיות גבס במשך חודש וחצי הסכום של 25,000 ₪ ישקף הפיצוי ההולם בראש נזק זה. סיכום סכום הפיצויים סכום הפיצויים הוא כדלקמן: א. הפסדי השתכרות לעבר 18,000 ₪ הפסד כושר השתכרות ופנסיה 45,000 ₪ פנסיה 2,250 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 6,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 5,000 ₪ נזק לא ממוני 25,000 ₪ סה"כ ביניים 101,250 ₪ בניכוי 40% אשם תורם (40,500 ₪) סה"כ 60,750 ₪ שכר טרחת עו"ד ומע"מ 14,215 ₪ סה"כ 75,000 ₪ (במעוגל) סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, סך של 75,000 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 16261-04-13 אלוק נ' עולם המים של אורי סלע בע"מ ואח' בס"ד בפני כבוד השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין התובע: אורן אלון הנתבעות: 1.עולם המים של אורי סלע בע"מ 2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ פסק דין

לעניין חובת הזהירות הקונקרטית צויין בעיניין ועקנין, בעמ' 125: "הדין מכיר בקיומה של חובת זהירות מושגית ביחסים שבין הניזוק לבין המזיק. זהו תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לקיומה של האחריות בעוולת הרשלנות. עדיין קמה ועומדת השאלה הנוספת, אם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש. במסגרת חובת הזהירות המושגית השאלה הנשאלת היא אבסטרקטית. היא עוסקת בקטיגוריות שלמות של מזיקים (יצרנים, מעבידים, נהגים, מורים) ושל ניזוקים (צרכנים, עובדים, הולכי רגל, תלמידים), של נזקים (פיסי, כספי) ושל פעולות (מעשה, מחדל). הבחינה מנותקת מעובדותיו הקונקרטיות של ארוע ספציפי. במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית מתחשב בית המשפט בעובדותיו המיוחדות של המקרה. בית המשפט אינו שואל עצמו, אם בעלים או תופס במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר. על כך ניתנה כבר תשובה חיובית. בית המשפט שואל עצמו, אם בעלים פלוני או תופס פלוני במקרקעין חבים חובה כלפי מבקר אלמוני". מן הכלל אל הפרט הצדדים חלוקים בקשר לנסיבות היתרחשות התאונות.

ב"כ הנתבעים הפניתה לפסקי דין (סע' 22 לסיכומיה) בהם נקבע כי החלקה ליד בריכה היא סיכון סביר וטבעי הטמון בבריכות שחייה (ת.א. 3898/98 אדרי חיים נ' פארק קנדה, פורסם בנבו וגם – ע"א 683/77 בריק נ' עירית ת"א, פ"ד לד(1) 157).

בקשר לתאונה השניה ציין התובע בס' 13 לכתב התביעה כי בעת עבודתו "מעד ונחבל בברכו הפצועה". במענה לשאלון שהופנה אליו ענה כי "מעדתי ונחבלתי בברך הפגועה בעת שהעברתי שיעור בבריכה" (תשובה 6, מוצג 12 לתיק המוצגים של הנתבעים עמ' 48).

אך גם אם אתעלם מכך שמדובר בעדות בעל דין יחידה עם סתירות מהותיות, ואקבל את גרסת התביעה בעיניין נסיבות היתרחשות התאונות, התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנזק שניגרם לו מקורו בהתרשלות הנתבעת 1, ואין להכיר בכל מקרה של החלקה ככזה המטיל דופי בהתנהגות מאן דהוא (ראו למשל- ע.א. 498/93 סבן נ' רותם תק-על 94(4)127).

...

אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים ולפיה החלקה בבריכה הינה בגדר סיכון סביר וטבעי, על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר מדובר באיש מקצוע מתחום השחייה כמו התובע בענייננו שהוא כאמור מציל ומדריך שחייה מספר רב של שנים.

לדידי משלא הוכח כל קשר סיבתי בין היעדר רישיון עסק כאמור ובין נזקו של התובע, דין טענה זו להידחות.

לאור כל האמור לעיל, אינני מוצא כל אחריות בנזיקין במקרה זה. לא הוכח בפניי קרות התאונה, לא הוכח כי המדובר בהתרשלות של הנתבעת 1, לא הוכח קשר סיבתי בין התרשלות זו לנזקי התובע ומכאן שדין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעות את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪.

התאונה אירעה באתר ההחלקה "אייסקייט" במיתחם הלונה פארק בתל אביב, הנמצא בבעלות הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

בדיון בשאלת האחריות בהקשר זה מתעוררות שלוש שאלות: האחת, קיומה של חובת זהירות – האם המזיק חב חובת זהירות כלפי הניזוק, כאשר חובת הזהירות מתפצלת לשתי חובות: חובת זהירות מושגית וקונקרטית; השנייה, שאלת ההתרשלות – האם המזיק סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו והפר את חובת הזהירות; השלישית, שאלת הקשר הסיבתי – האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.

הבטחת שלומם של השוהים במקום מחייבת את הנתבעת להכשיר את המקום לשימוש בטוח על ידי המשתמשים הפוטנציאליים, להסיר את המפגעים שעלולים לגרום לפגיעתם של המבקרים במקום, להזהירם מפני הסכנות האורבות להם ולהדריכם באופן סביר.

מנגד, בטופס "שאלות במקרה של פציעה – קרח", שמולא ע"י מר מינצר לאחר התאונה, נכתב "נפלה על הרגל...הטענה שנפלה בגלל השריטה זה פסול, כי אין לנו משחקי הוקי או חוגי החלקה שיכולים לגרום לשריטות עמוקות בקרח". מינצר, מנהל אתר ההחלקה, העיד בביהמ"ש כי לא ראה את נפילת התובעת, אם כי הגיע לאחר שנפלה וסייע בהוצאתה מהמשטח (עמ' 43 לפרוטוקול), ולאחר שתחקר אותה הוא חזר למשטח ההחלקה, בדק אותו ורשם בדו"ח כי המשטח תקין וכי טענת התובעת כי נפלה עקב "שריטות" אינה נכונה.

...

אין בידי לקבל את טענות התובעת בעניין המצלמות ולו מהטעם הפשוט כי הנושא לא עלה כלל במסגרת הליך זה ולא ניתן להתבסס על פסק דין שניתן בתיק אחר, הנוגע לתאונה שאירעה במועד אחר, כדי לקבוע כי המקום היה מצולם.

סוף דבר לאור המקובץ, אני קובעת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי התאונה בה היתה מעורבת אירעה עקב היתקלותה בחריץ עמוק במשטח ההחלקה ולא עלה בידה להוכיח כי הנתבעת אחראית לאירוע התאונה.

מכאן, אני מורה על דחיית התביעה.