כן, טען פרופ' קוטן כי בנגוד לטענת מומחה התובעת, אם היה בכלל עיכוב באיבחון סרטן השד אצל התובעת, הוא לא היה בסדר גודל של 6 חודשים אלא לכל היותר פחות מחודשיים – בין תחילת חודש 10/2011 מועד סיום נטילת הטיפול האנטיביוטי עליו המליץ ד"ר הלפרין לבין 27/12/11 – המועד בו הומלץ על ביופסיה.
כן נקבע כי יש להזהר מלקבוע התרשלות במקרה בו נעשתה טעות בשקול הדעת של הרופא, על מנת שלא ליצור רפואה הפועלת מתוך צורך להיתגונן מפני תביעות (ר' ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו [פורסם בנבו] (28/11/07)).
...
הנה כי כן, המסקנה הצריכה מכל האמור הינה כי לא מתקיים בנסיבות העניין קשר סיבתי בין העדר קביעת מועד לביקורת מצד ד"ר הלפרין לבין אבחון הגוש הממאיר בחודש 12/2011 – וזאת על רקע קבלת הטענה כי אין עסקינן באותו ממצא (גוש).
משעה שכאמור הגעתי למסקנה כי נשמט הקרקע תחת הטענה בחוות הדעת עליה חתום ד"ר אדלמן אודות הקיצור הנטען בתוחלת החיים וכן לנוכח זאת שממילא התובעת הייתה נזקקת לניתוח להסרת הגידול כמו גם לזאת שגם אם היה מוכח איחור באבחון איחור זה ממילא לא הביא בענייננו לכריתה של השד – לא היה מקום להכיר בזכאות לפיצוי לא ממוני שמקורו בטענה ל"דלתא" האמורה.
סוף-דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
