עוד טוענים המערערים, כי בית המשפט טעה בקביעתו כי המשיבים לא התרשלו באיבחון המומים.
כך לדוגמה, עולה מתצהירה של ד"ר דולפין, כי היא שוחחה עם ההורים לאחר הישיבה הראשונה של ועדת המומים והסבירה להם שבבדיקת האולטרסאונד התגלה מום מסוג clubfoot וכן חשד למיקרוצפליה, ואף הסבירה את הקשיים באבחנה ודאית של מיקרוצפליה.
...
בין היתר כונסה ועדת מומים שדנה במקרה, ובעקבותיה הוסברו להורים משמעות הממצאים שנתגלו בבדיקת האולטרסאונד, ונתקבלה הסכמתם לביצוע בירור כרומוזומלי לעובר (קורודוצינטזיס); המערערים הופנו לבדיקת אולטרסאונד נוספת אצל מומחה בעל שם, שסבר כי אין תוצאה חד-משמעית והמליץ על ביצוע מעקב לשבועיים נוספים; ועדת המומים התכנסה פעם נוספת, ולאחר מכן הוצגו להורים המלצותיה תוך מתן ברירה בין המשכת ההריון לבין הפסקתו, ועל דעתם הוחלט על המשך מעקב צמוד; הבדיקות שבוצעו לאחר מכן – עד ללידה – הראו צמיחה במימדי הראש, והדבר לא חיזק את המסקנה שקיימת מיקרוצפליה ואישש את המסקנה שההחלטה להשאיר את ההריון היתה נכונה.
המסקנה אליה מגיע בית המשפט בסיכום הדברים היא:
"משכך, בהעדר אבחנה ודאית של מיקרוצפליה, לא היה מקום למתן המלצה חד משמעית לסיום ההריון. ההורים שותפו בכל ההתלבטויות וההחלטות לא נכפו עליהם אלא היו משותפות. לכן, אני סבורה כי הטיפול והייעוץ לו זכו [המערערים] היה סביר, אחראי ונכון, בהתאם לנתונים שהיו בפני הרופאים שטפלו בהם."
לפיכך דחה בית המשפט קמא את התביעה בקובעו כי המשיבים לא התרשלו בהתנהגותם, שכן "מדובר בארוע רפואי שלא ניתן היה, גם במיומנות רפואית מקצועית סבירה, למנוע את תוצאותיו הקשות".
טענות הצדדים
המערערים טוענים, כי בית המשפט קמא קבע מסקנות הפוכות לראיות שבאו לפניו ובסתירה לעובדות המצויות בתיק המוצגים.
במרכז דבריהם טוענים המשיבים כי "קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט קמא מבוססות היטב בחומר הראיות ובניתוח העדויות שנשמעו בפניו". לגישת המשיבים הכרעתו של בית המשפט קמא היא הכרעה עובדתית בעיקרה, המעוגנת היטב בראיות ומבוססת על עמדות כל המומחים ולכן אין מקום לערכאת הערעור להתערב בה.
דיון
דין הערעור להידחות.
לסיכום, אציע לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד.
