רשות ערעור על מתן סעדים זמניים בשל הפרת סימן מסחר

ביום 6.1.2021, לאחר ניסיונות שלא צלחו להביא את הצדדים להסכמות, ניתנו סעדים זמניים בתביעת ורסו, שימנעו מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר הרשום על שם ורסו ולחדול ממכירת משקפי המותג ושימוש בחומרים שיווקיים הקשורים אליו.

עוד הוריתי על צירוף פאי כנתבעת נוספת בתביעת ורסו מהטעם שיש בתביעת ורסו בקשה לסעד הקשור לזכויות פאי ועומר אדם וכן מהטעם שהתביעות עוסקות בשאלת תוקפו של ההסכם המשולש – שפאי היא צד לו. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה (רע"א 1895/21 מיום 13.4.2021).

נטען כי הבוררות אינה קנטרנית אלא מתבססת על הסכם פאי בו התחייבה פאי כי עומר אדם לא יעניק שירותי פרזנטור לתקופת ההסכם ותקופה של שנתיים אחרי, אלא שפחות משנתיים מאז כריתת הסכם פאי, פאי ועומר אדם התקשרו עם אופטיקנה לקדם מוצרים המפרים את סימן המסחר של ורסו.

...

התנהלות זו של ורסו מחזקת את המסקנה כי בנסיבות העניין דנן אין מקום לעיכוב הליכים.

לתגובתה צירפה ורסו מכתב מבא כוחה בהליכי הבוררות, עו"ד shaw, המפרט את סטטוס ההליכים ובכלל זה פניות מוסד הבוררות לפאי למינוי בורר מטעמה, מינוי שפאי סירבה לשתף עימו פעולה, ומינוי הבורר בסופו של דבר על ידי מוסד הבוררות.

לאור האמור ולמען הסר ספק, אין צו המונע מורסו לקדם את הליך הבוררות, וכל צד יפעל על פי חכמתו בעניין זה. סוף דבר הבקשות לעיכוב ההליכים נדחות.

ההליכים דכאן בד-בבד עם הגשת העירעור על פסק הדין קמא, הגישה יפאורה לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין; כמו כן התבקשנו ליתן סעד זמני לתקופת העירעור, לפיו ייאסר על בן שלוש לייבא משקאות מאוקראינה הנושאים את סימן המסחר "שוופס" אלא ברשותה של יפאורה – וזאת, עד להכרעה בעירעור.

בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בעיקרה, תוך שצוין כי אין לשלול בשלב זה את האפשרות שמדובר בסימן מסחר מוכר היטב במדינות שונות בעולם, אולם לצד זאת נקבע כי על אחד המשתמשים בסימן לנקוט פעולות שונות, על מנת שציבור המאזינים לא יטעה בין שני הגורמים שמשתמשים בסימן (רע"א 10075/17 high adventure ministries נ'strategic group, פסקות 4-1 לחוות דעתי (7.5.2018)).

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי כי נקבל את העירעור באופן חלקי, במובן זה שתחת הסעד ההצהרתי שניתן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וההוצאות שנפסקו – יוצהר כי שיווקם של הבקבוקים המיובאים אכן עולה בנסיבות המקרה לכדי הפרה; אולם אם תנקטנה פעולות מספיקות לשם הבהרה לצרכן כי המשקה מיוצר בידי בעל הזכויות בסימן באוקראינה, וכי טעמו עשוי להיות שונה מזה של בעלת הזכות בסימן שמייצרת אותו בישראל – תהיה מכירת הבקבוקים מותרת, בתורת שימוש אמת בסימן המסחר.

...

על רקע האמור לעיל, עתרה בן שלוש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בהליך של המרצת-פתיחה בגדרו התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי אשר יקבע כי יבוא המשקאות של "שוופס" מאוקראינה, שכאמור נקנו מחברת ERL, נעשה כדין, וכי אין בו כדי להפר את סימן המסחר הישראלי "שוופס" אשר נמצא בבעלותה של יפאורה.

הוא סבור כי בחוות דעתי אני קובע, על יסוד ידיעה פרטית ומבלי שהוצגו ראיות, כי הבהרה כזו או אחרת על גבי בקבוקי המשקה תגן על הצרכן הישראלי מפני הטעיה.

לעיתים תובענה כזו נדחית, לעיתים היא מתקבלת, ולעיתים היא מתקבלת תחת סייג (ראו למשל עניין שאנל, פסקאות 1(א), 6).

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי כי נקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שתחת הסעד ההצהרתי שניתן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וההוצאות שנפסקו – יוצהר כי שיווקם של הבקבוקים המיובאים אכן עולה בנסיבות המקרה לכדי הפרה; אולם אם תינקטנה פעולות מספיקות לשם הבהרה לצרכן כי המשקה מיוצר בידי בעל הזכויות בסימן באוקראינה, וכי טעמו עשוי להיות שונה מזה של בעלת הזכות בסימן שמייצרת אותו בישראל – תהיה מכירת הבקבוקים מותרת, בתורת שימוש אמת בסימן המסחר.

במסגרת תביעה זו ורסו עתרה לסעד זמני שימנע מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר "VERSO". כן נתבעו סעדים כספיים בגין הפרה נטענת של "הסכם אופטיקנה" וצוי מניעה קבועים (להלן: "תביעת ורסו - אופטיקנה").

בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי אופטיקנה על ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים נמחקה בהסכמה תוך שהובהר כי : "...צו המניעה הזמני איננו מונע מאופטיקנה שיווק מסגרות שאינן ממותגות או מוצגות לציבור כ-Verso, וכי אין בו היתייחסות, לא לחיוב ולא לשלילה, לאפשרות של אופטיקנה להעזר בשירותיו של מר עומר אדם, או של המשיבה 3, פי. איי. אי פרודקשן אדם אינבסטמנט בע"מ... וזאת בהקשרים שאינם נוגעים לשיווק משקפיים תחת המותג" (החלטת כב' השופט ע' גרוסקופף ברע"א 626/21 אופטיקה - האופטיסטור הראשון בע"מ נ' verso America, LLC (17.3.2021)).

עוד נקבע כי בנסיבות העניין קיימת נחיצות דיונית ונחיצות מהותית בקיום הליך אחד בבית משפט שכן "במצב דברים זה יש חשש ממשי מקביעות סותרות - כגון מצב בו בית משפט זה יקבע שההסכם המשולש בתוקף ומכאן לכל צד זכויות במותג ולפיכך לא נעשה שימוש מפר בסימן המסחר, ואילו בבוררות יקבע שלפאי אין זכויות במותג והיא הפרה את הסכם פאי. אופיה של המחלוקת בעניינינו רחבה יותר מהשאלה האם הופר או לא הופר הסכם פאי, ועניינה בשאלת תוקפה של מערכת היחסים המשולשת - לא ניתן להפריד בין עניינה של אופטיקנה (עליה לא חל הסכם הבוררות) לענייניה של פאי. מכאן, ועל מנת שפאי ואופטיקנה יוכלו לזכות בסעד אפקטיבי בנושא זכויותיהן במותג, חיוני שהדיון לא יפוצל אלא יתנהל כמיקשה אחת... זאת ועוד – ורסו היא שבחרה איזה הליך "יפתח" את הסיכסוך המשפטי בין הצדדים והיא בחרה להגיש תביעה נגד אופטיקנה בבית משפט זה, בה התבקשו גם סעדים הרלוואנטיים לזכויות פאי, וזאת כחודשיים קודם להגשת דרישת הבוררות נגד פאי.

פאי לא הגישה בקשת רשות ערעור על דחיית בקשתה להורות לורסו שלא לקדם את הליכי הבוררות ואף לא פעלה להגיש בקשה מתאימה לעיכוב הליכי הבוררות הזרה ואין לי אלא לשוב ולהפנות להחלטת כב' השופט בכר שקבע בהקשר זה כי :"...טענות פאי כי אין מדובר בצו חוסם אלא בצו מניעה זמני היו אולי יכולות להשמע ככל שבפני בית המשפט היה הליך עקרי הנוגע לבוררות גופה... ברם, בעניינינו, בית משפט זה אינו דן בהסכם הבוררות, סמכות הבורר וכיו"ב, ופאי עצמה קשרה את בקשתה לבקשת עיכוב ההליכים מטעם ורסו ולא לכל הליך אחר." גם בהסתמכות על ההחלטה ברע"א 1895/21 אין כדי להועיל לפאי בטענתה.

...

סיכומם של דברים - אין בפסק הבוררות דבר הסותר את תקנת הציבור, כך שדין טענת ההתנגדות המבוססת על סעיף 5(ב)(2) לאמנה להידחות.

סוף דבר מהטעמים המפורטים ראיתי לדחות את נימוקי ההתנגדות לאישור פסק הבוררות.

כפועל יוצא מדחיית ההתנגדות, אני מאשרת את פסק הבוררות החלקי שניתן ביום 25.2.2022 ופסק בוררות המתקן שניתן ביום 22.6.2022, על ידי טריבונל הבוררות שבמחוז Broward במדינת פלורידה שבארצות הברית - International Center For Dispute Resolution International Arbitration Tribunal.

במסגרת תביעה זו ורסו עתרה לסעד זמני שימנע מאופטיקנה לעשות שימוש בסימן המסחר "VERSO". כן נתבעו סעדים כספיים בגין הפרה נטענת של "הסכם אופטיקנה" וצוי מניעה קבועים (להלן: "תביעת ורסו").

פאי הגישה בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

עם זאת, לצורך הכרעה בטענות אלה יש צורך בבחינת התשתית העובדתית המלאה ביחס להתקשרות שבין אדם לאופטיקנה ובדיון משפטי בשאלה האם יש בהתקשרות זו משום הפרה של תניית אי התחרות - מדובר בשאלות שחורגות מגדר הדיון בבקשה זו ולא ניתן לומר כי מדובר בצו שפוטי ברור וחד משמעי שניתן לאוכפו בהליך לפי פקודת ביזיון בית משפט.

...

בענייננו, לא הוכח שפאי קשורה בהסכם עם כלשהו עם אופטיקנה או כי היא מחזיקה באופן בלעדי בזכויות של אדם או כי מתקיימת הפרה של פסק הדין כך שדין הבקשה להידחות.

תמצית טענות אופטיקנה דין הבקשה להידחות.

כאמור, בנסיבות העניין אני סבורה שהתשתית הראייתית המצומצמת שהובאה במסגרת הדיון בבקשה אינה מספיקה לקביעת מסמרות והכרעה במחלוקות שבין הצדדים בסוגיה זו. טענות ורסו ביחס לפרשנות שיש ליתן להצהרות פאי בהסכם הרישיון כמו גם השאלה אם יש לראות בפעולותיו של אדם כבעל המניות, הדירקטור והמנהל הכללי של פאי מחד גיסא וכפרזנטור של המותג Cattleya מאידך גיסא, משום הפרה של פסק הדין שניתן כנגד פאי או כפעולה הנגועה בחוסר תום לב קיצוני (כנטען בסעיף 26 לבקשה), חורגות מגדר הדיון במסגרת של בקשה לצו על פי פקודת בזיון בית משפט והן שמורות לורסו לדיון בהליכים המתאימים.

לאור זאת, דחה בית המשפט את טענות המבקשים לעניין זה. בשורת ההכרעה, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה והורה על מתן הסעדים הזמניים הבאים, תוך שחייב את המבקשים בהוצאות המשיבות בסך 25,000 ש"ח: צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לעשות בתחומי מדינת ישראל שימוש במסמרים המפרים את סימני המסחר של המשיבה 1 (המוגדרים בבקשה כמוצרים מזויפים) וכוללים מסמרים הנחזים להיות מסמרים "דון קישוט" מתוצרת המשיבה 1, לרבות ייבוא, הפצה, מכירה, הצגה, פירסום או שיווק של המסמרים המפרים וזאת בעצמם או באמצעות אחרים, ובין במישרין ובין בעקיפין.

בקשת רשות העירעור מטעם המבקשים; את בקשת רשות העירעור מפנים המבקשים כנגד שני נושאים – הראשון – קביעת בית המשפט קמא ליתן צו מניעה זמני על יסוד הטענה בדבר הפרת סימן מסחרי וגניבת עין.

בהתאם לתקנה זו בית המשפט רשאי לתת את הסעד המבוקש: "אם שוכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה" (תקנה 95 (ב)) – קרי על בית המשפט להשתכנע בדבר קיומה של עילת תביעה.

...

בתוך כך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה ולפיה המשיבות הרימו, לשלב זה של הדיון, את הנטל המוטל עליהן להוכיח קיומה של עילת תביעה כלפי המבקשים.

סוף דבר; נוכח כל האמור, הנני סבורה כי המקרה דנן אינו מצדיק סטייה מההלכה ולפיה ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטותיה בעניין סעדים זמניים.

בהתאמה - אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור ועל חיוב המבקשים בהוצאות המשיבות בגין בקשה זו בסך של 10,000 ש"ח. המזכירות תעביר סך 7,500 ש"ח אשר הופקד על ידי המבקשים כעירבון לידי המשיבות באמצעות בא כוחן על חשבון ההוצאות כפי שנפסקו.