רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתביעה נגזרת

זאת כהוראת סעיף 41(ה) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי לא תנתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לאשר תביעה נגזרת (בין היתר), מבלי לגרוע מזכותו של בעל הדין לערער על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין, אך כי בידי בעל הדין לבקש דיון חוזר בהחלטה שכזו בהרכב של שלושה שופטים.

...

למסקנה זו אין לנו אלא להצטרף.

הצדדים הוסיפו כה וכה טענות המחזקות את עמדותיהם הנוגדות: בכל אלה לא מצאנו כי יש כדי לשנות מן התוצאה המתחייבת, והיא של דחיית בקשת ההעברה.

סוף דבר הבקשה להעברת הדיון החוזר לבית המשפט העליון נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 8545/23 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. ורידיס אינווירונמנט בע"מ 2. ורידיס איכות הסביבה בע"מ 3. ת.מ.מ תעשיות מחזור משולבות בע"מ 4. אילן בן סימון 5. ערן ספיר 6. בנימין בר און נ ג ד המשיב: ארנון צור צד קשור: משטרת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.9.2023 בת"צ 30901-03-23 שניתנה על ידי כבוד השופטת נועה גרוסמן בשם המבקשים: עו"ד צבי אגמון; עו"ד הלה פלג; עו"ד נתנאל חיים בשם המשיב: עו"ד רונן שקלרש בשם הצד הקשור: עו"ד גיטל דמס גוטליב ][]החלטה

לבסוף, התייחסו הנתבעים לקביעת בית המשפט קמא ביחס לתביעה הנגזרת ולהליכים הייצוגיים האחרים, וטענו כי על אף שהצדדים הסכימו לעיכוב ההליכים שם, אין בכך כדי להצדיק את השוני בין ההחלטות.

...

טענתו המרכזית הייתה, כי בהינתן ההלכות המשפטיות בעניין, אין להיעתר לבקשה לעיכוב הליכים עקב קיומו של הליך פלילי מקביל, אלא אם זכותו של בעל דין באחד ההליכים עלולה להיפגע באופן "קונקרטי וממשי" כתוצאה מניהולם במקביל – פגיעה שלא עלה בידי הנתבעים להוכיח בנסיבות העניין.

ברם, אין בידי לקבל טענות אלה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ע' כהן) מיום 15.1.2024 בת"א 55297-10-23, מיום 5.3.2024 בתנ"ג 11184-12-23, ומיום 11.3.2024 בתנ"ג 42452-06-23, העוסקות כולן במעמדה של המשיבה 11 כבעלת דין בהליכים אלה.

בעיניין אפריקה ישראל קבע בית משפט זה כי גם לאחר אישור בקשה להגשת תביעה נגזרת – קרי לאחר שניכנס התובע הנגזר בנעליה של החברה לצורך ניהול תביעה נגזרת – עדיין יש לאפשר לחברה זכות עמידה עצמאית ונפרדת, וזאת בשל קיומם של מקרים בהם אופן ניהול התביעה עלול, לשיטת החברה, לפגוע באינטרסים שלה (ראו: שם, בפסקות 30-20, 34).

...

בתשובתו לבקשה, טען המבקש כי אין לאפשר לחברה להגיש עמדה עצמאית מאחר שהיא נשלטת באופן מלא על ידי המשיבים 2-1 (להלן: בעלי השליטה), כך שהם אלה המכתיבים בפועל את עמדתה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובהחלטות בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובות המשיבים.

גם בכל הנוגע לבקשות לאישור תביעה נגזרת שהגיש המבקש – אני סבורה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי יש לאפשר לחברה להצטרף כמשיבה ולהציג את עמדתה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

] בקשת רשות ערעור על החלטה (אשר כונתה פסק דין) שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט א' צימרמן) בתנ"ג 51634-12-21 מיום 16.8.2023 בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים לפני הגשת תביעה נגזרת לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק).

...

אף אם בסופו של דבר המבקשים יבחרו שלא לנקוט איזה מההליכים האמורים, בנסיבות הקונקרטיות של מקרה זה, האפשרות ששני ההליכים יינקטו מחייבת את המסקנה כי תנאי תום הלב אינו מתקיים, וזאת אף בהינתן הרף הראייתי הנדרש בשלב זה (וראו בהקשר זה: צבי גבאי ועמיחי טסלר "בקשת גילוי מסמכים מוקדמת לפי סעיף 198א לחוק החברות – האם בתי המשפט מגשימים את מטרתו?" משפט ועסקים כז 233, 295 (2023)).

אף בהינתן הדרישה להעמדת תשתית ראייתית ראשונית לתנאי בדבר תום לבם של המבקשים, ברי כי מסירת מידע חלקי לבית המשפט תוך ניסיון להסתיר עובדות שעשויה להיות להן השלכה על ניהול ההליך, מאיינת את קיומו של תנאי זה. סיכומו של דבר, אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי לא התקיים התנאי בדבר תום לבם של המבקשים.

הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון רע"א 2507/24 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: אמירן לבון נ ג ד המשיבים: 1. ד"ר שולמית שרון 2. בנק הפועלים בע"מ 3. יאיר סרוסי ואח' 4. זיו האפט BDO רואי חשבון 5. סומך חייקין KPMG רואי חשבון 6. ד"ר הראל פרימק בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.1.2024 בתנ"ג 89-03-15 בשם המבקש: עו"ד סימון אלישקוב ][]החלטה

בקשתו של המבקש נמחקה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי משנת 2021, משנמצא כי יש להעדיף בקשה קודמת לאישור תביעה נגזרת שהגישה באותו עניין המשיבה 1, ד"ר שולמית שרון (להלן בהתאמה: בקשת שרון ו-שרון).

ביום 15.11.2023 הגיש המבקש, שאינו צד להליך, בקשה "להבהרת החלטה מיום 1.11.2023" בה ביקש מבית המשפט להבהיר כי פסק הדין שניתן "אינו חל" על העירעור שהגיש לבית משפט זה "והתובענה שבגדרו" (להלן: בקשת ההבהרה).

...

נקבע, כי הבקשות שהגיש המבקש מאז מתן פסק הדין נעדרות בסיס משפטי, "ולמצער הבסיס רעוע בלשון המעטה"; כי התנהלות המבקש אילצה את הצדדים להגיש תגובות והאריכה את ההליך שלא לצורך; כי הנימוק שהציג המבקש למשיכת בקשתו היה צריך להניאו מלכתחילה מלהגיש את בקשותיו; וכן כי הימנעות מפסיקת הוצאות במקרה זה, תהווה תמריץ "לשימוש שלא לצורך בואך שימוש לרעה בהיות שערי בית משפט פתוחים לכל". על רקע האמור נקבע כי המבקש יישא בהוצאות הבנק בשל "מכלול בקשותיו מאז מתן פסק הדין" בסך של 5,000 ₪, וכן יישא בהוצאות בסכום זהה לטובת אוצר המדינה, בשל הארכת הדיון שלא לצורך.

תמצית טענות המבקש בבקשת רשות הערעור המבקש טוען, בתמצית ובין היתר, כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות גובשה בטרם הסתיים הדיון בבקשת ההבהרה, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.12.2023; כי בקשת ההבהרה נבעה מתוך צורך ענייני, שכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן בהיעדר הנמקה, בניגוד לדין; כי ההחלטה להטיל עליו הוצאות חרף העובדה שמשך את בקשתו בטרם הוכרעה, עונה על אמות המידה המחמירות להתערבות ערעורית בהחלטה בעניין הוצאות; וכן כי הטלת הוצאות בנסיבות אלה, ובפרט בסכום גדול כפי שנפסק, חורגת מאמות מידה מקובלות ועולה ממנה "ניחוח עונשי". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.