בסמוך לאחר מכן, ב-2.8.2016, היתקבל מידע ממשטרת ישראל, שלפיו ניפתח נגד בן הזוג תיק מב"ד ממרץ 2016 בגין עבירת מין, ולאחר מכן, התברר כי הורשע בעברות של הפרעה לשוטר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה, גניבה ואיומים.
במכתב שנכתב בידי בא כוח המערערת הוא הסביר כי הוא מבקש להעניק לה מעמד חוקי בישראל "מתוקף נוהל 5.2.0017, שכותרתו "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים"" (להלן: נוהל הפסקת הליך מדורג) (נספח י"ז לכתב התשובה).
היא בקשר עם בני מישפחה וחברים משותפים; המערערת צירפה מכתבים המעידים על הקשר מאותם מכרים.
המלצת הועדה והחלטת מנכ"ל הרשות
הועדה הבין-משרדית המליצה לדחות את הבקשה.
מכל מקום, בית הדין עמד על כך שלמערערת ולבן הזוג חלק בלתי נפרד מהאחריות לשהוי בטיפול בבקשה, שכן בן הזוג הוא שבקש בשנת 2014 להשהות את הטיפול, ולדחות את מועד הריאיון בשל קשיים בזוגיות עם המערערת, ולאחר מכן הוקפא ההליך המדורג בשל תיק מב"ד שייחס לבן הזוג עבירות חמורות.
המשיבה מאשרת כי אכן נפלה טעות עובדתית בפסק הדין, כאשר בית הדין כתב שהערר הפנימי שהגישה המערערת על ההחלטה לסגור את הבקשה לחיים משותפים בשל פטירת בן הזוג נדחה, ולמעשה ערר זה לא נענה.
...
הוסף לכך את ההפסקה שנבעה מדברי בן הזוג באשר לטיב הקשר, את הספקות שהתעוררו באשר לכנותו, והמסקנה כי ההליך לא הבשיל שלא באשמת המשיבה מתבקשת מאליה.
משכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה בהתאם.
סיכום
על יסוד האמור, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה.