רשות ערעור על גזר דין בעבירת החזקת סכין שלא כדין

בית משפט השלום בעכו ת"פ 66150-12-20 מדינת ישראל נ' טרביה בפני כבוד השופטת שושנה פיינסוד-כהן בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י שלוחת התביעות גליל הנאשם מוחמד טרביה ע"י ב"כ עוה"ד דוניה נעאמנה גזר דין

הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בבצוע עבירת החזקת אגרופן או סכין שלא כדין- עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

אך לאחרונה בעפ"ג 44030-02-22 ג'ירייס נ. מדינת ישראל (מיום 7.7.22) בעירעור שהוגש על גזר דינו של בית משפט זה נפסק, כי "מדיניות הענישה בעבירה בה עסקינן מחייבת העברת מסר תקיף ומרתיע. גישה מחמירה זו מתחייבת נוכח נפיצות העבירה בה עסקינן וגם הסיכון שהיא מקפלת בחובה בשל הקלות בשליפת סכין או אגרופן והשמוש בהם בכל סיכסוך גם הפעוט ביותר". אי הרשעה דרך המלך הנה הרשעתו של אדם בעבירות אותן ביצע.

בדומה, נפסק ברע"פ 3224/19 אדם אביב נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, מיום 28.5.19), כי; "לצורך אי-הרשעה נידרשות נסיבות יוצאות דופן, בהיותה החריג לכלל. שני התנאים המצטברים לסיום הליך ללא הרשעה נקבעו בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341 (1997): ראשית, חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; שנית, הוכחתו של נזק קונקריטי כתוצאה מההרשעה. מבחני "הנזק הקונקרטי" נקבעו והובהרו בהלכה הפסוקה, יישומם במקרה הקונקרטי הוא תלוי נסיבות העניין וככלל, טענות לגבי אופן יישומם של מבחנים אלו אינן מבססות עילה למתן רשות ערעור (רע"פ 6403/18 הרוש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 והאסמכתאות המוזכרות שם (28.11.2018)".

ברע"פ 4020-22 ליאור יפרח נ. מדינת ישראל (מיום 19.6.22) נדחתה בר"ע על גזר דינו של המבקש אשר נדון ל7 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח בגין ביצוע עבירת החזקת סכין מטבח ברצפת הרכב וסם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל 98.9 גרם נטו בתא המטען.

...

זאת בדומה לפסיקת בית המשפט למשל ברע"פ 242/07 ליאוניד אולימבוב נ. מדינת ישראל, "ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה".

אמנם במקרים חריגים, מצא בית המשפט לסטות מעקרון ההרשעה, אך זאת בנסיבות ייחודיות וחריגות בהן מצא, כי חומרת ביצוע העבירות אינה במדרג הגבוה ו/או כי באותן נסיבות חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי פוחתת למול הפגיעה בנאשם מעצם ההרשעה.

לפיכך, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלהלן: מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירת נשיאת סכין או אגרופן, ויורשע עליה בדין.

בית המשפט שב על דברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 4079/10 ג'בשה נ. מדינת ישראל (מיום 23.8.10) שם נפסק, כי; "אמת, יתכן וכתוצאה מהרשעה זו תיפגע דרכו המקצועית של המבקש, אולם ראוי היה כי ישקול תוצאה זו בטרם מעשה. מנגד, עמד בית משפט זה לא פעם על האנטרס הצבורי שבמיגור התופעה בה צעירים נושאים על גופם כדבר שבשיגרה סכינים בפרט ושאר כלי משחית בכלל (רע"פ 2932/08 מרגאן נ. מדינת ישראל (12.6.2008); רע"פ 9400/08 מועטי נ. מדינת ישראל (20.11.2008); ע"פ 5928/93 דרס בן ביאדגלין נ' מדינת ישראל (13.7.1994)). סכין זו המוחזקת בהחבא שלא כדין, הינה בבחינת האקדח שתיאר אנטון צ'כוב, הנראה במערכה הראשונה וסופו לירות במערכה השלישית, ועם כך לא ניתן להשלים". בפס"ד תקרורי הנ"ל עמד בית המשפט העליון בפרט ביחס לסוגיית המנעות מהרשעה בעבירת החזקת סכין/ אגרופן בנסיבות של החזקת אגרופן בדלת תא הנהג שברכב הנאשם; "עוד רואה אני לציין, כי המבקש אף אינו עונה על התנאי השני שנקבע בהילכת כתב, הנוגע לסוג העבירה ובנסיבות ביצועה. בהקשר לקריטריון זה, נראה כי צדק בית המשפט קמא בכך שבחן את טיבו ואופיו של כלי המשחית אותו נשא המבקש ברכבו, ואת האנטרס הצבורי, שעניינו שמירה על שלומו של זולתו ומניעת פגיעה בגופו וברכושו. גם אם מעשיו של המבקש אינם מגיעים לרף חומרה גבוה, בשים לב לעובדה כי המבקש לא עשה שימוש באגרופן, הרי שבעצם החזקתו של כלי נשק קר כדוגמתו, אשר שימוש הטבעי אינו למטרה כשרה, אינה מאפשרת להמנע מהרשעתו של המבקש". אך לאחרונה בעפ"ג (חי') 44020-02-22 מדינת ישראל נ. קאסם בכרי (מיום 7.7.22) בעירעור על גזר דין שניתן בבית משפט זה ובו הורה בית המשפט על המנעות מהרשעת נאשם אשר החזיק באגרופן, נתקבל ערעור המדינה.

דומה, כי בקביעת מיתחם הענישה בעבירת החזקת אגרופן על בית המשפט להיתחשב באופיו של החפץ המסוכן וכן בנסיבות החזקתו; האם על הגוף או ברכב, בפרהסיה או ברשות הפרט, בהיכנס למקום צבורי אם לאו וכיו"ב. בקביעת מיתחם הענישה על בית המשפט להיתחשב במידת הפגיעה בערכים המוגנים ובעצמתה.

...

בדומה לכך, ברע"פ 242/07 ליאוניד אולימבוב נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו), נפסק; "ואכן אין צורך להכביר מילים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפרצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים- מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה- היא אורח תדיר, לא רצוי בבתי משפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה".

אך במקרים חריגים במיוחד, מצא בית המשפט לסטות מעקרון ההרשעה, אך זאת בנסיבות ייחודיות וחריגות בהן מצא, כי ביצוע העבירות הנו בנסיבות מקלות מאד ו/או כי באותם מקרים חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי פוחתת למול הפגיעה בנאשם מעצם ההרשעה.

לאור כל האמור הנני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: לפיכך, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלהלן: מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים, למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירת נשיאת סכין או אגרופן, ויורשע עליה בדין.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"פ 32343-03-22 מדינת ישראל נ' פרג לפני כב' השופטת חנה מרים לומפ המאשימה מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) על ידי ב"כ עו"ד עינת יריב הנאשם נעמאן פרג, ת"ז 212164362 על ידי ב"כ עו"ד מוחמד מחמוד גזר דין

על דברים אלו עמד כב' השופט ע' פוגלמן בע"פ 5980/15 מדינת ישראל נ' זדה (23.3.16): "רבות כבר נפסק אודות תופעת השמוש בסכינים ושאר סוגי נשק קר כאמצעי ליישוב סכסוכים ומחלוקות, המחייבת תגובה עונשית מחמירה ומסר ברור מבתי המשפט וכלל רשויות אכיפת החוק, תוך מתן משקל משמעותי בענישה לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, גם אל מול שיקולים אישיים. ארועי אלימות המגולמים בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהיא העבירה העיקרית בה הורשע המשיב, עשויים להתרחש במגוון רחב מאוד של מצבים, נסיבות ביצוע ורמות חומרה. ואכן, הפסיקה כוללת מינעד רחב של רמות ענישה, בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. בקביעת מיתחם העונש ההולם ובגזירת הדין בגדריו אין די בהתייחסות לסעיף העבירה בו הורשע הנאשם, אלא העיקר הוא בעובדות ובנסיבות האירועים הספציפיים בגינן הורשע הנאשם". במקרה דנן, הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירה הם ערך שלמות גופו של אדם וביטחונו האישי.

העונש המירבי הקבוע בצידה של עבירת תקיפה סתם עומד על שתי שנות מאסר, בצידה של עבירת החזקת סכין שלא כדין 5 שנות מאסר, ולצד עבירת הסיוע לפציעה בנסיבות מחמירות שלוש שנות מאסר.

ברע"פ 7378/13 חרובי נ' מדינת ישראל (31.10.13), נדחתה בקשת רשות ערעור על חומרת עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בכך שהנאשם דקר את המתלונן בבטנו ובמפשעתו בעקבות ויכוח.

בע"פ (מחוזי חיפה) 18925-03-10 ולדיסלב ניטיקין נ' מדינת ישראל (4/7/10) נתקבל עירעורו של נאשם, שהורשע בגין עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ועבירה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ונגזר דינו ל- 8 חודשי מאסר בפועל, באופן שהוקל העונש והועמד על עונש של 6 חודשי מאסר בפועל בעבודות שירות, בצרוף מאסר על תנאי וצו מבחן.

...

לאחר שבחנתי את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, את מדיניות הענישה הנוהגת, ועמדתי על הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירות, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שירוצה בעבודות שירות ועד לשנת מאסר.

אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלהלן: מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים (בניכוי ימי מעצרו 27.2.22 ועד 15.3.22).

עפ"ג (מחוזי-מרכז) 23553-08-18 דן בית המשפט המחוזי בעירעור שהגיש הנאשם על גזר הדין והעמיד את עונשו על שלושה חודשים והותיר את יתר רכיבי הענישה על כנם.

הנאשם הגיש ערעור על גזר דינו, ובמעמד הדיון הסכימה המדינה להמלצת בית המשפט המחוזי לביטול עונש המאסר בעבודות שירות, וזאת לאור נסיבות ביצוע העבירה, התסקיר החיובי שהוגש בעיניינו של הנאשם וחלוף הזמן.

בהתאם לפסיקה זו ופסיקה רבה נוספת שניתנה בעיניינם של נאשמים שעמדו לדין בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, ברי כי מיתחם הענישה נקבע על ידי בתי-המשפט תוך מתן משקל משמעותי לנסיבות ביצוע העבירה.

הקנס יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, וניתן יהיה לשלמו בתוך שלושה ימים מיום גזר הדין באחת הדרכים המפורטות באתר האנטרנט של המרכז.

...

כל שהוצג לבית המשפט במהלך הטיעונים לעונש מטעם ההגנה הוא אישור רפואי משנת 2021 לפיו אביו של הנאשם סובל מכאבי גב, זאת ותו לא. נוכח כל האמור, מצאתי לנכון לקבוע את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם הענישה, ולהתחשב בקביעת גובה הקנס שיוטל עליו הן בטענותיו בדבר המצב הכלכלי של משפחתו והן בעונש שיוטל עליו במסגרת גזר הדין.

סוף דבר אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר לתקופה של חודשיים.

אני מורה על השמדת הסכין.

בבית המשפט העליון רע"פ 7901/23 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: יעקב אמסלם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-ע"פ 26353-03-23 מיום 28.8.2023 שניתן על ידי השופטת ד' מרשק מרום, השופט העמית י' צלקובניק והשופט ד' ארד-אילון בשם המבקש: עו"ד אן סוצ'יו; עו"ד שירן ברגמן בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש ][]החלטה

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת אגרופן או סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בגזר הדין, בית משפט השלום עמד על הערך החברתי שניפגע כתוצאה ממעשה המבקש, על מדיניות הענישה הנוהגת, ועל נסיבות ביצוע העבירה – וקבע כי מיתחם העונש ההולם בעיניינו הוא בין מאסר מותנה שלצידו ענישה נלווית, לבין 5 חודשי מאסר בפועל.

בראי מכלול הנסיבות הצריכות לעניין, נגזר על המבקש עונש של 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור את העבירה שבה הורשע, למשך שנתיים ותשלום קנס כספי בסך 2,500 ש"ח. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי שהופנה כלפי הכרעת הדין – נדחה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובתשובת המבקש לתגובה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

ויודגש, כי הדברים אמורים אף מבלי להידרש לטענת המשיבה, בדבר הסכמת המבקש לפני בית המשפט המחוזי לקיומה של סמכות להקמת המחסום, ובאשר לסוגיות שניצבו במוקד פסק הדין – וזאת הגם שנדמה שיש ממש בטענה זו. סוף דבר: הבקשה נדחית.