רציפות זכויות פנסיה תקציבית לעובדי מדינה

התובעת טענה בין היתר כי כבר בתחילת העסקתה בערייה ולצרכי הביטוח הפנסיוני היה מעמדה היה כשל "עובדת קבועה". התובעת מבססת טענותיה בין היתר על הוראות הסכם המעבר, הסכם הרציפות והנחיות שפירסם מר אבי קמינסקי יו"ר ארגון מינהלי מחלקות לחינוך ברשויות המקומיות מיום 20.3.2017 (נספח י' לתצהירה), מכוחן טענה התובעת כי בשל היותה מבוטחת בפנסיה תקציבית במדינה היא זכאית היתה להמשיך ולהיות מבוטחת בפנסיה תקציבית במועד בו הועסקה בערייה (סעיף 26 לתצהירה).

עוד טענה התובעת כי בשל הדואליות הפנסיונית שחלה עליה אין לומר כי היא עונה על הגדרת "עובד קיים" (בשלטון המקומי ) ויש לראותה כ"עובד קבוע" (בשירות המדינה) וכפועל יוצא, מכך הסכם המעבר לא יצר מניעה להכיר בזכאותה לפנסיה תקציבית ( סעיף 37 לסיכומיה ).

...

לסיכום למרות שהשתכנענו כי דינה של תביעה זו להידחות מחמת התיישנותה, מצאנו לנכון לעמוד גם על הטעמים לפיהם יש לדחותה אף לגופה, הואיל וענין לנו בזכות לגמלה.

סוף דבר - לנוכח המפורט לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה גם מחמת התיישנותה וגם לגופה.

הוצאות משפט -חרף התוצאה אליה הגענו וכיוון שמדובר בזכויות לגמלה, החלטנו שכל צד יישא בהוצאותיו.

] הראשון, למשיבה, בעת עבודתה כפרקליטה בשירות המדינה, היתה האפשרות להיכלל בפנסיה התקציבית, הן מכוח תקנה 1 לתקנות תקופת שירות והן מכוח הוראות תקנון שירות עובדי המדינה (להלן – התקשי"ר) (בנוגע לרציפות זכויות ובנוגע לאפשרות לקלוט את המשיבה בדרך של העברת חייל קבע); השני, קו טיעון שנכנה אותו "טענת ההטעיה" המקים למשיבה, לטענתה, זכאות לפנסיה תקציבית, בעת עבודתה כפרקליטה בשירות המדינה, מכוח "עילה חיצונית" לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן – חוק הגימלאות).

...

סוף דבר ערעור המדינה מתקבל.

הוראות בית הדין האזורי בסעיפים 56 (סעד הצהרתי) ו-57 (הוצאות משפט ושכר טרחה) לפסק דינו מבוטלות ותביעת המשיבה נדחית.

המשיבה תשלם למדינה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ עבור ההתדיינות בשתי הערכאות.

הסכם רציפות הזכויות התובע טען כי הוראות הסכם רציפות זכויות פנסיה בין הממשלה לבין מרכז השילטון המקומי (ההסכם העקרי) הסכם כללי שנעשה ונחתם בירושלים ביום 22.7.76 (להלן – הסכם רציפות הזכויות), שעניינו רציפות זכויות פנסיוניות לעובדי המדינה והרשויות המקומיות, מקנות לו זכאות לחישוב תקופות העסקתו בנתבעות ברציפות לעניין זכויותיו לגימלה, תוך שמירה על ביטוחו במסלול הפנסיה התקציבית.

...

על כן, דין הסעד החליפי הכספי של התובע להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית – התובע אינו זכאי להיות משויך למסלול של פנסיה תקציבית במועד העסקתו בעירייה, ובהתאם לכך, גם במועד העסקתו במדינה.

מכאן שדינן של טענות הקיזוז של הנתבעות להידחות גם כן. בהתחשב בנסיבות וכי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

(11) באשר למועד בו נודעה לתובעת עילת התביעה, הרי שהתובעת חתמה על הסכם הצטרפות אישי לקרן פנסיה מקפת ואין חולק שבמהלך 11 השנים שבהן עבדה בנתבעת 2 זו הפרישה לה לקרן פנסיה את כל הסכומים המגיעים לה כדין; התובעת קיבלה מהנתבעת 2 תלושי שכר חודשיים, בהם צוינה מפורשות הפרשה לקרן פנסיה צוברת, זאת בנגוד לעובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, שם אין בתלושי השכר מופע להפרשות לקרן פנסיה לאורך שנות העבודה; עם סיום העסקתה בנתבעת 2, התובעת קיבלה הודעה על סיום העסקתה, מולא טופס 161 בעיניינה ונשלח לקרן הפנסיה; בנוסף, התובעת חתמה בשנת 2004 על הסכם העסקה חדש, ובו הצהרות דומות להסכם הקודם, בדבר שינויים פנסיוניים; בהתאם להסכם ההעסקה, כל טענה בדיעבד בדבר זכאות לזכויות של עובד מדינה, מהוה הפרה יסודית של הסכם ההעסקה ובצדה – סנקציה כספית קבועה ומוערכת מראש (סעיף 20 להסכם ההעסקה של התובעת בנתבעת 2); סעיף 28 לכתב התביעה מהוה הודאת בעל דין; (12) עוד הוסיפה הנתבעת, כי האחריות לבדיקת תלושי השכר מוטלת על התובעת וחזקה שבמשך השנים היא בדקה אותם, והואיל ולא העירה דבר, חזקה עליה שהסכימה לתוכנם; (13) לאור כל האמור לעיל, התובעת ידעה בפועל או היתה לה האפשרות לדעת בכוח, שמשנת 1998 היא לא מבוטחת בפנסיה תקציבית ולא הועסקה ברציפות.

...

(11) באשר למועד בו נודעה לתובעת עילת התביעה, הרי שהתובעת חתמה על הסכם הצטרפות אישי לקרן פנסיה מקפת ואין חולק שבמהלך 11 השנים שבהן עבדה בנתבעת 2 זו הפרישה לה לקרן פנסיה את כל הסכומים המגיעים לה כדין; התובעת קיבלה מהנתבעת 2 תלושי שכר חודשיים, בהם צוינה מפורשות הפרשה לקרן פנסיה צוברת, זאת בניגוד לעובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, שם אין בתלושי השכר מופע להפרשות לקרן פנסיה לאורך שנות העבודה; עם סיום העסקתה בנתבעת 2, התובעת קיבלה הודעה על סיום העסקתה, מולא טופס 161 בעניינה ונשלח לקרן הפנסיה; בנוסף, התובעת חתמה בשנת 2004 על הסכם העסקה חדש, ובו הצהרות דומות להסכם הקודם, בדבר שינויים פנסיוניים; בהתאם להסכם ההעסקה, כל טענה בדיעבד בדבר זכאות לזכויות של עובד מדינה, מהווה הפרה יסודית של הסכם ההעסקה ובצידה – סנקציה כספית קבועה ומוערכת מראש (סעיף 20 להסכם ההעסקה של התובעת בנתבעת 2); סעיף 28 לכתב התביעה מהווה הודאת בעל דין; (12) עוד הוסיפה הנתבעת, כי האחריות לבדיקת תלושי השכר מוטלת על התובעת וחזקה שבמשך השנים היא בדקה אותם, והואיל ולא העירה דבר, חזקה עליה שהסכימה לתוכנם; (13) לאור כל האמור לעיל, התובעת ידעה בפועל או היתה לה האפשרות לדעת בכוח, שמשנת 1998 היא לא מבוטחת בפנסיה תקציבית ולא הועסקה ברציפות.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי אין טעם או תוחלת בניהול התיק ובשמיעת עדויות הצדדים, שכן לאור ההלכה הנוהגת מחד גיסא ולאור הראיות החפציות שהוצגו בבקשת הסילוק מאידך גיסא, לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי מתקיימים בעניינה אחד החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות מתקבלת אפוא.

בנסיבות העניין ומשהתובעת קרובה לגיל פרישה ומשההלכה המחייבת הועמדה על מכונה בעניין סוסנה כשנתיים לאחר הגשת התביעה, החלטתי להימנע מעשיית הוצאות, חרף קבלת הבקשה.

ביום 7.7.2002 התובעת חתמה על הסכם רציפות זכויות לפיו עם פרישתה לגימלאות יחול על פרישתה הסכם לרציפות זכויות פנסיה תקציבית מיום 22.7.1976 שנחתם בין המדינה לבין מרכז השילטון המקומי.

" מכח הוראת סעיף 86 לחוק הגמלאות ביום 22.7.1976 נחתם הסכם קבוצי כללי בין ממשלת ישראל בשם המדינה המיוצגת על ידי שר האוצר לבין המרכז לשלטון המקומי שייצג לצורך ההסכם את כל הרשויות המקומיות במדינת ישראל לבין הסתדרות עובדי המדינה והסתדרות הפקידים בדבר רציפות זכויות פנסיה בעת מעבר משירות המדינה לרשות מקומית ולהיפך (להלן – הסכם הרציפות).

...

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לנוכח הפרשנות הלשונית והתכליתית של סעיף 6(א) להסכם הרציפות והתנהגות המדינה לאורך עשרות שנים ועד לשנת 2016 ולפיה גמול הניהול שהשתלם רק ברשות המקומית הוכר כחלק מרכיבי המשכורת הקובעת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה, כמו גם חוסר הבהירות שעלה מעדותה של הגב' אדרי בדבר המועד בו חל השינוי בהתנהגות המדינה ביחס להשתתפותה בגמול הניהול ששולם ברשות המקומית, התובעת זכאית להכללת גמול הניהול במסגרת המשכורת הקובעת המחושבת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

בהעדר הנמקה לפסק הדין בענין לבנת שניתן מכח הסכמת הצדדים ולנוכח השוני במהות תוספת גמול שעות נוספות גלובלי לעומת גמול ניהול והעובדה שבעניינה של המנוחה היא לא הייתה זכאית לתשלום התוספת שהשתלמה לה מכח הסכם 1999, לא מצאנו כי יש בפסק זה כדי להשפיע על הכרעתנו.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהתובעת זכאית להכללת גמול הניהול במשכורת הקובעת לפנסיה בגין כל תקופת עבודתה לרבות בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.