רצח בנסיבות מחמירות סעיף 301א לחוק העונשין

עבירת הרצח בנסיבות מחמירות: סעיף 301א לחוק העונשין קובע שהגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, כאשר מתקיימת אחת הנסיבות המחמירות שבסעיף 301א(א) לחוק העונשין, דינו מאסר עולם חובה.

...

לפיכך, כלל הנסיבות מצדיקות, לטעמנו, הפעלתו במצטבר.

לפיכך, גוזרים אנו על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 28.5 שנים.

אנו מורים על הפעלת מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ (נתניה) 61199-10-17.

טענות הצדדים בעירעור המערער טוען באמצעות סניגורו כי בהתאם לתיקון מס' 137 לחוק העונשין (להלן גם: הרפורמה בעבירות ההמתה), החל על עניינו במידה שהוא מקל עמו, אין להרשיעו בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 301א(א) לחוק) שעונש החובה עליה הוא מאסר עולם חובה, מאחר שלא היתקיימה אף אחת מהנסיבות המחמירות המנויות בסעיף.

...

על כן, ולו מטעם זה בלבד, דינו של הערעור להידחות.

הסבל הנפשי המיוחד שנגרם למנוחה מכך שהוצאה להורג, פשוטו כמשמעו, לנגד עיני בתה הקטינה, בצירוף הסבל הפיזי והמאפיינים האכזריים שנמנו לעיל, מובילים לכדי מסקנה כי הרצח בוצע בנסיבות של אכזריות מיוחדת, כמשמעו בסעיף 301א(א)(7) לחוק.

על כן יש לדחות את הערעור, ולהותיר על כנם את הרשעת המערער והעונש שהושת עליו.

עתה, לאחר הרפורמה, ישנם שני סוגי עבירות רצח: עבירת הרצח הבסיסית (סעיף 300(א) לחוק העונשין) שמאפשרת לבית משפט לגזור עונש של מאסר עולם, לצד האפשרות לגזור עונש קל מזה; ועבירת הרצח בנסיבות מחמירות (סעיף 301א לחוק העונשין) שמחייבת את בית המשפט לגזור עונש של מאסר עולם בהתקיימות אחת מבין אחת-עשרה החלופות הכלולות בה. עובדות המקרה וגזר הדין קמא בשנת 2018, בהיותו בן כ-54 שנים, רצח המשיב בע"פ 3223/21 והמערער בע"פ 3734/21 (להלן: המערער) בחמש עשרה דקירות סכין את אישתו ואם ילדיו, עליזה שפק (להלן: המנוחה), והיא בת כ-53 שנים.

...

ואולם, בבואי לשקלל את הנסיבות סבורני כי העמדת העונש בתחתית מתחם העונש ולא במרכזו, כפי שבית משפט קמא קבע, תהא מענה הולם למורכבות של גזירת העונש במקרה הייחודי דנן.

סיכום וסוף דבר פסק דין זה דן בסוגיית הענישה בעבירת הרצח הבסיסית בנוסחה לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה (סעיף 300(א) לחוק העונשין), הקובעת, לעבירה זו בלבד ולראשונה באופן רחב זה, עונש של מאסר עולם כעונש מרבי ולא כעונש חובה.

רביעית, בנסיבות מקרה זה, סבורני כי נכון שהערכאה הדיונית הייתה מטילה על המערער עונש של מאסר עולם בשל הנימוקים שפורטו.

המחוקק הבחין בין עבירה של רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א לחוק העונשין, שלצדה מאסר עולם חובה, לבין עבירת הרצח "הבסיסית", לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, המורה כי "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו – מאסר עולם", כלומר מאסר עולם שאינו חובה.

...

לא זו אף זו, גם בהיבט המהותי, אין לטעמנו הצדקה להקיש מאותו סעיף, שכן סייג אי השפיות והוראות האחריות המופחתת אינם יכולים לחול במקביל.

היות שהדברים מוזכרים למעלה מהצורך, נסתפק בכך שנפנה לדברי כב' השופט גרוסקופף, בהם הבהיר את הרציונל העומד ביסוד הדברים, באופן המדגיש גם את עמדתנו שלנו: "כשם שנאשם איננו יכול לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות והסדרי הענישה/האחריות המופחתת, כך גם אין לאפשר לנאשמת לטעון לתחולתם במצטבר (להבדיל מתחולה לחלופין) של סייג אי השפיות ושל סעיף 303 לחוק העונשין". מכל מקום, כמפורט לעיל, פרשנות הוראות החוק הקיים מובילה לדעתנו אל המסקנה לפיה יש להחיל גם על המקרה שלפנינו את הוראת סעיף 15(ד1)(2)(ג) לחוק.

לפיכך, ובהמשך להחלטה העקרונית בדבר מתן צו אשפוז מיום 13.7.22, אנו מורים כי תקופת האשפוז המרבית מכוח הצו תהא 25 שנים מיום הוצאתו.

בעקבות התיקון עוגנו בחוק שתי עבירות רצח: עבירת הרצח הבסיסית (סעיף 300(א) לחוק העונשין), שהעונש המירבי בצדה הוא מאסר עולם - היא הרלוואנטית למקרה שבפנינו, ועבירת רצח בנסיבות מחמירות (סעיף 301א לחוק העונשין) - שבצדה קבוע עונש מאסר עולם חובה.

...

אין בידי לקבל את טענתו של ב"כ הנאשם הגורסת כי תופעת האלימות הפושה במחוזותינו נוגעת במרבית המקרים לשימוש בנשק חם. אנו עדים לעיתים תכופות מידי לאלימות קשה המתפתחת תולדה לקטטה ו/או תגרה בין משפחות ו/או אנשים תוך שימוש בסכינים, אלות, זיקוקים, אבנים, כלי רכב ואף נשק חם, המתפרצת לעתים תכופות וגובה חיי אדם.

לסיכום פרק זה, מתחם העונש ייקבע בהתאם לעבירה בנסיבותיה.

לסיכום אציע לחברותיי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 14 שנות מאסר בפועל, שמניינן החל מיום מעצרו בתיק זה, קרי - מיום 12.09.20 (למעט התקופות בהן ריצה הנאשם עונשי מאסר בפועל במסגרת תיקים אחרים, שלא יובאו במניין ימי המעצר).