רצח בכוונה תחילה - יסוד הכוונה תחילה

היסוד הנפשי – כוונה תחילה: היסוד הנפשי בעבירת הרצח נדון רבות בבית המשפט העליון, לאחרונה בע"פ 9308/12, אסלאם איבראהים מוסא נ' מדינת ישראל (30.07.15), נאמר: "סעיף 301 לחוק העונשין מגדיר "כוונת תחילה" כך: 'לעניין סעיף 300, יראו ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו, והמיתו בדם קר, בלי שקדמה היתגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו".

...

יוצא אפוא, שמעשה הביתור רק הכביד על הנאשם שבפועל "בזבז" לשווא שעות רבות שבמהלכן יכול היה לבצע פעולות שייקלו על בריחתו.

בין האינדיקציות הללו, המוליכות, לטעמי, למסקנה אחת ויחידה, נמנות העובדות הבאות: השימוש בפטיש, עוצמת התקיפה, מיקום החבטה והעובדה שלא חש לעזרתה לאחר הפגיעה אלא ישב והסתכל כיצד היא מתבוססת בדמה ומתה.

על כל אלה יש להוסיף מניע בדמות חוב הכספי והכעס הרב שחש הנאשם כאשר הבין שהמנוחה הוליכה אותו שולל ואין בכוונתה להחזיר את הכסף שהתחייבה להחזיר לו. סיכומו של דבר, דעתי היא כי נסיבות המקרה והאינדיקציות עליהן עמדתי בבחינת גרסת הנאשם מלמדות באופן חד משמעי כי בשעת התקיפה התגבשה בליבו של הנאשם ההחלטה להמית.

בכל הנוגע ליסוד העובדתי של עבירת ניסיון הרצח, נידרשת, כאמור, פעולה שיצאה משלב ה"הכנה" ועברה לשלב "תחילת הבצוע". סעיף 25 לחוק העונשין מגדיר ניסיון על דרך התוית קו גבול בין מעשה "הכנה" ל"ניסיון", כדלהלן: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". עבירת הניסיון מתאפיינת, איפוא, בהעדר השלמת המעשה הפיזי ובגילוי ברור של היסוד הנפשי של כוונה לבצע את העבירה המושלמת.

...

זאת ועוד אחרת: הודאתו של הנאשם בחקירתו במשטרה, לפיה התכוון לקטול חיים במהלך הדקירה, אף מתיישבת עם דבריו, לפיהם התכוון לבצע את הדקירה במקום שהפגיעה בו אמורה להיות קטלנית; וכפי שהנאשם מסר באמרתו – "רציתי לדקור אותו בצווארו כדי שימות". בהקשר זה ציין הנאשם, כאמור, במענה לשאלה, מדוע לא תכנן לדקור בכתף או ביד: "כי אני לא רציתי לפצוע את היהודי או את השוטר הישראלי, אני רציתי לדקור אותו בצווארו כדי שימות". יתר על כן, את הכוונה לגרום למוות במהלך פיגוע, הבהיר הנאשם באמרותיו בחקירה, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, עת הבהיר, כפי שכבר צוין לעיל, כי מצא את דרך הדקירה בצוואר כדרך אפקטיבית להרוג יהודי או שוטר, זאת לאחר ששלל אפשרויות אחרות שלא היו מעשיות לגביו – "התחלתי לחשוב שאני רוצה לעשות פיגוע... לדקור חייל או יהודי... להיות שאהיד ולהרוג יהודי... חשבתי על פיגוע דריסה, אבל אני לא נוהג, וגם אני לא יודע לירות, בשל כך החלטתי לבצע פיגוע דקירה". מעבר לכך, יש להוסיף את גרסאותיו הסותרות והבלתי אמינות של הנאשם בחקירה הנגדית, אשר תוארו בהרחבה לעיל, ביחס לשאלות – מי נקט נגדו איומים או אלימות, האם הודה במהלך חקירותיו כי כוונתו הייתה "להרוג", ומדוע לא העלה את גרסתו הכבושה בעת חקירת עדי התביעה.

ההכרעה המשפטית העבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 301(1) לחוק העונשין, קובעת כי מי ש"מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם", "דינו מאסר עשרים שנים". מדובר בעבירה מיוחדת, בהיותה עבירת ניסיון עצמאית (ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל (15.12.15), בפִסקה 58; וע"פ 6468/13 צרפתי נ' מדינת ישראל (3.5.15)), אשר חלות עליה הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, ובכללן הוראת סעיף 25 לחוק המגדיר את הניסיון כדלהלן: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". היסוד העובדתי בעבירת ניסיון לרצח מתגבש כאשר המעשה יצא מגדר שלב ההכנה, ומהווה חוליה בשרשרת מעשים שנועדו להביא בסופו של דבר לביצוע העבירה המושלמת – עבירת הרצח בכוונה תחילה.

על-רקע האמור, ניתן להשתמש בהנחות וחזקות שונות המבוססות על נסיבותיו של המקרה, אשר יש בהן כדי להצביע על הלך נפשו של הנאשם, ככלי ראייתי.

עבירת הרצח עבירת הרצח, לפי סעיף 300 לחוק העונשין, כוללת ארבע חלופות; וזו הרלבנטית לענייננו היא החלופה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק, הקובעת, כי ה"גורם בכוונת תחילה למותו של אדם" – "יאשם ברצח ודינו – מאסר עולם ועונש זה בלבד". היסוד העובדתי של העבירה הוא גרימת מותו של אדם, והיסוד הנפשי הוא יסוד נפשי מיוחד של כוונה תחילה.

...

מכלול הראיות והנסיבות מוביל, אפוא, למסקנה, לפיה התקיים בעניינו של הנאשם רכיב ההכנה לביצוע הרצח שביסוד הנפשי של העבירה; זאת לאחר תכנון, שיקול דעת ומחשבה, כאשר הלה הכין עצמו לביצוע העבירה באמצעות רכבו – כלי הרצח.

עבירת הניסיון לרצח העבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 301(1) לחוק העונשין, קובעת כי מי ש"מנסה שלא כדין לגרום למותו של אדם", "דינו מאסר עשרים שנים". מדובר בעבירה מיוחדת, בהיותה עבירת ניסיון עצמאית (ע"פ 1474/14 בעניין פלוני, לעיל, בפִסקה 58; וע"פ 6468/13 צרפתי נ' מדינת ישראל (3.5.2015)), אשר חלות עליה הוראות החלק הכללי של חוק העונשין, ובכללן הוראת סעיף 25 לחוק המגדיר את הניסיון כדלהלן: "אדם מנסה לעבור עבירה אם, במטרה לבצעה, עשה מעשה שאין בו הכנה בלבד והעבירה לא הושלמה". היסוד העובדתי בעבירת ניסיון לרצח מתגבש כאשר המעשה יצא מגדר שלב ההכנה, ומהווה חוליה בשרשרת מעשים שנועדו להביא בסופו של דבר לביצוע העבירה המושלמת – עבירת הרצח בכוונה תחילה.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הוכחו מעבר לספק סביר, העבירות שיוחסו לנאשם בכתב-האישום: רצח – לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וניסיון לרצח – לפי סעיף 305(1) לחוק הנ"ל; ויש להרשיעו בעבירות אלו.

למקרא סיכומי ב"כ הנאשם מסתבר כי הלה מבקש לכפור הן ביסוד העובדתי והן ביסוד הנפשי שבעבירת הרצח בכוונה תחילה (ראו סעיפים 8, 16 – 18 לסיכומים.

...

הנה כי כן, מן ההיבט הסובייקטיבי אני סבור שבשעת הביצוע, לא איבד הנאשם את השליטה העצמית מחמת מעשים שביקש לייחס למנוחה.

מאיר יפרח, שופט השופט גלעד נויטל, אב"ד: לאחר שבחנתי את הראיות וקראתי את הכרעת דינו של חברי, השופט יפרח, אני מסכים לחוות דעתו כשלפי הראיות אכן הוכחה מעבר לספק סביר אשמתו של הנאשם בעבירות רצח, החזקת סכין שלא כדין ואיומים.

גיליה רביד, שופטת סוף דבר: הנאשם אשם ומורשע אפוא, פה אחד, בעבירות הבאות: רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין); החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בזה אחר זה, צומצמו דרישות שלושת יסודות עבירת הרצח בכוונה תחילה – היסוד הראשון, הכנה, פורש כך שמדובר ביסוד פיזי טהור באופן שנדרשות פעולות הכנה פיזיות לקראת הרצח, מבלי שנדרשת כל הכנה נפשית, רגשית או שכלית.

...

לסיכום, במסגרת הרפורמה בעבירות ההמתה נחקקה עבירת הרצח בנסיבות מחמירות המנויה בסעיף 301א(א)(1) לחוק, אשר חלופותיה הן כי הרצח בוצע לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית.

לכל זאת יש להוסיף כי המערער פעל שלא מתוך להט יצרים אלא בארשת של קור-רוח, אשר מוסיפה אף היא למסקנה כי בנסיבות אלו המערער שקל את מעשה הרצח ופעל להגשימו.

סוף דבר בדין הורשע המערער בעבירת הרצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק, כנוסחו קודם הרפורמה בעבירות ההמתה.