רעש מזיק של מכונות במשרד אשר הוביל לפגיעה בשמיעה

שיקלול מלוא הנתונים מוביל לתוצאה של 81.7, רמת רעש הנמוכה מגבול הרעש המותר.

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן - רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן: "פקודת הבטיחות"), קובע כך: "(א) סבור השר כי ייצור, מכונות, מיתקן, ציוד, חומר, תהליך, מעשה או מחדל הנהוגים במפעל או במקום עבודה פלוני אף אם אינו מיפעל כמשמעותו בסימן א' של פרק א', עלולים לגרום חבלת גוף - רשאי הוא להתקין תקנות בדבר בטיחות וגיהות בעבודה כפי שייראה לו למניעת הסכנה כאמור...". תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות הבטיחות"), אשר הותקנו מכח סעיף 173 לפקודת הבטיחות אליו מפנה סעיף 84א(א) לחוק, מגדירות "עובד ברעש מזיק" כמי שעובד בעבודה או בתהליך עבודה המפורטים בתוספת הראשונה לתקנות הבטיחות, או כ- "מי שחשוף במקום עבודתו, לרעש מזיק מתמשך או התקפי מעל לרמת החשיפה המשוקללת המרבית המותרת לרעש מתמשך והתקפי, או מעל לרמת החשיפה המרבית המותרת לרעש התקפי והוא עובד 200 שעות בשנה לפחות..". "רעש מזיק" מוגדר בתקנות הבטיחות כ"רעש שמפלסו גבוה מהערכים המותרים בתקנות אלה העלול לגרום לנזק בריאות לעובד החשוף לו במקום עבודתו".

בהקשר זה נפסקו בעב"ל (ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר - המוסד, 10.12.09 (להלן: "פרשת פאנוס") הדברים הבאים: "כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה". דיון והכרעה כאמור, תנאי ראשוני להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה הוא חשיפה לרעש מזיק.

על פי דו"ח זה במהלך כ- 70 דקות מיום עבודתו היה התובע חשוף לרעש מזיק של כ- 90 דציבל, אף במשך כ- 410 דק' היה במשרדי החברה והיה חשוף לרעש בגבול המותר של 69 דציבל.

...

לגישתנו, התובע אכן הציג ראשית ראיה מספיקה לשם כך - ובהתאם, מצאנו כי יש למנות מומחה רפואי שיקבע האם הליקוי בשמיעה שממנו סובל התובע נובע מרעש מזיק.

סוף דבר: על יסוד מסקנתנו האמורה בדבר חשיפה לרעש, ימונה מומחה - יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום א.א.ג, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש לבין מצבו הרפואי של התובע.

על פי טענת התובע בסביבת עבודתו היה רעש מזיק של מכונות אשר הוביל לפגיעה בשמיעתו, אולם הנתבע סרב להכיר בליקוי בשמיעתו כתאונת עבודה.

ההלכה המחייבת כיום, קובעת כי הירידה בשמיעה הנדרשת בסעיף 84 א' (א)(2) תבחן על פי מבחן הולכת העצם, אשר משמעותו בחינת הקשר הסיבתי שבין החשיפה לרעש מזיק בעבודת הנפגע לבין הירידה בשמיעתו, ולא על פי מבחן הולכת האויר הבוחן ירידה בשמיעה מכל מקור שהוא ( ר' עניין אברהם עובדיה וכן עב"ל 227/09 רפאל רוזנשטיין - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28.4.2011).

לגירסת התובע במסגרת רוב שעות העבודה כמנהל ייצור הוא החליף עובדים שנעדרו, סייר בקוו הייצור, ואף נחשף לרעש מזיק גם בהיותו במשרדו, שעה שמכונות הייצור היו סמוכות וקרובות למשרדו.

...

משקיימת מחלוקת בנוגע לצלומים ולתרשים אותם ערך התובע בעצמו, ומש"אין הנחתום מעיד על עיסתו", לא מצאנו כי יש בתמונות ובתרשים בכדי להשפיע על קביעתנו לפיה התובע לא נחשף לרעש מזיק בעת עבודתו.

סוף דבר משמצאנו כי התובע לא נחשף לרעש מזיק בעת עבודתו, ומשכושר שמיעתו לא פחת ב-20 דציבל בכל אחת מאוזניו, אין בידינו כי אם להורות על דחיית התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

עוד נציין כי בעיניין דוד אלון (עב"ל (ארצי) 188/08 המוסד לביטוח לאומי נ' דוד אלון, מיום 17.11.08) נקבע כי התנאי הקבוע בסעיף 84א(א) לחוק, באשר להוכחת החשיפה לרעש התקפי או מתמשך, אפשר ויקבע גם על ידי בדיקות השמיעה ולאו דוקא על פי עוצמת הרעש: "..חובת הוכחת החשיפה לרעש הנה על התובע על פי התיקון לחוק. אולם, לא מתקבל על הדעת שאותם מבוטחים התובעים הכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, ידחו על הסף מכיוון שצד שלישי לא מילא כלפיהם חובתו שבדין, או לא צריך היה למלא אותה חובה, או לא ניתן היה למלא אותה. משום כך המסקנה המתחייבת מהאמור הנה, כי משמעות סעיף 84א(א)(1) לחוק לעניין תנאי החשיפה לרעש התקפי ומתמשך היא שאותו תנאי יכול ויקבע גם על פי תוצאות בדיקות השמיעה ולאו דוקא על פי בדיקות עוצמת הרעש. במקרה שכזה על העובד המבוטח חובת ההוכחה הראשונית, כי נחשף לרעש שאפשר שיחשב למזיק. ככל שהעובד עמד בנטל ההוכחה האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי ולאור תוצאות בדיקות השמיעה, יהיה על המומחה להשיב לשאלה, האם למבוטח עקומת שמיעה המעידה על חשיפה לרעש מזיק כמשמעו בסעיף 84א(א)(1)". בהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו בית הדין שוכנע כי התובע אכן נחשף לרעש מזיק במקום עבודתו, ימונה מומחה רפואי גם מקום בו אין מדידות רעש במקום העבודה.

עיון בתצהיר התובע מעלה כי לגירסתו החל משנת 1979 ועד לשנת 2007, עבד בחקלאות ונחשף לרעש מזיק של מרססים מוטוריים, טרקטורים, מכונות מיון פרחים ועוד.

כעולה מתצהירו במסגרת עבודתו כנהג מוביל ברזלים נחשף לרעש מזיק עקב חשיפה לרעש מכונות ייצור וכבישה במפעלים אליהם הגיע לפרוק ברזלים.

טענת הנתבע כי שגתה הפרקליטה אשר טענה כי יש להכיר בחשיפה לרעש מזיק בתקופת עבודת התובע בחקלאות ,אכן מעוררת קושי שכן לא יעלה על הדעת כי פרקליט אחד ממשרד הנתבע יסבור כי הייתה חשיפה לרעש מזיק ופרקליט אחר יסתור זאת בהינף יד. חרף האמור לעיל, ומשעה שעל בית הדין להשתכנע כי אכן הוכחה בפניו חשיפה לרעש מזיק ולו לכאורה, וזאת על מנת שניתן יהיה למנות מומחה רפואי ולהעביר להחלטתו עובדות ברורות , התוצאה היא כי בנסיבות מקרה זה בו אין בפי התובע כל תשתית ראייתית לכאורית למשך הזמן בו שהה בסביבת המכונות ונחשף לרעש, יש לקבל את טענת הנתבע כי ההסכמה יסודה בשגגה שעה שנעדרת היא תשתית ראייתית לעניין החשיפה לרעש מזיק.

...

כמו כן, משעה שהתובע לא הוכיח כי נחשף לרעש מזיק בעבודתו, דין התביעה להכרה בטנטון להידחות על פי סע' 84(א)(ב) לחוק על פיו קיים הכרח לחשיפה לרעש.

טענת הנתבע כי שגתה הפרקליטה אשר טענה כי יש להכיר בחשיפה לרעש מזיק בתקופת עבודת התובע בחקלאות ,אכן מעוררת קושי שכן לא יעלה על הדעת כי פרקליט אחד ממשרד הנתבע יסבור כי הייתה חשיפה לרעש מזיק ופרקליט אחר יסתור זאת בהינף יד. חרף האמור לעיל, ומשעה שעל בית הדין להשתכנע כי אכן הוכחה בפניו חשיפה לרעש מזיק ולו לכאורה, וזאת על מנת שניתן יהיה למנות מומחה רפואי ולהעביר להחלטתו עובדות ברורות , התוצאה היא כי בנסיבות מקרה זה בו אין בפי התובע כל תשתית ראייתית לכאורית למשך הזמן בו שהה בסביבת המכונות ונחשף לרעש, יש לקבל את טענת הנתבע כי ההסכמה יסודה בשגגה שעה שנעדרת היא תשתית ראייתית לעניין החשיפה לרעש מזיק.

משקבענו כי לא הוכח כי התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו התוצאה היא כי לא הוכח התנאי המקדמי המפורט בחוק ובהתאם לכך, אין מקום לבחון את טענות התובע בעניין הטנטון וזאת בהעדר חשיפה לרעש מזיק בעבודה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ומשלא עולה באופן ברור מחומר הראיות כי התובע עבד בסביבה בה קיימת חשיפה לרעש מזיק , דין התביעה להידחות.

טענות הצדדים התובע טוען כי בעבודתו נחשף באופן ממושך ויומיומי למפלסי רעש גבוהים כתוצאה מעבודות תיקונים ואחזקה שביצע בסביבת מכבשים, מכונות ייצור, עגלות שנוע, מסורים, מלגזות, מקדחות, מברגות, פטיש אוויר ומכונות בניית צמיגים, אשר הובילו לירידה בשמיעה וטינטון באוזניים.

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה – (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הוועדה הרפואית או הוועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

משכך, מקום בו אין חולק כי התובע עבד ברעש, כאשר לגבי מרבית תקופת עבודתו אין די ממצאים ביחס למפלס הרעש אליו נחשף התובע באופן אישי, ובשים לב להלכה לפיה יש להקל עם המבוטח בהוכחת מפלס רעש מזיק, אני סבורה שיש מקום להורות על מינוי של מומחה על מנת שזה יבחן האם הירידה בשמיעתו של התובע נבעה מפגיעה בעבודה.

מששוכנעתי כי התובע אכן נחשף לרעש שניגרם משינוע העגלות עת שהה בבית המלאכה/במשרד, ובהנתן הרעש המזיק שהתובע נחשף אליו במסגרת עבודתו במחלקת המכבשים, אני סבורה שיש מקום להדרש להילכת נאסר לעיל, ולמנות מומחה רפואי על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה בהתאם להוראות סעיף 84א(א) ו- 84א(א)(1) לחוק ומשכך יש לדחות גם התביעה לטנטון על הסף.

לאור כלל האמור לעיל אני סבורה שיש מקום להורות על מינוי של מומחה על מנת שזה יבחן האם הירידה בשמיעתו של התובע נבעה מפגיעה בעבודה.

לאור האמור לעיל, ומשמצאנו כי תלונותיו של התובע על טנטון הן אותנטיות, יתבקש המומחה שימונה לבחון ליקוי זה לו טוען התובע ואת הקשר הסיבתי בין הליקוי לתנאי עבודתו של התובע.

סוף דבר לאור כל המקובץ, בנסיבות העניין, בשים לב למגמה למנות מומחה במקרים בהם חוות דעת רפואית יכולה לסייע בהסרת ספק המתעורר בשלב קביעת התשתית העובדתית, אני מורה על מינוי של מומחה-יועץ רפואי בתחום א.א.ג, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקויים הנטענים של התובע לבין תנאי עבודתו.

אכן נכתב בפסה"ד, בסיפא: "כן, מחומר הראיות שהוצג בפנינו לא התרשמנו שהתובע נחשף לרעש מזיק בהתאם לדרישות החוק מהפסיקה. מכאן שגם לגופו של עניין על פניו לא נראה שהיה מקום להכיר בליקוי השמיעה שלו כפגיעה בעבודה". זאת קביעה לכאורי שלא מהוה את אחד מסיבות הדחייה אלא כנימוק תומך.

לאור האמור לעיל, הנני סבורה שאין לדחות את התביעה על הסף כפי שמבוקש ע"י הנתבע ויש לשמוע הוכחות באשר לקיום של חשיפה לרעש בעבודה ויתר התנאים שבסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי.

נסיבות אלו הובילו לרעש מוסיקה בווליום גבוה כמקובל במועדונים ובאולמות שמחות.

בשנת 2010 החלתי ללמוד משפטים סיימתי למיטב זכרוני, בסביבות 2013 תואר ראשון ולאחר מכן עבדתי במשרד המשפטים (במסגרת היתמחות לפני בחינות הלישכה) אף היו תקופות שעבדתי חלקית במהלך השנים הללו.

וכשהופנה לכך שהבדיקה נערכה בחנות בקריית אונו ולא בשוהם וכי נערכה על מכונות חדשות ולא ישנות, השיב: "בשנת 2015 שותפי אחי, הוא גם נפגע בשמיעה שלו, והוא זה שיזם והביא בודק רעשים ומומחה רעש וישנה חוות דעת והיא מצויה בתיק. בתיק עצמו החוות דעת כתוב איזה מכונות היו ומטבע הדברים, זה מכונות שניבנו בשנים קודמות והן ישנות מאלה שנבדקו ב- 2022.

...

התובע יכול היה להביא ראיות באשר לכמות שכפולי המפתחות בחנות במועדים שבהם עבד, אולם בחר שלא לעשות כן. לאור האמור, טענת התובע כי עבד בשכפול מפתחות בתקופה שלאחר שנת 2005 באופן המקים תשתית עובדתית בעילה של מיקרוטראומה, נדחית.

עוד ובנוסף, מכלול הראיות מביא למסקנה כי כי לא הוכחה חשיפה לרעש מזיק בהיקף הנדרש, בתקופה 1996 עד 2005.

לאור כל האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.