רעש מזיק במקום עבודה: אחריות מעביד

בעיניין פאנוס (עב"ל 717/08 פאנוס נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.09) נקבע כי כשעובד תובע הכרה בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי בשל העידר בדיקות מפלס הרעש במפעל – בין אם משום שהמעסיק לא קיים חובתו למדוד ובין אם משום שלא קיימת עליו חובה למדוד –וכשיש מקום להניח מחומר הראיות שהעובד נחשף לרעש, אזי יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה.

בקשר לחשיפה לרעש בתקופה זו, התובע פירט מאד בתצהירו, לא הביא כל עדות תומכת (שכן עדות מיכאל היתייחס לסדנא בצריפין ולא לתקופת עבודת התובע כבוחן), ולדעתנו סביר והגיוני שבתקופה זו היתה מידת החשיפה של התובע לרעש פחותה – הן מאחר שתפקיד הבוחן שונה וסביר ש"מרוחק" יותר מרעש המכונות מתפקיד המכונאי וגם האחראי על מכונאים, הן מאחר שמדובר בתקופה מאוחרת יותר שבה סביר להניח שאמצעי הבטיחות ובקרת הרעש השתפרו, והן מאחר שלא נימסרו כל נתונים על מספר השעות שבהם נחשף התובע לרעש בתפקידו זה. מועד הגשת התביעה לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה.

...

נציין כי לאור ספקות מסויימים לעניין האותנטיות של צילומים אלה, ובעיקר בכל הנוגע למועד שבו צולמו (ראו חקירת התובע בדיון המשלים מיום 5.7.23) ובפרט לאור כך שהעובד שצילם לכאורה את אותן תמונות סירב לפי טענת התובע לבוא להעיד (עמ' 21 ש' 14) איננו מוצאים לקבוע ממצאים עובדתיים לעניין גובה הרעש אליו נחשף התובע על בסיס שלטים אלה, אך מצאנו בעצם קיומם – שכאמור ביחס אליהם העיד גם מנהל העבודה ירון – משום תמיכה בעצם כך שמדובר היה בעבודה בחשיפה לרעש גבוה; חמישית מצאנו כנכונה את טענת התובע לפיה בעניינו קמה החזקה בדבר חשיפה לרעש מזיק של עובד העובד עם פטישים פנאומטיים ומכשירי אוויר דחוס, וזאת לפי סעיפים 7, 8 ו-10 לתוספת הראשונה לתקנות הבטיחות בעבודה (גהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), תשמ"ד-1984, ונציין בהקשר זה כי אף שהתובע העלה טענה זו בסיכומיו, נמנע הנתבע מלהשיב לטענה ולטעון כי מסיבה זו או אחרת החזקה אינה חלה, שתיקה האומרת דרשני.

משמעות החזקה, כך להבנתנו, הינה כי משעה שהוכיח את עצם העבודה עם מכשירים מסוג זה, הנטל היה על הנתבע להוכיח כי התובע לא נחשף לרעש מזיק, ולא מצאנו כי הנתבע עמד בנטל זה, ובכלל זה לא עלה בידו להשיג ולהגיש את בדיקות ניטור השמיעה שבוצעו באופן תדיר במקום עבודת התובע; ולבסוף מצאנו לתחום את היקף חשיפתו של התובע לרעש עד לשנת 2010, ולא עד לשנת 2016, שכן על פי עדותו הוא (סעיף 7 לתצהירו) החל משנת 2010 הוא עבד בתפקיד אחר לחלוטין, כבוחן במוסכים אזרחיים שעובדים עם הצבא ומקבלים כלי רכב לטיפול.

בקשר לחשיפה לרעש בתקופה זו, התובע פירט מאד בתצהירו, לא הביא כל עדות תומכת (שכן עדות מיכאל התייחס לסדנא בצריפין ולא לתקופת עבודת התובע כבוחן), ולדעתנו סביר והגיוני שבתקופה זו היתה מידת החשיפה של התובע לרעש פחותה – הן מאחר שתפקיד הבוחן שונה וסביר ש"מרוחק" יותר מרעש המכונות מתפקיד המכונאי וגם האחראי על מכונאים, הן מאחר שמדובר בתקופה מאוחרת יותר שבה סביר להניח שאמצעי הבטיחות ובקרת הרעש השתפרו, והן מאחר שלא נמסרו כל נתונים על מספר השעות שבהם נחשף התובע לרעש בתפקידו זה. מועד הגשת התביעה לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה.

כך, או כך או כך, המסקנה הינה שאין במועד הגשת התביעה כדי להביא לדחייתה.

סוף דבר עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לצורך מינוי מומחה להמשך בירור תביעתו להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון ככאלה שנגרמו עקב חשיפה לרעש.

הנתבעות לא עמדו בנטל זה. חובות המעביד בהינתן סביבת עבודה בה נחשפים עובדים לרעש מזיק מטילה תקנה 4 על המעביד חובה לנקוט אמצעים שונים ומגוונים לשם הקטנת הסיכון הטמון במקום העבודה.

משכך אין מקום לחלק את האחריות לפגיעה בין הנתבעות לבין אותם מעסיקים קודמים [ראו גם עניין צוקלר, שם בפסקה 5 וכן עניין פרטוק, שם בפיסקה 45].

...

משנדחו טענות התובע לכאבי-ראש וסחרחורות נלווים לטנטון, כמו גם טענתו לפגיעה בשמיעה בטווחי הדיבור, נדחית גם הטענה לפיה נזקק התובע כיום, או ייזקק בעתיד, לעזרת הזולת בעטיים.

אני סבורה שמדובר בטעות סופר שנפלה בסיכומי התובע, ולו רק בשל היעדר מיתאם בין הטיעון שהובא בנושא זה לבין הסכום שננקב.

סיכומם של דברים לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה.

בדומה, בעב"ל (עבודה ארצי) 717/08 אודת פאנוס נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.2009) נפסק כך: "לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו, והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו- במקרה כזה, לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף.

גם בהודעתה של גב' ליפשיץ מיום 14.9.21 ציינה כי התובעת עבדה "בתפקיד עובדת יצור ועבדה בקוו 2...בתאריך 11.2.2018 אמירה קודמה לעובדת בכירה והייתה אחראית על צוות עובדים בקוו 2 והמשיכה לעבוד כמו שיעבדה לפני. זאת אומרת שאמירה קיבלה בנוסף לעבודה שלה להיות אחראית על קו 2" (ראו שורות 13-16 להודעתה של גב' ליפשיץ).

...

לאור האמור, שוכנענו שהתובעת עבדה באותן מכונות בקו 2 לאורך כל שנות עבודתה.

יוצא אפוא, שלא נמדד רעש מזיק בקו 2.

מבדיקת רעש בקו 2 בשנת 2020 עולה שלא נמדד רעש מזיק בקו זה. אומנם הבדיקה משנת 2020 נערכה לאחר מועד סיום עבודתה של התובעת, אולם לא מצאנו לכך רלוונטיות בהינתן שמדובר באותו קו ובאותן מכונות בהן עבדה התובעת.

התובע הודה כי פנו אליו מהמוסד לבטיחות וגהות על מנת לערוך בדיקת רעש, אולם לדבריו סרב, שכן "זו היתה תקופה מתה שלא מאפיינת את התקופה שבה עבדנו עם המכונות". ואכן, בבדיקה של המוסד לבטיחות וגהות (נ/2) ממאי 2020 עלה שלא קיים רעש מזיק במקום העבודה של התובע.

והייצור הוא באחריות של בעלי מיקצוע שנמצאים למטה.

לאחר ששמעתי את עדות התובע ומעסיקו ועיינתי בחומר הראיות, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי במסגרת עבודתו נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק.

...

וגם תקופה של 5 שנים ולכן 10 אחוז נראה לי סביר.

לאחר ששמעתי את עדות התובע ומעסיקו ועיינתי בחומר הראיות, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי במסגרת עבודתו נחשף לרעש מזיק כהגדרתו בחוק.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

דיון הוכחות נוסף היתקיים ביום 9.5.23, במהלכו נחקר מר אילן בצלאל, אחראי משמרת במחלקת עיטוף בחברת החשמל.

בעיניין פאנוס (עב"ל 717/08 פאנוס נ' המוסד לביטוח לאומי (10.12.09)) נקבע כי כשעובד תובע הכרה בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלבנטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, בשל העידר בדיקות מפלס הרעש במפעל – בין אם משום שהמעסיק לא קיים חובתו למדוד, ובין אם משום שלא היתה מוטלת עליו חובה למדוד – וכשיש מקום להניח מחומר הראיות שהעובד נחשף לרעש, אזי שיש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה.

...

בהליך עב"ל 61058-12-16‏ ‏ גנטוס נ' המוסד לביטוח לאומי‏ (11.4.19) נקבע: "... אחד מתנאי הסף להכרה בפגיעה בשמיעה כפגיעה בעבודה בשל רעש מזיק, היא הוכחת תנאי עבודה ברעש מזיק. נטל זה מוטל על התובע ואם לא עלה בידו להרים נטל זה, הרי שדין תביעתו להידחות. אכן, כפי שנקבע בעניין פאנוס, כאשר בוחנים אם עלה בידי התובע להרים את הנטל, מקום בו אין מדידות רעש, יש לבחון את השאלה בשים לב למכלול הראיות, וכאשר על פני הדברים המסכת העובדתית מצביעה על האפשרות הסבירה שהמבוטח  נחשף לרעש מזיק, יישקל מינוי מומחה רפואי (ראו גם: עב"ל (ארצי) 25001-02-17 סונגו – המוסד לביטוח לאומי (15.11.2017)). אולם, אם תובע לא הרים את הנטל הראשוני להוכיח כי נחשף לרעש שאפשר שייחשב כמזיק, אין מקום למנות מומחה רפואי ..." (ההדגשה הוספה, הח"מ) בפסיקה מאוחרת של הארצי נקבע כי בדיקת רעש (ישנה יחסית), הינה אינדיקציה מספקת למפלס הרעש במקום העבודה ובמקרה שיש כזו אין מתקיים החלל הראייתי המוזכר במקרה של פאנוס, וכך נאמר: "האמור בענין פאנוס מתייחס לנסיבות בהן אין רישומים על עוצמת הרעש לו נחשף העובד בעבודתו, כשאת החלל הראייתי הכפוי הנובע מהעדר עריכת הרישומים, בין בשל העדר חובה כזו ובין בשל מחדל המעסיק, אין לגלגל לשכם העובד במקרים בהם סביר להניח, לאור מכלול הראיות, כי העובד אכן נחשף לרעש מזיק במקום עבודתו. במקרה שלפנינו, בשנת 2014 נעשו מדידות רעש של מכונות שונות שפעלו במפעל בו עבדה המשיבה, ובכלל זה המכונה (סלייטר) שהייתה קרובה למשרד בו עבדה כחשבת שכר ומנהלת חשבונות. לפי אותן מדידות, בין היתר, המכונה שהיתה במרחק של כ- 9 מ' מדופן משרדה של המשיבה (סלייטר) הפיקה רעש בעוצמה של 97 דציבלים. על יסוד מדידות אלו הוגשה חוות דעת מקצועית מטעם המשיבה (להלן – חוות הדעת), לפיה הרעש אליו נחשפה במשרדה כתוצאה מהרעש במפעל, ובכלל זה הרעש ממכונת הסלייטר, עמד על 80.18 דציבל כאשר חלון פתוח ופתח המזגן מתחת לחלון לא היה אטום, ועוצמה של 75.18 דציבל כאשר החלון סגור ופתח המזגן מתחת לחלון לא היה אטום. נוכח האמור בחוות הדעת ומשלא נקבע כי יש לדחותה, אין לפנינו מקרה של חוסר ידיעה על עוצמות הרעש אליהן נחשף העובד, אלא מקרה שבו קיימת תשתית כזו ולפיה המשיבה לא נחשפה לרעש מזיק בעבודתה. משכך, ממילא לא היה מקום למנות מומחה רפואי." עבל 53288-05-22 המוסד לביטוח לאומי נ' ציפורי (15.12.22).

דיון והכרעה לאחר בחינת העדויות ושאר הראיות וכן טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי התובע הוכיח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה לצורך המשך בירור תביעתו, וזאת ביחס לכל תקופת עובדתו, וננמק: תקופת העבודה במחלקת העיטוף (2011 ועד היום) ראשית טענת התובע לעבודה ברעש מזיק תואמת את ממצאי הבדיקות שערכה מעסיקתו והוצגו במסגרת ההליך, אשר ממנה עולה כי התובע עבד בסמוך למכונות עיטוף שפולטות רעש המגיע (באזורים מסוימים) עד ל-88.7 דציבלים; שנית הנתבע בסיכומיו (עמ' 13 ש' 28) מאשר כי התובע היה חשוף לרעש מזיק (85 דציבל ) עת עבד במחלקת העיטוף, וזאת במשך שמונה שעות ביום, וטען כי דחיית התביעה על ידו נעשתה אך ורק בשל ממצאי בדיקת השמיעה שאינם מעידים לפי בדיקתו על פגיעה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק.

המדובר בראיה מזמן אמת וממקור אובייקטיבי (רופא מטעם המעסיקה) לכך שעבודת התובע בתקופת זו כללה חשיפה למפלסי רעש גבוהים, שעוררו את חששו של רופא המעסיק כי ירידה בשמיעה של התובע קשורה בעבודה, וזאת במסגרת ניטור שוטף שבוצע על ידי המעסיק; שנית גם ממסמך זה וגם מסמכים נוספים שצירף התובע לתביעתו, עולה כי הלה עבר בדיקות שמיעה באופן תדיר (להבנתנו בהתאם לדרישת מעסיקתו), כך שקיומן של בדיקות אלו מחזק את הרושם לעבודה בסביבת רעש מזיק; שלישית בהתאם להסכמה הדיונית מיום 22.02.22, פנה הנתבע למעסיקה של התובע לבירור הטענה לחשיפתו לרעש מזיק במהלך עבודתו במחלקת חיבור לבתים (בין השנים 1991-2011), אך זו הודיעה שאין בידה מידע עבור התקופה הנ"ל. משכך ובהעדר נתונים מצד המעסיקה, לצד הוכחת התובע בפנינו כי אכן עבד בסביבת רעש מזיק – אם כי באופן לא אחיד ובהיקף שאינו ידוע – הרי בהתאם להלכת פאנוס, עלינו להעביר עניינו של התובע למומחה לצורך המשך בירור תביעתו; רביעית ערים לטענת הנתבע בעניין העדרם של נתונים מדויקים או נתונים בכלל להיקף הרעש המזיק אליו נחשף התובע ועוצמתו בתקופה זו, והדבר יובא בתשתית העובדתית שתועבר למומחה, אך בהתאם לפסיקה שהיצגנו מוקדם יותר, אין בחלל ראייתי זה כשלעצמו כדי להצדיק שלא לברר עם המומחה את האפשרות כי התובע נפגע מרעש גם בתקופה זו, ודאי בהינתן שממילא אנו ממנים מומחה לצורך בחינת החשיפה לרעש בתקופת העבודה במחלקת עיטוף; חמישית אין אנו שותפים לעמדת הנתבע כי עבודה עם כלים רוטטים לרבות מקדחה אינה מהווה רעש מזיק, שכן טענה זו לא הוכחה בפנינו, ולמיטב ידיעתנו כלים אלו פולטים רעשים בעוצמות משמעותיות, כך בוודאי במקרה שלפנינו, היות שעבודת התובע במחלקת חיבור בתים בוצעה באתרי בניה, כך שרעש הכלים הרוטטים הצטרף, ככל הנראה, למקורות רעש חזקים נוספים הקיימים באתרי בניה, כך שבסך הכל ודאי שאין לשלול את האפשרות שמדובר היה בסביבת עבודה רועשת; שישית התרשמנו לחיוב מגרסת התובע בעניין אופי עבודתו במחלקת חיבור בתים, וזו אף עמדה לדעתנו יפה במבחן החקירה הנגדית.

כך, שחרף הזמן הרב שחלף הצליח התובע להמחיש בפנינו ובצורה מהימנה את אשר ביצע במחלקת חיבור בתים באומרו (למשל בעמ' 5 ש' 11) "בד"כ מתחילים להבריג דברים, לשבור קירות, להשחיל חוטים וחוזר חלילה. עושה קופסאות, אז צריך לקדוח בקיר."; שביעית איננו מקבלים את טענת הנתבע כי תלונת התובע הראשונה בעניין ליקוי השמיעה ארעה מספר שנים לאחר המעבר למחלקת העיטוף.

זאת, לאור התיעוד שהוצג לפנינו כבר בשנת 2004 ופי הנראה עוד לפני כן עלה חשש לפגיעה בכושר השמיעה של התובע, שאף היה בידיעת המעסיקה שאף בדקה את העניין; סוף דבר הגענו למסקנה כי יש למנות מומחה לצורך המשך בירור תביעת התובע, וזאת עבור כל תקופת העסקתו בחברת החשמל.