רעש בעבודה: הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה

בית הדין הארצי בפרשת אלון קבע כי : "... נשאלת השאלה מה קורה אם פקיד התביעות דוחה תביעה להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, מהטעם, שהפחתת השמיעה על פי בדיקות השמיעה (גם ללא קשר לשאלת הקשר הסיבתי של הליקוי חשיפה לרעש בעבודה) אינה מגעת ל-20 דציבל בכל אוזן.

...

מכאן, כי בהכרח בדיקה אחת אינה מהימנה בעליל ואולם לא שוכנעתי איזו מהן ולאור קביעת בית הדין הארצי בפרשת פנקר שלפיה כאשר שתי הבדיקות בעלות מהימנות זהה, היינו בוצעו שתיהן באותו סוג מכון, הרי שאין בהכרח יתרון לבדיקה המאוחרת יותר (בר"ע 23404-03-13 המוסד- אהרון פנקר (20.5.13)).

בעב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (2.10.08), עמד בית הדין הארצי על תכליתו של סעיף 84א ועל הפרשנות הנכונה שיש ליתן להוראותיו ונקבע כי התנאים המקדמיים להכרה בליקוי שמיעה שניגרם עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, הם אלה: "* חשיפה מתמשכת לרעש מזיק כהגדרתו בסעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל - 1970;

...

כפועל יוצא מכך מונה מומחה נוסף כפי שיפורט, ומשכך עלינו לקבוע האם יש לקבל את תביעת התובע ,לפיה מבוקש לקבוע כי ליקוי השמיעה ממנו הוא סובל נגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש בעבודתו, לפי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ב-1995 (להלן: החוק) וזאת בהתייחסות לקביעות המומחים בתיק זה. העובדות הרלוונטיות נקבעו כדקלמן: התובע יליד 1955, עובד חברת מקורות החל משנת 1978.

כאמור, התובע החליט לערער לבית הדין הארצי, לפיכך ביום 22.11.2020, ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי שקבע כי יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת למנות מומחה נוסף, במסגרת פסק דין זה נקבע, כמצוטט: " לאחר בחינת כלל חומר התיק וטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה מצאנו כי דין הערעור להתקבל באופן חלקי במובן זה שיש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לשם מינוי מומחה נוסף בתיק. אלה הנימוקים להכרעתנו: עיון בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי המומחה סבור כי ליקוי השמיעה של המבקש מורכב מגורם של חשיפה לרעש וכן מגורם שאינו חשיפה לרעש. קביעת המומחה מבוססת בעיקר על כך שה- Notch ב- 500 הרץ אינו מתאים לירידת שמיעה שנובעת מחשיפה לרעש. המומחה אינו יודע להסביר מהי הפתולוגיה השניה שגורמת לירידה בשמיעה (תחלואתי, טרואמה וכו'), אך למעשה אין בקביעה זו צורך והשאלה הרלבנטית היא האם המומחה סבור כי יש קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור לבין החשיפה לרעש. גם לאחר המענה של המומחה לשאלת ההבהרה הנוספת לא ניתן לקבל תשובה מספקת לשאלה זו. אי בהירות נוספת נוגעת לשאלה האם הקשר הסיבתי אליו מתייחס המומחה נוגע לירידת כושר השמיעה בממוצע תדירויות הדיבור. המומחה אכן הבהיר כי ה- Notch ב- 500 דציבל אינו אופייני לחשיפה לרעש, אך אין בחוות דעתו (והוא אף לא נשאל על כך) התייחסות לשאלה האם הירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור נובעת מהחשיפה לרעש, הגם שזו השאלה הרלבנטית לבחינה[footnoteRef:1]. לאור הספקות שפורטו לעיל מצאנו כי חוות הדעת אינה מאפשרת לנו להכריע בשלב זה האם יש לקבל או לדחות את תביעת המערער להכיר בליקוי שמיעתו כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק וכי יש למנות מומחה רפואי נוסף בתיק. .." [1: ראו: עב"ל (ארצי) 31593-01-16 המוסד לביטוח לאומי – בן יצחק (28.3.17) וכן עב"ל (ארצי) 20555-03-16 עזר – המוסד לביטוח לאומי (28.1.2019).

בענייננו, בשונה מעניין בן חמו, לא הגיעו הצדדים להסכמה באשר להפניית שאלת הבהרה האם ליקוי התובע יכול ויהיה מוכר כמחלת מקצוע ואין לטעמנו מקום לגזור מעניין בן חמו לעניין דכאן.

לפיכך אין אנו מקבלים את עמדת התובע, וכן לא הוכח בפנינו כי קיימת הצדקה משפטית או עובדתית שלא לקבל את קביעותיו הרפואיות של המומחה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר ביזר וד"ר בנדט , התביעה נדחית.

תכליתו של תיקון 79 לחוק היתה לצמצם באופן משמעותי את מספר המקרים שליקוי שמיעה יוכרו כפגיעה בעבודה באמצעות קביעת "תנאי סף מקדמיים, שבדיקתם תטייב את האיבחון בין מי שאכן סובל מליקוי שמיעה ומטנטון מושרי רעש מזיק במקום העבודה, לבין מי שליקוי השמיעה והטנטון מהם הוא סובל אינם קשורים בקשר סיבתי לתנאי העבודה ואינם בעלי נפקות תפקודית" (עב"ל (ארצי) 53/08 ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2008)).

...

בית הדין האזורי נימק את ההחלטה על מינוי מומחה בעמידת המשיב בנטל השכנוע לפי סעיף 84א(א) לחוק, אשר "לא דורש כתנאי להתקיימותו כי העובד ייחשף מידי יום לרעש התקפי ומתמשך. הדרישה היחידה היא חשיפת המבוטח לרעש התקפי ומתמשך". בית הדין הפנה להגדרות בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש), התשמ"ד – 1984 (להלן –תקנות הבטיחות) מהן עולה אמנם כי לא די בחשיפה חד פעמית לרעש התקפי אלא נדרש שיהיה מתמשך, אך "חשיפה לרעש מתמשך והתקפי יכולה להחשב חשיפה שאינה מותרת גם אם משכה הוא דקות ספורות" ולפיכך "גם אם המטווחים לא בוצעו בתדירות יום יומית, אין בכך כשלעצמו כדי לאיין את התקיימות התנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(1) לחוק". בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי על המשיב לא מוטלת חובה לערוך בדיקות מפלסי רעש וכי "די בכך ששוכנענו ששהות במטווח שנמשך מספר שעות, כרוכה בחשיפה לרעש". בהקשר זה נפסק כי בדיקת השמיעה שביצע המשיב עשויה להתאים מבחינת האודיוגרם שבה לנזק שמיעה שמקורו בחשיפה לרעש מזיק, ולפי הלכת פאנוס נאסר (עב"ל (ארצי) 717/08 פאנוס נאסר – המוסד לביטוח לאומי (10.12.2009)) יש בה כדי להצדיק מינויו של מומחה יועץ-רפואי.

מקובלת עלינו אפוא פרשנות המוסד, הנסמכת על לשון החקיקה ותכליתו של סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, לפיה ככלל "רעש מתמשך והתקפי" הוא רעש החוזר על עצמו באופן תדיר כחלק משגרת עבודתו של המבוטח כעולה מטבלה 1 בתוספת השניה לתקנות הבטיחות הבוחנת את הרעש ביום עבודה, מבלי שנידרש לקבוע מסמרות בשאלת תדירות הרעש (לדוגמה: עובד במתכונת "היברידית" המגיע למקום העבודה רק שלושה ימים בשבוע; מכונות הפועלות רק בחלק מימי השבוע), ומכל מקום - ותוך היקש מהגדרת "רעש התקפי" - עליו להיות בהיקף העולה על 200 שעות לפחות בשנה.

בשולי הדברים מצאנו לנכון להעיר, כי על פרשנות הוראת חוק שטרם נבחנה להיות פרשנות המוסד ולא פרשנות אישית של פרקליט מפרקליטי המוסד שבאופן אקראי כתב את אחד מכתבי הטענות בהליך או הופיע בדיון מבין הדיונים שהתקיימו בו. חזקה על המוסד, כפי שאף למדנו מניסיוננו, כי כך הוא פועל וכי נפלה מלפניו תקלה בהליך שבפנינו.

סוף דבר – הערעור מתקבל וההכרה במשיב כ"נפגע עבודה" עקב חשיפה לרעש מתמשך והתקפי במטווחים מתבטלת.

שאלה: האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו-4,000 מחזורים לשנייה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? תשובה: "כמפורט בטבלה לעיל – כן". הנתבע הודיע כי לאור האמור בחוות הדעת ובתשובות המומחה, יש להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה.

סעיף 84א(ב) לחוק קובע את התנאים בהם יוכר טינטון כפגיעה בעבודה בהיבט הקליני: "רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה

...

בהמשך טען הנתבע, לעניין טנטון, כי משהתובע לא המציא לפחות שתי תלונות בלתי תלויות ואותנטיות על טנטון, שלא בסמוך למועד הגשת התביעה, יש לדחות את התביעה בעניין זה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בעניין הטנטון.

אכן, כך נקבע בשורה של פסקי דין, אולם אנו סבורים כי אין ליישם הלכה זו בענייננו ונסביר.

ואולם, שעה שהדיווח על טנטון מופיע בבדיקות שמיעה משנת 2000 ומשנת 2004, אשר נערכו זמן רב לפני הגשת התביעה למל"ל וללא כל קשר לתביעה שכזו, הרי שלטעמנו מדובר על פניות אותנטיות, שיש לראות בהן כפניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי.

לאור כל האמור, התביעה מתקבלת.

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (1) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (2) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה".

...

לפי סקרי הרעש שנערכו (לפי הסקר משנת 2008 העובדים נחשפו לרעש של בין 77 ל-82 דציבלים ולפי הסקר משנת 2005 העובדים נחשפו לרעש שלא עולה על 79 דציבלים למעט מקרים חריגים שלהם ניתן הסבר בסקר) ומשך החשיפה שנמצא (כשעתיים-שלוש לכל היותר במשמרת), לא מצאנו, כי התובע נחשף לרעש העולה על החשיפה המותרת.

לנוכח כל האמור מצאנו לדחות את תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה הנטען כפגיעה בעבודה.

סוף דבר: התביעה נדחית.