קבעתי כי:" מדובר בתאונת דרכים חריגה, בעבירות של גרם מוות ברשלנות שכן אופן נהיגתו של הנאשם לא התאפיין בהיסח דעת רגעי או אפילו מתמשך ולמעשה, ספק אם לא מדובר בהלך נפש חמור מרשלנות, שכן, הנאשם פעל באופן מכוון ורצוני, עת עבר למסלול הנסיעה הנגדי והמשיך בנסיעה, כמפורט לעיל.... רשלנותו של הנאשם, הינה ברמה הגבוהה ביותר האפשרית תחת הגדרת "גרם מוות ברשלנות" ואילמלא רשלנותו התורמת הגבוהה אף היא של המנוח, נראה כי היה בהחלט מקום לייחס לו עבירה של הריגה/המתה בקלות דעת".
...
לסיכום, עתר הפרקליט לעונש מאסר של 27 חודשים, 16 שנות פסילה בפועל, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למשפחת המנוח.
בסעיף 59 להכרעת הדין, קבעתי:" כאמור לעיל, ניתן היה לראות בסרטון כי הנאשם, במהלך נסיעתו דרומה, חלף על פני הולכי הרגל, לרבות המנוח, שהיו על הדרך ובשלב בו חזר ונסע צפונה, היה עליו לוודא, באופן פוזיטיבי, כי הולכי הרגל אינם בדרכו וביתר שאת כאשר הכף עמוסה ושדה הראיה שלו מוגבל. הנאשם לא נקט בכל אמצעי זהירות שניתן היה לצפות מנהג סביר שינקוט בנסיבות אלה- בחינת הדרך בטרם הפניה ימינה, ווידוא, גם על ידי עצירה בתחילת הדרך, כי הולכי הרגל כבר אינם על הדרך, צפירה, קריאה בקול ועוד, אלא נסע קדימה, תוך התעלמות מאותם הולכי רגל שקיים סיכוי ממשי שנמצאים בדרכו ולמרבה הצער, פגע במנוח והרג אותו". בהמשך, נאמר כך בהכרעת הדין: "מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנאשם התרשל באופן נהיגתו, בנסיבות בהן היה מודע לזה כי, ככלל, הולכי רגל נמצאים מעת לעת בדרך ובפרט, כי היו שני הולכי רגל על הדרך, פרק זמן קצר לפני כן - תחילה, בכך שהעמיס את הכף של הרכב באופן שהגביל בצורה משמעותית את שדה הראיה שלו קדימה ובהמשך, בכך שלא הביט ימינה בשלב בו היה בעיקול ימינה, שם היה לו שדה ראיה פתוח של 34 מטרים ואפשרות להבחין במנוח ולאחר מכן, כאשר לא הבחין במנוח במהלך הנסיעה צפונה, כאשר תחילה, היה לו שדה ראיה פתוח של 21 מטרים שהלך והתקצר, עד שהגיע למרחק של 9 מטרים מהמנוח ולא יכול היה להבחין בו. לו היה מבחין במנוח מבעוד מועד, יכול היה הנאשם לעצור ולמנוע את התאונה הטרגית".
הנאשם, כנהג מקצועי, יכול וצריך היה בכל שלב, מרגע ההעמסה ועד לפגיעה במנוח, לתת דעתו לכך ששדה הראיה שלו מוגבל ולשנות זאת, למשל, לפרוק חלק מהעפר והעובדה כי לא עשה כן, או בשל חוסר תשומת לב או בשל התעלמות מהמצב, הנה ראיה ברורה לרשלנותו הגבוהה והחמורה של הנאשם.
באשר להמלצות שירות המבחן לעונש, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקיר, נאמר ברע"פ 7257/12, סנדרוביץ נגד מדינת ישראל:
"אשר לטענת המבקש, לפיה שגו הערכאות הקודמות משלא אימצו את המלצותיו של שירות המבחן בעניינו, הרי שדינה להידחות. המלצותיו של שירות המבחן, כשמן כן הן – המלצות. בית-המשפט אינו כבול לאמור בהן והוא אינו מחויב לפעול על פיהן. עמדת שירות המבחן, אינה אלא אחד השיקולים העומדים בפני בית-המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם -לעיתים יאמץ בית-המשפט את המלצת שירות המבחן במלואה, לעיתים יאמץ אותה בחלקה ולעיתים ידחה אותה מכל וכל. כל עניין לנסיבותיו הוא, וכל מקרה ייבחן לגופו, תוך מתן משקל ראוי להמלצות שירות המבחן (ראו, רע"פ5176/03 סוריאנו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.06.2003)".
מכל הטעמים שצוינו לעיל, בנוגע למידת רשלנותו החריגה של הנאשם, לא מצאתי לנכון לאמץ את המלצות שירות המבחן, שכן, לטעמי, נוכח רמת הרשלנות, אין מקום למאסר שירוצה על דרך של עבודות שירות.
ולעניין זה, נאמר בעפ"ת 4107-04-12 סאסי נגד מדינת ישראל: "באשר לפיצוי, אכן יש אפשרות לקבל פיצוי במסגרת הליכים אזרחיים, וכשמדובר בתאונות דרכים בהליכים אזרחיים שאינם פשוטים יותר, לאור החקיקה בעניין זה, אבל היום מקובל יותר, וטוב שכך, לסייע לנפגעי עבירות פליליות, כל עבירה פלילית, לרבות עבירות פליליות שהינן במישור התעבורתי על דרך של פיצוי אפילו סמלי במסגרת של פיצוי פלילי".
לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל השיקולים, לחומרה ולקולא, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
22 חודשי מאסר בפועל.
הנאשם ישלם פיצוי על סך 50,000 ₪ לגב' ניב כהן- יאיר, ת.ז 200928414 אלמנתו של המנוח, עד ליום 25.4.24 וזאת בחלוף 72 שעות לפחות ממועד מתן החלטתי ועל פי אחת האפשרויות להלן: 1.
