רמזורים מהבהבים באור צהוב בצומת: עבירה

הנאשם זכאי מחמת הספק נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים, נזק וחבלה של ממש בגין אי מתן זכות קדימה לרכב הבא ממול, בעת פניה שמאלה בצומת ונהיגה בקלות ראש, עבירות על תקנות 64 (א)(2) ו- 21(ב)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.

לדבריו, הרמזורים בצומת היבהבו באור צהוב.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי ראיות המאשימה, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, לא שוכנעתי כי הנאשם נושא באחריות לגרם תאונת הדרכים המתוארת בכתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, לא הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר ולכן אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

רקע והליכים קודמים המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); עבירה של היתנהגות הגורמת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); ועבירה של גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודה.

קביעות אלה התבססו על מספר ראיות: האחת, עדות של עד ראייה אובייקטיבי לתאונה שנהג ברכב בכיוון נסיעת האופנוע והעיד כי האופנוע ניכנס לצומת בחסות האור הירוק וכי הרמזורים פעלו כתקנם; השנייה, דו"ח הבוחן המשטרתי , ועדותו בבית המשפט, מהן עלה כי בעת הגעת הבוחן למקום מערכת הרמזורים פעלה כשורה, כי בסירטון אבטחה המתעד את הארוע נראית המערכת תקינה, כי לפי תכנית הרמזורים קיים פער של 5 שניות בין סיום האור הירוק בכיוון נסיעת המבקש עד שנדלק אור ירוק בכיוון נסיעת האופנוע, וכי תקלה ברמזורים הייתה גורמת לכל הרמזורים בצומת להבהב באור צהוב – דבר שכלל לא נטען; השלישית, גרסת המבקש לפיה ניכנס לצומת במהירות של כ-20 קמ"ש בחסות האור הירוק – שנדחתה מאחר ונמצאה כלא אמינה, ובה לא נטען לאי-תקינות מערכת הרמזורים.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) בעפ"ת 3112-04-18 מיום 20.3.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ר' רז) בת"ד 2191-09-15, מיום 20.11.2017 ומיום 19.2.2018, למעט ביטול המאסר בפועל (בעבודות שירות) שנגזר עליו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שעיינתי במסד הראיות עליו התבססה הרשעתו של המבקש, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה: "בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קיים צורך בחיזוק ראייתי לטענה בדבר תקינות הרמזורים. ואולם, אעיר כי טוב היה לו המשיבה הייתה מציגה תע"צ או דו"ח רישום תקלות לעת האירוע, לעניין תקינות הרמזורים.

הבקשה נדחית אפוא.

בעדותו חזר על גירסתו לפיה היה אור ירוק ברמזור וכאשר זה התחלף לצהוב, בחר להכנס לצומת אגב ביצוע עבירה של כניסה לצומת בחסות אור צהוב.

לשאלה של התובע מדוע בחר שלא לעצור כאשר הרמזור היבהב, השיב: "כשאני רואה רמזור מהבהב אני לא עוצר. אני יכול לגרום למישהו מאחורי להכנס בי. אני עם ילדים באוטו" בתשובה לשאלה – "ולעבור באור כתום זה לא מסכן את הילדים ברכב?" השיב הנאשם – "אני חושב שנעשתה כאן עבירה ואני אכן נסעתי באור כתום אני לא מכחיש את הנסיעה הזו" הנאשם ביקש להעיד את אישתו בפרשה זו. מעדות אשת הנאשם עולה כי הוא הסיע אותה ואת שני ילדיהם באותו הבקר.

...

סביר כי כניסת הנאשם לצומת הייתה כמתואר על ידי עדי המדינה, אך בשל צילו של אותו ספר העולה מעדות ע.ת 2 ולאור עמדתם החד משמעית של הנאשם ואשתו, אני מחליט לקבל את גרסת הנאשם ואקבע כי כניסתו לצומת הייתה באור צהוב וזאת בניגוד לקבוע בתקנה 22(א) בתקנות התעבורה.

אני מרשיע אם כן את הנאשם בביצוע עבירה על תקנה 22(א) בתקנות התעבורה וזאת בנסיבות של חציית צומת בחסות אור צהוב.

תגובת הנאשמת, כפי שנרשמה בדו"ח, הייתה: "נכנסתי לצומת כשהאור הצהוב ברמזור היבהב. אני לא חציתי את הרמזור באור אדום". בהקראה, שהתקיימה ביום 6.10.13, כפרה הנאשמת בעובדות כתב האישום וטענה, כי לא יתכן שתכנס לצומת באור אדום.

עוד ציינה , כי הנה נהגת זהירה ואין בעברה עבירות מסוג זה. בחקירתה הנגדית שללה הנאשמת את הרשום ב"דברי הנהג" בדו"ח ת/1 וטענה, כי לא ייתכן שאמרה שעברה בצהוב מהבהב אולי התכוונה ירוק מהבהב.

...

לאחר ששמעתי את העדים, שקלתי דבריהם והתרשמתי מעדותם בבית המשפט, מצאתי שעובדות כתב האישום הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר והנאשמת אכן ביצעה את המיוחס לה בכתב האישום.

מכל הנימוקים לעיל, אני סבורה כי המאשימה הוכיחה את אשמתה של הנאשמת למעלה מספק סביר ולפיכך אני מרשיעה את הנאשמת בעבירה של אי-ציות לרמזור אדום בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות תעבורה התשכ"א-1961.

לפיכך, יש לקוות כי מדובר במעידה חד פעמית אשר לא תישנה ועל כן לא אמצה הדין עם הנאשמת והנני גוזרת עליה תשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו.

בעיניין תקינות הרמזורים בצומת, טען המערער תחילה בפני אחד השוטרים, כי האור ברמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק, אך בהודעתו במישטרה הודה, כי הרמזורים בצומת לא פעלו כסדרם, אלא היבהבו אורות צהובים.

המערער הורשע, אפוא, בעבירות שיוחסו לו. בית-המשפט המחוזי גזר עליו ארבע שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצרוף פסילה מנהיגה לצמיתות.

...

כן מצא בית-המשפט, כי גירסת הארוחה הועלתה על-ידי המערער לראשונה בעדותו בבית-המשפט, וכי אין הוא מוכן לסמוך על דבריו אלה.

בערעורו כנגד ההרשעה אין המערער חולק כי הממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי מוליכים למסקנה, שלפיה עבר את העבירות בהן הורשע.

הרשעתו של המערער בעבירות בהן הורשע היא איפוא כדין, ויש לדחות את הערעור נגדה.

בנסיבות אלה, ומבלי שתהא בכך נקיטת עמדה ביחס לערעור כנגד חומרת העונש, החלטנו לדחות את הדיון בערעור על גזר-הדין למשך שלושה חודשים, במהלכם יגיש שירות-המבחן לבית-המשפט תסקיר משלים.