רכישת רכב גנוב ממגרש מכוניות

התובע מבקש לחייב את הנתבעת בפיצויו על הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מרשלנות הנתבעים אשר גרמה לכך שהתובע רכש רכב גנוב, תוך שהוא מסתמך על רישום העברת הבעלות ברכב שבוצעה בסניף רשות הדואר בהסתמך על מאגר המידע שמנהלת הנתבעת (להלן: "משרד הרשוי").

הדבר מקבל משנה תוקף במקרה זה הן בשל העובדה כי העיסקה בוצעה ב"חסות" מיגרש לסחר ברכבם (על אף שהבעלות ברכב היתה לכאורה פרטית, דבר המעלה בפני עצמו תהייה) במסגרת עסקה משולשת שהסוחר מעורב בה, הן בשל העובדה כי מדובר ברכב מסחרי והן בשל העובדה כי מדובר בעיסקה בשיעור לא נמוך של 70,000 ₪.

...

כפי שפירטתי בפסק הדין הקודם, אני סבורה שגם באם הפסיקה ביטלה את הכלל הידוע בשם "ייזהר הקונה" אין בכך לאיין את הצורך של קונה רכב משומש לבדוק את הרכב, ולו בדיקה מינמאלית.

לכשעצמי אני סבורה כי בכל קניה של רכב משומש על הקונה, על מנת שלא ליטול סיכונים מיותרים, לבצע בדיקה במכון בדיקה בתשלום לא גבוה של מאות ₪ בודדים.

בניגוד לגישה בפסיקה אליה הפנה התובע, שהינה פסיקת בתי משפט השלום בעיקרה, אני סבורה ששיעור של 50% אשם תורם מבטא את האשם המוסרי של התובע בכך שבחר שלא לבצע פעולה של בדיקה קודם לביצוע העסקה.

בהודעתו במישטרה מיום 5.4.2011 שעה 14:31 ציין התובע בפני החוקר כדלקמן (השגיאות במקור, ההדגשות לא במקור – ג'.ט.): "היום בשעה 8:00 הבן שלי חסן הוריד רכב מסוג טנדר מיצובישי מספר 7899824 תא כפול צבע ירוק כהה והחנה אותו בכניסה לכפר סמוך למגרש כדורגל. אני עברתי משמה בשעה 10:30 והרכב חנה במקום והכול בסדר נסעתי לכפר מגדלכרום וחזרתי כעבור כשעה וחצי וגיליתי שהרכב נעלם שאלתי את הבנים שלי אם הם השתמשו ברכב נעניתי בשלילה, ערכתי חפוש באיזור ללא תוצאות. התקשרתי לבחור בשם אמין אסעד תושב הכפר בית גן (הנתבע) שהרכב רשום על שמו ושאלתי אותו אם הוא לקח את הרכב נעניתי בשלילה ולכן באתי להגיש תלונה". כעבור למעלה משלושה חודשים, ביום 19.7.2011 הגיע התובע לתחת המישטרה ומסר את הדברים הבאים (ההדגשות לא במקור – ג'.ט.): "לפני שעתיים בערך הלכתי לכפר ראמה לקנות חלקי חילוף לרכבים שלי, הלכתי למגרש פירוק של כמאל אני לא זוכר את השם מישפחה שלו, אני זיהיתי את הרכב שנגנב ממני, ראיתי שהמנוע מפורק, אני ישר הגעתי עכשיו למישטרה ולא דברתי עם בעל המקום, אני לא יודע מי שם את הרכב שם, .....הרכב עובד באמצע המיגרש, לרכב אין מספרי זהוי הרכב בצבע כסף וירוק זה מיצובישי מגנום, אני הבאתי איתי בחור בשם סוהיל חלאילה והא בדק את מס' השילדה של הרכב וראה שמדובר באותו רכב". לעומת זאת, בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית ציין התובע כדלקמן: "לאחר מספר ימים (מיום גילוי הגניבה בתאריך 5.4.2011 – ג'.ט.) נימסר לי ע"י תושב הכפר, כי הרכב נמצא במיגרש חלקי חילוף בכפר ראמה, אז מיד הודעתי למישטרה, והמשטרה זימנה לחקירה את מחזיק המיגרש ששמו תאמר נאסר". ואילו בעדותו בבית המשפט העיד התובע כדלקמן: "האוטו נעלם בתאריך שהגשתי תלונה במישטרה (בתאריך 5.4.2011 – ג'.ט.). באותו יום בבוקר האוטו עוד עמד שם ואז אני כבר לא יודע איפה היה האוטו" (עמ' 9 שורות 25-26 לפרוטוקול).

...

סיכומו של דבר, אני מקבלת את גרסת הנתבע לפיה בוצעו שתי עסקאות נפרדות לגבי הרכבים נשוא התביעה והתביעה שכנגד.

אחרית דבר: אני מורה על דחיית התביעה.

אני מקבלת את התביעה שכנגד בחלקה, ומחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד סך של 32,000 ₪.

הבקשה שבפניי עוסקת בשאלה האם רכב שנגנב מהמבקשת, נרכש על ידי המשיב 1 במיגרש מכוניות ונמכר על ידו למשיב 2 יושב אליה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה של המשטרה איני רואה מקום להיעתר לבקשה.

שוני זה מצריך בירור עובדתי מעמיק יותר, שלא ניתן לקיימו בהליך של סעד זמני, ולכן, גם באספקט זה, אין בידי לקבל את הבקשה.

נוכח הסכמת המשיבה 6 להותיר את הרכב במשמורתה, אני מורה כי עד להכרעה בתביעה עצמה, יוותר הרכב במשמורת המשיבה 6.

על-פי הנטען באישום הראשון, במיגרש של המשיב 2 (להלן: "המיגרש") הוצב רכב מסוג רנו ורכב מסוג אלפא, אשר בעליהם דיווחו עליהם כגנובים וזכו תמורת זאת לתגמולי הביטוח.

נטען כי משיב 1 הציע לסוכן לרכוש רכב גנוב מסוג סוזוקי בלאנו.

...

מכל האמור לעיל נובע כי איני יכול להסכים עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי שקיימת חולשת ראיות, המונעת מעצר עד תום ההליכים ומאפשרת לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר.

מסקנתי היא, איפוא, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתם של המשיבים וכי בשל מסוכנותם לשלום הציבור, על רקע עברם הפלילי, אין לשחררם לחלופת מעצר.

אי לכך הערר מתקבל, המשיבים ייעצרו עד תום ההליכים המתנהלים נגדם בת.פ. 40373/01 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

באישום הראשון נקט באמתלה של סיוע בקבלת הלוואה כדי לקבל מידע ומסמכים, השתמש באלה בעיסקאות רכישה, ביטוח ומימון שביצע במיגרש הרכבים כביכול בשם הקרבן, גנב את הרכב, ומבלי לגלות זאת לבני הזוג הוסיף והציע להם הונאת ביטוח ממנה אף ציפה לקבל "תשלום עבור שירותים", תוך הבטחות כזב נוספות בדבר הכספים שיקבלו וסכומי ההחזר החודשיים.

...

בכלל זה יצוין שהנאשם הורשע בעבירות לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, העוסק במקרים בהם הסחיטה צלחה והעונש המרבי הנלווה לו גבוה מן העונש בגין העבירה שברישא לסעיף זה. במכלול השיקולים, אני קובע כי מתחם העונש ההולם למעשים מושא האישום הראשון כולל מאסר לתקופה שבין 20-40 חודשים, לצד מאסר מותנה שנועד להתמודד עם החשש להישנות מקרים דומים, קנס שיבטא את המניע הכלכלי למעשים ואת הרווח הניכר מגניבת רכב ששוויו מאות אלפי שקלים, ופיצוי.

אני סבור שגם בעניינו של הנאשם יש לאמץ מתחם זה. קביעת העונש בהתאם לסעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, מצאתי לגזור עונש כולל לכל העבירות, שביצע הנאשם.

לא הוצגו בפניי נתונים מדויקים בדבר תקופות המעצר בהליך זה. על כן, אני קובע כי מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של הנאשם בגין הליך זה, לפי רישומי שב"ס. שנת מאסר, אותה ירצה הנאשם אם ישוב ויעבור בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר על אחד מסעיפי העבירות, בביצוען הורשע בהליך זה. זאת, למעט עבירות של ניסיון לשידול לידיעות כוזבות בעבירת פשע ושל הפרת הוראה חוקית.