רכישת כרטיסי טיסה לתאילנד ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

בבקשתו של התובע נטען, בין היתר, כי בקשתו לשמיעת עדותו המוקדמת נדחתה וכי צוין בהחלטת בית הדין, בין היתר, כי: "... לא ברור מדוע לא יכול התובע להתייצב לחקירתו במועד שייקבע לכך על פי סדרי הדין הרגילים באמצעות היועדות חזותית, בהתאם לתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי." כמו כן, צוין בבקשת התובע כי ביום 22.11.2021 עזב התובע את הארץ וכן כי: "...קיים קושי רב מאוד, הגובל בחוסר אפשרות להגעת התובע לישראל בהתאם להנחיות רשות האוכלוסין וההגירה, אשר לעיתים רחוקות מאפשרת הגעה לצורך דיון משפטי בכפוף להפקדת ערובה בסך של 30,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית (ע"פ ניסיוננו בעבר), שכמובן מחוץ להישג ידו של התובע. שלא לדבר על הוצאות משמעותיות נוספות בגין רכישת כרטיסי טיסה, אירוח בבית מלון והוצאות כלכלה בישראל משך שבוע ימים לפחות. כל זאת כאשר ניתן לבצע דיון בדרך חלופית, במסגרת החוק, באמצעות היועדות חזותית, שאינה גורמת לפגיעה כלשהיא למאן דהוא." הנתבעת היתנגדה לבקשת התובע, והפנתה לתקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: התקנות).

כמו כן, טענה הנתבעת, בין היתר, כי לא הוצגה עמדתה של ממשלת תאילנד בעיניין ולא הובאה חוות דעת לעניין אי מניעה מבחינת מדינת החוץ.

(1) הגעתו של העד לבית המשפט שבו נדונה התובענה שבעניינה הוא נידרש להעיד תקשה עליו מאוד, והוא נתן את הסכמתו למתן עדות בדרך זו; (2) עדותו של העד חיונית לשאלות השנויות במחלוקת; (3) אין מניעה מבחינת מדינת החוץ לשמיעת עדות בדרך זו בתחומה.

עם זאת, התובע לא תמך את יסודותיה העובדתיים של בקשתו בתצהיר, ולא צירף אסמכתות אשר יש בהן כדי להעיד על הנטען בבקשתו.

...

(1) מכשור המאפשר לעד לראות ולשמוע במהלך עדותו את המתרחש באולם בית המשפט שבו נדונה התובענה שבעניינה הוא נדרש להעיד, אם בית המשפט מצא שהדבר דרוש בנסיבות העניין; (2) מצלמה המאפשרת צילום תקריב של מסמכים; (3) מסך צפייה מרכזי באולם בית המשפט וכן מסך צפייה אישי לשופט.

" מנהל בתי המשפט עשה שימוש בסמכותו, והורה על הדרישות הטכניות לעניין האמצעים הנדרשים לשמיעת העדות בהיוועדות חזותית, כדלקמן: "בתוקף סמכותי לפי תקנות 72 ו־175 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018, אני מורה כי הדרישות הטכניות לצורך שמיעת עדות באמצעות היוועדות חזותית הן כלהלן:

עם זאת, ככל שהתובע יגיש תצהיר ואסמכתאות עד ליום 3.12.2023, הכולל התייחסות לכל הפרמטרים הקבועים בתקנה 72 לתקנות, ישקול בית הדין מחדש אם להיעתר לבקשה.

הרקע לבקשה המשיבה, אזרחית תאילנד, הועסקה על ידי המבקש, בעלים של משק לגידול ירקות אורגאניים, החל מיום 19.6.

15, המועד בו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת.

נקבע כי ביום 13.12.2015 פג תוקף אשרת השהייה והעבודה של המשיבה, והמבקש הסדיר את חזרתה למדינת מולדתה, רכש עבורה כרטיס טיסה ליום 27.11.2015 ואף דאג להגעתה לשדה התעופה; יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בתום תקופת החוזה הקצובה של המשיבה בישראל, בת חמש שנים.

הוצאות משפט: בית הדין חייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט בסכום של 10,000 ₪, משהתקבלה התביעה, וגם בשל העובדה – כך נקבע –כי בית הדין נצרך לבירור טענות שלא היו אמורות להיות במחלוקת; ובפרט זכותה של המשיבה לפצויי פיטורים, פיצוי בשל אי ביצוע הפקדות לפנסיה ומענק שנתי.

...

לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לעכב חלק מפסק הדין, מהטעמים הבאים: סיכויי הערעור – בפתח הדברים יצוין, כי הערעור לא הוגש על כל רכיבי פסק הדין, וממילא לא הייתה הצדקה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע ביחס לפסק הדין כמכלול.

מדובר במסקנה המבוססת על התשתית העובדתית שנפרשה בבית הדין, ובעניינים שכאלה ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב.

סוף דבר – לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית בעיקרה, בכפוף לאמור בסיפת סעיף 13 לעיל.

המשיבים טענו כי פוטרו מעבודתם, בעוד שהמבקש טען כי המשיבים התקבלו לעבודה למשך חמש שנים וכאשר הסתיימו האישורים להעסקתם הודיע להם כי עליהם לשוב לתאילנד וכי חברת כוח האדם דרכה הועסקו אצלו, רכשה עבורם כרטיסי טיסה.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי למרות שרכיבי פדיון דמי הבראה וימי חופשה לא נכללו בעירעור, המבקש בחר שלא לשלמם; טענת המבקש לפיה עבודתם של המשיבים הופסקה עם פקיעת אשרת העבודה נסתרה בעדותם המוקדמם של המשיבים; המשיבים תבעו את שכר עבודתם האחרון בקיזוז המקדמה ששולמה להם בפועל וזה גם הסכום שנפסק; בכתב ההגנה ובשלב התצהירים לא היתייחס המבקש לעניין תשלום שכר החודש האחרון ולא העלה גרסא עובדתית כלשהיא; הוכח כי מספר השעות בגינן שולם שכר בתלוש השכר נמוך ממספר שעות העבודה ברשום השעות; הטענה כי דמי כלכלה ומענק שנתי הנן זכויות נלוויות שאינן ניתנות לפדיון נדחתה בפסיקת בית דין זה. אשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים כי אין להסתפק בטענה כללית בעיניין אי יכולתם להחזיר את הסכום הפסוק אם יתקבל העירעור; המבקש הנו אדם מתוחכם אשר בחר שלא לשלם את זכויותיהם של עובדיו הן בטרם ההליך המשפטי והן לאחריו, ואף את הזכויות שאינן שנויות במחלוקת.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון יש מקום לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין, כך שיעוכב ביצוע מחצית תשלום מן הרכיבים עליהן הוגש ערעור, היינו תשלום הפרשי שכר מינימום, שכר לחודש ספטמבר 2011, דמי חג, דמי כלכלה, מענק שנתי, הפרשות לגמל ופיצויי פיטורים.

יחד עם זאת, בהתחשב במאזן הנוחות: מחד גיסא לכך שהמשיבים אינם מתגוררים בארץ ומאידך גיסא לכך שהסכומים שנפסקו הם מכוח משפט העבודה המגן, אני מקבל חלקית את הבקשה לגבי הרכיבים שאינם דמי הבראה, פדיון חופשה והוצאות משפט – ומורה כי יעוכב ביצוע התשלום של מחצית מהכספים שנפסקו לטובת המשיבים ברכיבים אלה.

עיכוב הביצוע כאמור יהיה בכפוף לכך שהמבקש יפקיד את הסכום המעוכב או ערבות בנקאית בגובה החיוב, בקופת בית דין וזאת תוך 14 ימים מיום קבלת החלטה זו. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 13 לעיל.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת: הנתבעת מפעילה מסעדה בשם "אגאדיר הרצליה". התובע החל עבודתו בנתבעת כעובד כללי ביום 1.3.08.

עובר לנסיעה הנתבעת שילמה לתובע סך של 2,000 ₪ כסיוע ברכישת כרטיס טיסה וכן נתנה לתובע הלוואה בסך של 3,000 ₪.

בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי היה אמור להתייצב לעבודה ביום חמישי (8.7.10) אך בשל תקלה במטוס בשדה התעופה בתאילנד, התעכבה הטיסה ארצה ב- 24 שעות (ראו סעיף 5 לתצהיר התובע).

...

לאור העובדה כי יחסי העבודה בין הצדדים נמשכו כשלוש שנים, בהתחשב בתפקידו החיוני החשוב והמשמעותי של התובע בנתבעת והנסיבות אשר הובילו למתן ההודעה באופן בו ניתנה, סבורים אנו כי שיחת הטלפון שהתקיימה בין עופר לתובע וכן המכתב אשר נכתב למחרת היום (ביום 12.7.10) ונמסר כדין ביום 18.7.10 , מלמד כי הנתבעת עמדה במבחן "הזמן הסביר". בהערת אגב נציין כי יש לבחון את תום ליבה של הנתבעת במועד בו נרשם המכתב, ולא במועד בו התקבל או נקרא ע"י התובע.

סוף דבר: משהתובע לא הרם את נטל ההוכחה להוכחת טענתו כי פוטר על ידי הנתבעת, דין התביעה על מכלול רכיביה, להידחות.

משהנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד, אלא טענה "טענות קיזוז" במסגרת כתב ההגנה ומשכל תביעות התובע נדחו, דין טענות הקיזוז להידחות.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעות, שהנן חברות, מורות במקצוען ביקשו לנסוע לתאילנד בפסח 2020 (30.3.

בחודש 11/19 רכשו התובעות מהנתבעת 1, גב' לריסה לסקוב – לנדר (להלן: "הנתבעת"), שיעבדה כסוכנת נסיעות, זוג כרטיסי טיסה לתאילנד.

...

בית המשפט שם בסופו של דבר לא הטיל חיוב על הנתבעת 2 שכן הנתבעת 2 רכשה במקרה שם מכיסה, כרטיסי טיסה חלופיים עבור התובע שם. וראו גם ת"ק 74725-06-20 תמיר כהן נ' לריסה לסקוב ואדריאן מרכוס (פורסם במאגרים משפטיים), נקבע כדלקמן: "...בכל הנוגע לנתבע 2, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעים חבים כלפי התובע ביחד ולחוד. ואסביר.

אני סבורה שהתובעות הוכיחו כי נגרמה להן עוגמת נפש.

לסיכום הנתבעת 2 תשיב לתובעת 1 סך של 3,200 ₪ וכן תשלם לה בגין בזבוז זמנה/עוגמת הנפש שנגרמה לה סך של 500 ₪.