רכישת דירת עמידר לאחר פטירת הדייר

" על פסק דין נשיא שניתן בבית המשפט המחוזי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון - רע"א 1936/12 יעקב נשיא נ' מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים), ואולם, בית המשפט העליון דחה את העירעור, בקבעו, כדלקמן: "כאמור, אין חולק, כי האב המנוח היה בעליה של הדירה הנוספת, ולכאורה לא בא בגדרי זכאי כל עיקר...המשיבה הניחה לאב, בשל גודל המשפחה, להחזיק בדירה דנא הגם שהדירה הנוספת הייתה בבעלותו, אך דבר זה אינו יכול להימשך גם לדור הבא. אין לכונן זכאות חדשה על יסודות רעועים של זכאות קודמת...אכן שכירות זו לא בוטלה בחיי האב, כאמור, אך בהתאם להוראות החוק יש לרכישת הדירה הנוספת- אשר המבקש מסר כי הוא אכן אחד מיורשיה- השלכות ברורות על זכויות הדיירות הנמשכת. העובדה, שהמשיבה לא פעלה לביטול הסכם שכירת הדירה בשלבים שלאחר רכישת הדירה הנוספת, דבר שהיה עלילה לעשות לפי חוזה השכירות, כפי שגם ציין זאת בית המשפט המחוזי (ראו פסקה 22 לפסק דינו) – אינה יכולה לשנות מן העובדה, שביום מותו לא היה אביו המנוח של המבקש זכאי לדיור צבורי; מסיבה זו לא יכול היה להעביר את זכאותו למבקש. " בע"א (מחוזי חיפה) 422/07 מגן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים), נדון מקרה בו עמידר עתרה לפינוים של דיירים חוזיים, כבני 70, במצב בריאותי רעוע, מדירה אותה שכרו ממנה, זאת מאחר כי בעבר רכשו ממנה דירה נוספת הצמודה לדירה השכורה, אשר שימשה אף היא למגוריהם עם ילדיהם, יחד עם הדירה השכורה.

...

בהתייחס לדברים אלו, ציין ב"כ התובעת דאז, עו"ד חאפז נסעלה, את הדברים הבאים: "סבורני שהנתבע העלה כבר את כל הטענות האלה בפני הועדה שהחליטה. אם הועדה תתן לו תעודת זכאות לא נתנגד." ביום 28.01.16 הונפקה לנתבעים תעודת זכאות עצמית ממשרד הבינוי והשיכון, בה נכתב, כדלקמן: "זכאים לסיוע כזוג שצבר 2100 נקודות" וזאת בתנאי ל"מימוש הזכאות בכל היישובים שסווגו לענין סיוע בדיור", וכן בתניות הכלליות, כדלקמן: "בתנאי החזרת דירה במסגרת השיכון הציבורי." וכן "על פי הכללים, רשאים לבחון זכאות לסיוע בשכר דירה לפי מבחן הכנסות." (ר' מוצג נ'/1 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע 1).

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות טענת הנתבעים, כי הינם זכאים להמשיך להתגורר בדירה, מכוח זכאותם העצמית לדיור ציבורי, על פי נתוניהם האישיים.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה ומורה על פינוי הנתבעים מהדירה ברח' רביבים 107/2, בירוחם.

בית משפט השלום בחיפה תא"ח 748-07-11 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' בבאני ואח' בפני כב' השופטת תמר נאות פרי התובעת עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ הנתבעים 1.איתי בבאני, ת.ז. 040899148 2.שלמה בבאני, ת.ז. 033175324 לפני תובענה לסילוק יד מדירה ברח' אצ"ל 47 בטירת הכרמל (להלן: "הנכס" או "הדירה"). רקע כללי מוסכם – 1. אין חולק כי התובעת, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר"), היא הבעלים של הדירה וכי בשנת 1969 המנוחים מר סולומון ויונטה וגב' רוזה ויונטה שכרו את הדירה בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בשנה זו (להלן: "החוזה"). מוסכם כי על החוזה חל חוק זכויות הדייר בדיור הצבורי, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר"). 1. לאחר פטירת המנוח סולומון, נשארה המנוחה רוזה להתגורר לבד בנכס (להלן: "המנוחה"). 1. בשנת 2002 הגישה עמידר תביעת פינוי כנגד המנוחה, בטענה שהיא אינה מתגוררת בנכס דרך קבע וזאת במסגרת ת"א 6181/02 (להלן: "התביעה הראשונה"). ביום 9.6.02 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתביעה הראשונה ולפיו על המנוחה לפנות את הנכס (להלן: "פסק הפינוי").

לכן, לשיטת עמידר יש לפנות את הנתבעים מהנכס – וכך מבוקש בתובענה זו. לשיטת הנתבעים, הם זכאים להמשיך ולהתגורר בדירה מכח זכותם על פי חוק זכויות הדייר ומכח חוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה) תשנ"ט-1998 (להלן: "חוק זכויות הרכישה"), מאחר והתגוררו עם המנוחה בדירה שלוש שנים סמוך לפני פטירתה.

...

שיהוי או התחייבות שלטונית - הנתבעים טוענים לשיהוי והתחייבות שלטונית מצד עמידר כלפיהם באשר לזכויותיהם בדירה, וטוענים כי יש לדחות את התביעה עקב כך. באשר לטענת השיהוי, אומר כי אכן יש קושי מסוים בהתנהלות עמידר בכל הנוגע לאופן ניהול התביעה הקודמת, ובמיוחד לאור כך שהתביעה הקודמת התנהלה במשך שלוש שנים ובסוף נמחקה עקב מחדל של עמידר.

מעבר לכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטות, המבוססות על דוחות הביקור וכוללות את המסקנה לפיה הבקשה נדחית "בהעדר מגורים רצופים של הדיירת ושל הנכד בשנים שקדמו לפטירה". שהרי זו בדיוק גם מסקנתי.

עלויות השיפוץ - הטענה האחרונה אליה אתייחס הינה טענת הנתבעים באשר להשבחת הדירה, כתוצאה מהשיפוץ שבוצע בה. אני מקבלת עקרונית את עמדת הנתבעים לפיה השיפוץ השביח את הנכס, אך אף בכך אין כדי לחייב את המסקנה שהם רכשו זכויות בדירה.

סיכום – לפיכך, המסקנה המצטברת היא שהנתבעים לא הוכיחו שהם זכאים להיות דיירים ממשיכים ודין התביעה להתקבל במובן שניתן בזאת צו פינוי שמופנה כלפי הנתבעים או מי מטעמם ואשר ייכנס לתוקפו בתוך 90 יום מהיום.

ביום 4.11.2019 התברר לעמידר בדיעבד, לאחר קבלת צו הירושה של הדיירת המנוחה, כי בנה המנוח נפטר עוד קודם למועד פטירתה (ביום 1.2.2018) ועל כן בנגוד להצהרת הדיירת המנוחה בעת הגשת בקשת הרכש הרי, שבמועד ההודעה על תנאי הרכישה המצב המשפחתי היה שונה.

נטען כי הזכאות להנחה מבוססת על מצב העבר ועד נכון ליום הגשת הבקשה, וכי מקום בו אין חולק כי הבן המנוח התגורר עם הדיירת המנוחה במשך שנים ארוכות בדירה ובפרט במשך 5 שנים עובר להגשת הבקשה וגם במועד הגשת הבקשה ועד יום פטירתו, אזי הזכאות נבחנת לאותו מועד ושינויים החלים לאחר הגשת הבקשה אינם רלבאנטיים לצורך הענקת הזכאות.

...

בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות טענות העותרת.

סוף דבר העתירה נדחית.

ברי כי עמידר ידעה היטב כי המנוח ונזירה אינם מתגוררים בעצמם בשלוש יחידות דיור נפרדות (קל וחומר נזירה עצמה, לה הועברו הזכויות בשלושת היחידות לאחר מות המנוח).

בשנת 1999 קיבלה ועדת המחירים באגף הנכסים ודיור של משרד השיכון החלטה לגבי דיירי עמידר המחזיקים 2 דירות שקבלו בשכירות מעמידר ורכשו אחת מהן, כגון המערערים.

...

ג.2 – טענות הנתבעים לטענת הנתבעים, דין התביעה להידחות מחמת שיהוי והשתק.

חיזוק למסקנתי לפיה הפעלת משפחתון בדירת מגורים הנו שימוש טפל למגורים אני מוצאת בחוק התכנון והבנייה, אשר בהתאם לסעיף 151ב' לו על מעון יום לפעוטות שפועל בתוך דירה במבנה מגורים, שלפי התכנית החלה עליה או ההיתר לבנייתה לא הותר בה שימוש לשם הפעלת מעון יום, הרי אם שוהים באותה דירה עד 6 פעוטות, המעון יהיה פטור מקבלת היתר לשימוש חורג או היתר להפעלת מעון לפי סעיף זה, ויראו את ייעוד הקרקע למטרת מגורים כאילו הוא מתיר שימוש להפעלת מעון יום לפעוטות (סעיף 151ב(ב)(1) לחוק התכנון והבנייה).

בנסיבות אלה, דין התביעה לפינוי, כמו גם התביעה לתשלום דמי שימוש ראויים להידחות.

ה - סופו של דבר מורם מהאמור עד כה כי התביעה נדחית.

היסוד השלישי - "שלא על פי זכות שבדין" - הוא הפשוט ביותר בעניינינו, שכן כיום אין חולק שהחזקתו של הנתבע בדירה, לאחר פטירת הדיירת החוזית, הייתה "שלא על פי זכות שבדין". הנתבע אינו טוען להיותו "דייר ממשיך" וטענותיו בעיניין זכותו להשלים את רכישת הדירה נדחו סופית עם משיכת העתירה המנהלית.

הטעם לאי-מסירת הדירה לעמידר הייתה רצונו של הנתבע להשלים את תהליך המכר שהחל בסמוך לפטירת אמו, תהליך שבמסגרתו אף שילם לתובעת - בהתאם לשוברי תשלום שהיא עצמה הנפיקה לו - סך של 30,000 ש"ח. לטענת הנתבע - שלא נסתרה - השוברים הונפקו לו לאחר מות אמו (ומכל מקום, התשלום עצמו בוצע כחודש לאחר מותה, מבלי שהתובעת טירחה לציין בפני הנתבע כי הליך המכר נפסק עם פטירתה של הדיירת החוזית.

...

התנהלות תמוהה זו של התובעת יצרה אצל הנתבע ציפייה להמשך הליך המכר, ציפייה שבסופו של דבר נכזבה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה הכספית נגד הנתבע נדחית.

התובעת תשלם לנתבע - שלא היה מיוצג - הוצאות בסך של 1,000 ש"ח. זכות ערעור כדין לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.