רכישת דומיין למניעת שימוש בו על ידי חברה אחרת

בהקשר זה, ראוי להזכיר תחילה את כלל "הפרשנות נגד המנסח", המעוגן כיום בסעיף 25(ב1) לחוק החוזים המשמש את בתי המשפט כאחד מכללי הפרשנות (ויש האומרים כמוצא אחרון) בניסיונם להיתחקות אחר "המטרה והתכלית שברקע הכתב האמור" (ראה ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ (1/08/2013) והאסמכתאות שם; רעא 8190/14 אייל רוזנברג נ' בזק בנלאומי בע"מ, 3/06/15), ולאורו יש לבחון את מכלול נסיבות החתימה על הסכם והוראותיו.

לדבריה, קטיה לא שעתה למחאותיה ולא עצרה את השיווק תחת שם זה. עוד טענה דגנית, כי מעדותו של עד ההגנה גיא ורדי נודע, שהיו מקרים שבהם קטיה הגיעה לגלריה בניו-יורק וחתמה במקומה על כמה יצירות שלא היו חתומות (פרוטוקול מיום 19/5/15 עמ' 123, שו 5), והיא עצמה נוכחה בכך פעם אחרת כאשר הגיעה לבית הדפוס של אסתר על מנת לחתום על יצירה ונאמר לה כי היא כבר נילקחה על ידי הגלריה.

צו המניעה בד בבד עם התובענה, הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע מהנתבעות לעשות שימוש בשמות הדומיינים או אתרי האנטרנט, להפעילם או להציג באתרים דואר אלקטרוני של דגנית או כל קישור אחר לשמה, דמותה והיצירות המיוצרות על ידה.

המחלוקת בהקשר לצוו המניעה, היתמקדה בזכות השמוש שניתנה בזמנו לגלריה בדומיינים ובאתר האנטרנט, כאשר הגלריה טענה כי היא מעוניינת להמשיך ולעשות שימוש בהם, כדי למכור את מלאי היצירות שנותר בידה, פרי יצירתה של דגנית.

בסיכומים נטען, כי כיום אין עוד הצדקה להמשך השמוש בשמות מיתחם, הנושאים את שמה של דגנית, על ידי הגלריה ודגנית עותרת להשבתם אליה.

לחילופין נאמר, כי הוצע לדגנית לרכוש חזרה מהגלריה את העבודות שבמלאי, ואז לא היתה מניעה לוותר על הדומיינים, אך דגנית לא הסכימה לכך, וכיום היא מפעילה אתר שיווקי אחר מתוך דומיין הנושא את שמה.

...

משלא הוכחה טענה זו – היא נדחית.

הוברר, כי דרישתה של דגנית לתשלום תמלוגים לפי "שיטת מכפיל 4" כמו גם דרישתה לתשלום תמלוגים עפ"י הנוסחה השגויה בסעיף 9 להסכם הבלעדיות, מבלי להתייחס לטעות הקולמוס שנפלה בה - אינן עולות עם לשון ההסכם והתנהגות הצדדים לאורך תקופת ההתקשרות, ולכן דינן להידחות.

כך, ומשהגלריה נוהגת לאורך כל הדרך בערפול, ומסתירה נתונים מבית המשפט ומן הצד שכנגד, קבעתי כי היא מחויבת במתן חשבונות, כאמור בסעיפים 133-135 לפסק דיני זה. סוף דבר, התביעה לפיצויים כספיים – נדחית, התביעה למתן חשבונות - מתקבלת.

לשם המחשה, אם שם החברה היה "market" ושם המיתחם (שם אתר האנטרנט או סיומת כתובת הדוא"ל) שלה היה "market.com", רכשו הנאשמים את שם המיתחם "rnarket.com" (האות "m" הוחלפה באותיות הצמודות "r" ו- "n" היוצרות צורה דומה לאות "m") ועל ידי כך ניסו חברי החבורה לגרום לעובדי החברה להאמין שמדובר בהודעת דוא"ל שאכן הגיעה מבכיר בחברה.

בנוסף, השתמשו חברי החבורה בשרתי דוא"ל אמריקאים מוכרים, דוגמאת Comcast ו- Earthlink, לשליחת הודעות הדוא"ל לעובדי החברות, כדי למנוע ממערכות הדואר האלקטרוני של החברות לסנן את ההודעות כ"הודעות זבל" (כפי שהיה קורה אילו היו נשלחות ההודעות משרתים בלתי מוכרים).

ב"כ המבקש בתגובתו ביום 30.5.16 הבהיר כי לשיטתו, נוכח הקשר הבל ייפרד בין חקירותיו בישראל ובין הפרשה בגינה מתבקשת הסגרתו לארה"ב, לרבות ובמיוחד חקירתו ביאח"ה, שהתנהלה בסמוך לפני מעצרו בגין בקשת ההסגרה לארה"ב, אין די בהעברת חומרים אלו בלבד לרשותו ועל מנת שיהא בידו להיתגונן כראוי בפני בקשת הסגרתו לארה"ב ולהוכיח את העדר הקשר בין המבקש לבין הנטען כלפיו בכתב האישום שהוגש כנגדו בארה"ב, יש לאפשר לו לעיין בחומרי חקירה נוספים כדלהלן: כל חומרי החקירה שנאספו בידי רשויות האכיפה בארצות הברית הנוגעים לעתירה להסגרת המבקש לארה"ב, לרבות רשימת כל חומרי החקירה שנאספו בחקירה שהובילה לכתב האישום שהוגש כנגד המבקש בארה"ב, כל הודעותיו של שותף 14 שנגבו על ידי רשויות האכיפה האמריקאיות לרבות תעוד קולי או חזותי של מפגש שהתקיים בין המבקש לשותף 14 במלון שרתון בישראל, שלפי הנטען, במסגרתו המשיב לימד אחרים את תוכנית הפעולה בבסיס שיטת ההונאה המתוארת בכתב האישום שהוגש נגדו בארצות הברית (יש לציין כי הקלטה זו הושמעה בפני המבקש במהלך חקירתו ביאח"ה) ולרבות תעוד קולי של השיחות שניהל שותף 14 בעודו בארה"ב עם המבקש, בו השותף מנסה לשכנע את המבקש להגיע לארה"ב על מנת לחבור אליו לבצוע הונאות כנגד חברות שונות (לציין כי הקלטה זו הושמעה בפני המבקש במהלך חקירתו ביאח"ה).

לטענתו, בחקירת יאח"ה ישנן ראיות המעידות כי בקשת ההסגרה אינה מקימה אף לא אחיזה לאישום, שכן, יש בהן כדי ללמד כי המבקש אינו קשור כלל ללימוד השיטה בבסיס ההונאות שבוצעו, לכאורה, וקל וחומר שאינו קשור ללימוד השיטה להונות חברות שונות באמצעות שימוש בשמות מיתחם אמריקאים, המהוים נדבך מרכזי וחשוב בשיטה, על פי הנטען בתצהיר ה- FBI, שמטרתם לבנות ולחזק אמון בקרב קורבנות העבירה ולהאמין כי הפניות שנעשו לעובדים זוטרים בחברות השונות שהונו, לכאורה הן פניות לגיטמיות מצד בכירים במקום עבודתם.

...

אשר לבקשת המבקש בהקשר לחומרי החקירה שנאספו במסגרת תיק פל"א 472162/2016 הישראלי, אני סבורה שיש לדחותה.

נראה לי כי לשם קיום זכותו של המבקש על פי תקנה 8, ומנגד מבלי לפגוע בחקירה תומצא לו רשימת חומרי החקירה, שניתן לגלותם מבלי לפגוע בחקירה, וזאת על מנת שיוכל לעמוד על מהותם, טיבם והיקפם.

לאור כל האמור לעיל, דין בקשת המבקש להידחות, מלבד האמור בסעיף 35 להחלטתי זו. המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

במסגרת התביעה עתרה התובעת לקבלת הקף רחב מאוד של סעדים, אשר בתמצית הנם : מתן צוי מניעה קבועים האוסרים על הנתבעים לשווק ו/או להפיץ ו/או לפרסם ו/או לעשות כל שימוש ו/או פעילות ו/או מתן שירות בכל מוצר ו/או שירות במוצרי ושרותי מיגון ובטיחות אש הנושאים את הסימנים המוכרים היטב "פילו אש" ו/או "PILO ESH", מוצרי ושרותי מיגון ובטיחות אש הנושאים את סימני המסחר הרשומים של התובעת, או כל סימן אחר המפר את זכויות התובעת, וזאת בין במישרין ובין בעקיפין; מתן צוי מניעה המונעים כל פעולה אשר יכול ויהא בה כדי לגרום לציבור הלקוחות של התובעת לסבור בטעות כי השירותים של הנתבעים ו/או המוצרים שהנתבעים מוכרים ומשווקים הם שירותים או מוצרים של התובעת או שיש להם קשר לתובעת; צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים מלעשות כל שימוש בתמונות מקוריות אשר זכויות היוצרים בהן נתונות לתובעת; צו עשה כנגד הנתבע 1 לאכיפתו של הסכם אשר כונה על ידי התובעת כ-"הסכם הרב דורי"; להעביר לידי התובעת את הבעלות בשם המיתחם www.piloesh.com; ליתן צו המורה לנתבעת 3 לשנות את שמה אצל רשם החברות תוך 5 ימים ממתן הצוו, לכל שם אחר אשר לא יהא בו כדי פגיעה בזכויותיה של התובעת על פי סעיף 27 לחוק החברות; להעביר לידי התובעת, דין וחשבון ובו פרטים הנוגעים לכל השירותים המפרים אשר סופקו ולכל המוצרים המפרים אשר נמכרו, התמורה שניתנה בגינם והרווח אותו הפיקו הנתבעים מהם; להורות לנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת פיצויים בגין הנזק הממוני והכלכלי שניגרם לה כתוצאה ממעשי ההפרה שתוארו לעיל, כמו גם בגין הרווחים הצפויים לנתבעים ממעשי ההפרה, בסך של 1,000,000 ₪; בנוסף ו/או לחילופין, להורות לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בלא הוכחת נזק, בסך של 100,000 ₪ בגין עוולות מסחריות, בהתאם לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), וסך של 100,000 ₪ בגין הפרת זכויות היוצרים בתמונות המקוריות, בהתאם לחוק זכויות יוצרים, התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכויות היוצרים"); להורות לנתבעים להשיב לידי התובעת את גובה ההתעשרות לה זכו שלא במשפט באמצעות הפרת זכויותיה של התובעת, אשר הוערך על ידה בסך של 1,000,000 ₪.

יתרה מכך, במועדים בהם רכש חנן את שם המיתחם הנידון, בשנת 2013 (ולמעשה בין השנים 2006-2017), התובעת כלל לא היתנהלה תחת השם "פילו אש", אלא תחת השם "פי אם אס טכנולוגיות", וגם שם המיתחם שהיא בחרה לעצמה, עוד בטרם רכישת שם המיתחם ע"י חנן, כמו גם כתובות הדוא"ל ששמשו את עובדיה, נגזרו משמה – פי. אם.אס טכנולוגיות.

על אף האמור לעיל, התובעת לא הביאה, ולו עד אחד, שיעיד על כך, ולא צרפה נתונים חשבונאיים או חוות דעת כלכלית כלשהיא, להוכחת הנזק שלטענתה נגרם לה. יתרה מכך, חלק ניכר מהדוגמאות שהובאו על ידי התובעת, לעבודה הלקויה, כמו גם ליחסי האנוש הבעייתיים של חנן, נגעו דוקא לתקופה בה חנן עבד עבור התובעת, ושימש בה בתפקידים בכירים, ולא לתקופה המאוחרת לעזיבתו אשר לטענת התובעת משליכה על תפיסת הלקוחות את השם "פילו אש". לעניין זה יופנו הצדדים לטענות התובעת בהתייחס לפרויקט לב המפרץ, ולחב' אלקטרה (ראה עדות גב' טלקר ב ע' 32 ש' 32 – ע' 33 ש' 28 הדיון ועדות דוד פילו בעמוד 78 שורות 15-26 לפרוטוקול הדיון), עריית אילת, רשת מלונות פתאל, נמל אילת ורשת מלונות דן (ר' ס' 25 לתצהיר גב' טלקר וכן עדות דוד פילו בע' 84 שורות 14-19 לפרוטוקול הדיון, וכן ע' 77 ש' 22-28 לפרוטוקול הדיון).

...

לגופו של ההליך, ומעבר לאותן תחושות אישיות, באתי לכלל מסקנה על פיה למעט בסוגיות הפרטניות אשר נמנו לעיל, לא היה במעשי ומחדלי הנתבעים, או מי מהם כדי לגרום להטעיה, לא כל שכן מכוונת של לקוחות וספקים.

רבים הם המקרים בהם נדרש בית המשפט לאזן בין אינטרסים נוגדים, ותוך מתן הדעת למכלול המסקנות העובדתיות והמשפטיות, ועל בסיס מסקנה על פיה אין האמת העובדתית, או הדין מצויים בשלמותם במגרשו של מי מבעלי הדין.

בהינתן כל אלו אני מורה בזאת כדלהלן : 306.1 הסעד הארעי אשר ניתן על ידי כב' השופט גרוסקופף, יוותר על כנו במובן זה שנאסר על הנתבעים כולם, יחד ולחוד, לעשות שימוש במילים "פילו" ו- "אש" בצמידות, בעברית או באנגלית, במסגרת שמה של הנתבעת 3, בלוגו שלה ובכלל מסמכיה פרסומיה ומוצרי השיווק שלה, כמו גם במסגרת תאגיד אחר.

התובע ביסס את עילת תביעתו על כך שרכש מן הנתבעת דומיין ושרותי איחסון (להלן: "אתר") ומכוח הסכם המשתמש שנכרת בין הצדדים, התובע הנו לקוח של הנתבעת.

זאת לצד השאלה האם היותו של התובע לקוח חוזר של הנתבעת העורך שימוש בשירותיה מזה תקופה ארוכה תוך שאישר, מספר פעמים, את הסכם המשתמש מול הנתבעת, מונע מן התובע את טענת הקפוח שבתוכן סעיף הבוררות? כמו כן יש לבחון האם מעמדו של התובע כבעל עסק לממכר ציוד רפואי באמצעות פלאטפורמה מקוונת משפיע על טיב טענתו של התובע בדבר סעיף מקפח בחוזה אחיד? למעשה בעירעור על דחיית בקשתה של הנתבעת לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום כבר הכריע בית המשפט המחוזי בשאלה זו עת קבע בסעיף 9 להחלטתו: "בסעיף 22 להסכם ההיתקשרות בין הצדדים קיימת תניית שיפוט, הקובעת כי הסיכסוך בין הצדדים יתברר בבוררות בהתאם לכללי הבוררות הצרכנית של איגוד הבוררות האמריקאי.

היתחקות אחר הסכם המשתמש שנכרת בין התובע לנתבעת במסגרת רכישת שירותים ותוכן שהעניקה הנתבעת לתובע, אכן מלמד כי עסקינן בהסכם העונה על הגדרת חוזה אחיד בהתאם לסעיף 2 לחוק החוזים האחידים.

למעשה מדובר בהסכם שתנאיו נוסחו, באופן מלא וחד צדדי, על ידי הנתבעת וזאת על מנת שהסכם זה ישמש כמסגרת קבועה בין הנתבעת לבין לקוחות בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.

היעלה על הדעת כי בית האופנה יקבע בחוזה אחיד שלקוחה הרוכשת שמלה בכיכר המדינה יכולה לתבוע אותו רק לפי הדין הצרפתי? האם עסק קטן המסתייע בשרותי הסניף הישראלי לעיצוב מודעה יידרש להתדיין לפי הדין החל במדינת ניו יורק, ארה"ב? חוסר הסבירות שבאפשרות זו כל כך מובהק, שכמעט ולא הצלחנו לאתר בפסיקה הישראלית ניסיון להתבסס על תנייה שכזו" ובהמשך פסק דינו אף חידד כבוד השופט את קביעתו זו בהאי לישנא: "ומדוע, ישאל המקשה, שלא נאפשר לחברה הזרה המנהלת עסקים בישראל להתנות בחוזה אחיד מול לקוחותיה בישראל, בין אם הם אנשים פרטיים ובין אם עסקים קטנים, שדין זר הוא שיחול על העסקה בין הצדדים? מדוע לא יוכל היקב האיטלקי, בית האופנה הצרפתי או חברת הפירסום הניו יורקית הפותחים שלוחה בישראל לקבוע כי גם על המוצרים והשירותים שהם מספקים בישראל חל הדין האיטלקי, הצרפתי או הניו-יורקי, לפי העניין? ככלות הכל, ברור שמבחינתם יש להחלה כזו יתרון, שהרי בקיאים הם בדין החל במדינת מוצאם, ואין הם בקיאים בדין הישראלי; שהרי נוח להם לנהל את כל פעילותם על פי דין אחד, ולא על פי דינים שונים. ועל כך אשיב למיקשה, מאחר שקביעה כזו היא מקפחת; היא אינה מידתית; היא אינה הוגנת ואינה ראויה אל מול הלקוחות; היא מקנה לספק הגנה החורגת מהנדרש לצורך שמירה על האינטרסים הלגיטימיים שלו מול ציבור לקוחותיו. וכל זאת מדוע? מאחר שהלקוח הבודד, בין אם הוא אדם פרטי ובין אם עסק קטן, אינו יכול לדעת מהו הדין האיטלקי/הצרפתי/הניו-יורקי, לא בעת כריתת החוזה ולא בעת התגלעות הסיכסוך, ואין לידרוש ממנו לברר דין זה בבואו לבצע קנייה בישראל (להבדיל מקנייה ברומא, פריז או ניו יורק); מאחר שההכבדה הכרוכה בהוכחת דין זה במסגרת היתדיינות בישראל היא משמעותית, ואין הצדקה להטילה על לקוח המצוי בישראל ואשר ביצע את העסקה בישראל; מאחר שההסדרה של התקשרויות חוזיות צרכניות מסוג זה בתחומי מדינת ישראל צריכה להתבצע על פי הכללים שהגדיר המחוקק הישראלי, ולא על פי אלה שנקבעו על ידי המחוקקים האיטלקיים, הצרפתיים או האמריקאים." באותו עניין נקבע כי מדובר בתנייה מקפחת, אף אם ההיתקשרות היא בין התאגיד הזר ל"עסק קטן".

...

מטעמים אלה דין הבקשה להידחות.

אין הנדון דומה לראיה, ושעה ששוכנעתי כי במקרה דנן מדובר בהסכם משתמש העונה על הגדרת חוזה אחיד, הרי שפרט מהותי זה משליך, באופן ישיר, על תניית הבוררות שנקבעה בהסכם המשתמש שנכרת בין הצדדים ומכאן מצאתי כי יהיה נכון לבטלה.

על כן, הבקשה נדחית.

בנוסף לפיצויים על אהרוני להסיר לאלתר את כל הפרסומים המכפישים וכן כל פירסום דומה שלא הוכר על ידי החברה וליתן צו קבוע האוסר עליו לפרסם כל פירסום בקשר לחברה ו/או לעשות שימוש ברשימת הלקוחות והלידים שלה (סע' 87 לתביעה).

דיון חוק העוולות סע' 5 לחוק העוולות מגדיר מהו "סוד מסחרי". "סוד- מידע עסקי, מכל סוג שאיננו נחלת הרבים ושאיננו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים. אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחרים, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". סוד מסחרי כולל כל נוסחה, תוכנית עבודה, שיטות עבודה לרבות רשימת לקוחות.

על פי סע' 6(ב)(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השמוש כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקות (1)/(2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור.

ביום 1.2.2020 אהרוני העלה גרסה ערוכה של מיסמך העדות בו נרשם "אני נותן עדות זו לאחר בדיקתם של עורכי הדין שלי ויועצי המשפטיים כדי לסלק את כל הטענות שאני או חברי חלק מתרמית פירמידה או פונזי של חברת פורשופ אחזקות בע"מ... בחודשים האחרונים אני מנסה ליצור קשר ישיר עם פורשופ ובעליה במטרה למנוע את התרמית" (להלן: "הפירסום השני", נספח 19 לת/1).

מנגד, ליסקר העיד שהבעלות על הדומיין היא של הלקוח בלבד והחשבון ממנו נרכש הדומיין הוא חשבון של החברה והוא איננו רלוואנטי לעניין הבעלות, שכן הוא נועד לאפשר לה לנהל בצורה מרוכזת באמצעות אנשי טכנולוגיה את הדומיינים של לקוחותיה.

...

יישום האמור לעיל מוביל למסקנה כי הפרסומים עסקו בשני נושאים שחזרו על עצמם.

ועל כן אני דוחה את דרישתה לפסוק במקרה דנן כפל פיצוי.

סוף דבר אני מחייבת את אהרוני לשלם לחברה 100,000 ₪ בגין הפרסומים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.