רישיון עסק לעיבוד, ניצול ומיחזור פסולת

התובעת הגישה שלושה מסמכים (בקשה מס' 8): הראשון, רשיון ניהול עסק מטעם עירית טייבה לשנת 2006, השני אישור ממונה מיחזור במשרד לאיכות הסביבה מיום 5/5/2003 כי אתר שרונים מוכר על ידי המשרד לאיכות הסביבה והשלישי, מכתב איגוד ערים לאיכות הסביבה משולש דרומי מיום 22/11/12 לפיו פועלת במקום תחנת מעבר "לקליטת פסולת מעורבת על פי כל דין ובאשור המשרד להגנת הסביבה בין השנים 2003-2012". המסמך השני אינו רלוואנטי לתקופת התביעה ולא ניתן להסתמך עליו.

מתקין הצוו הפריד בין עסק לעיבוד, ניצול ומיחזור פסולת (פריט 5.1 ג' לצוו) לבין אתר לסילוק פסולת (פריט 5.1 ד' לצוו).

...

אין בידי לקבל טענה זו של התובעת; רישיון העסק מלמד כי זה ניתן להפעלת מפעל למיון ומחזור פסולת ואין ללמוד ממנו את מה שאין בו , אישור לאתר להטמנת פסולת.

על כן, המסקנה היא כי לא הוכחה טענת התובעת לפיה הפסולת הוטמנה באתר חוקי ומאושר.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 62,717 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה.

בית משפט השלום בבאר שבע רע"ס 69954-07-20 מועצה מקומית רמת חובב נ' אביב - תעשיות מיחזור בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת זהר דולב להמן המאשימה מועצה מקומית רמת חובב ע"י ב"כ עו"ד אלדד אופק הנאשמים .1 אביב - תעשיות מיחזור בע"מ .2 ירון מזרחי - בשמו ובשם נאשמת 1 שניהם ע"י ב"כ עו"ד ארז טל החלטה

נאשם 2 (להלן: הנאשם) הוא הבעלים והמנהל של הנאשמת ומי שחלה עליו אחריות מכח חוק רע"ס. העסק טעון רישיון לפי הוראות חוק רע"ס ופריט 5.1ג' ל-תוספת לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), התשנ"ה-1995 - טפול בפסולת לרבות עיבודה, ניצולה, מחזורה, מיונה, קומפוסטציה ושריפתה.

...

טענת הגנה מן הצדק הוכרה בפסיקה, ובהמשך עוגנה בסעיף 149(10) ל-חסד"פ, שנוסחו "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". המבחנים להחלת דוקטרינת הגנה מן הצדק נקבעו עוד ב-ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 221, 370 (להלן: הלכת יפת) (ההדגשות לא במקור - זד"ל): "המבחן הקובע... הוא מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות. היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם... המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו. ברי, כי טענה כגון זו תעלה ותתקבל במקרים נדירים ביותר ואין להעלותה כדבר שבשגרה ובענייני דיומא סתם. חשיבותה של טענת ההשתק הפלילי למקרים בהם התנהגות הרשות הייתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם שמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה". בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' פ"ד נט(6), 776 (להלן: הלכת בורוביץ) שב בית המשפט על ההלכה לפיה טענת ההגנה מן הצדק תתקבל רק במקרים נדירים, אך ריכך מעט את הלכת יפת וקבע, כי ניתן יהיה להעלות טענה זו גם במקרים בהם התנהלות התביעה הייתה רשלנית, באופן שלא עולה כדי התנהגות שערורייתית (ההדגשות לא במקור - זד"ל) - "... ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק, מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבית הפגיעה בזכויותיו, עם זאת, אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל עיקר, אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר". ב-הלכת בורוביץ' נקבע מבחן תלת-שלבי להחלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק: בשלב הראשון - על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים ולעמוד על עוצמתם - במנותק משאלת החפות או האשם; בשלב השני - על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגמים, יש פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות? בשלב השלישי - אם שוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות - יש לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים יותר, מאשר ביטולו של כתב-האישום.

מקובלת עלי טענת ב"כ הנאשמים, כי בהתאם להנחיית פרקליטות המדינה מיום 26.12.16 [נספח 4 למענה לכתב האישום (להלן: ההנחיה)], בתיקי המאשימה, בהם מוגשים כתבי אישום ללא חקירת חשודים עובר להגשתם, יש להודיע לנאשמים על כוונת הרשות להגיש כתב אישום ולתת להם אפשרות לשטוח טענותיהם תוך 30 יום מקבלת ההודעה - "בשל העדרה של סמכות חקירה, לרבות בעבירות של רישוי עסקים, הרשות תשלח לחשוד - באמצעות יחידת התביעה או יחידת הפיקוח הודעה בכתב ובה תציין את הכוונה להגיש נגדו כתב אישום בציון עיקרי העובדות המהוות עבירה... בנוסף במכתב יצוין שהחשוד רשאי - אך אינו חייב - לשלוח בכתב טענותיו בעניין לא יאוחר משלושים ימים מיום קבלת ההודעה. אם לא ענה החשוד תוך שלושים ימים, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום..." (ההדגשה במקור - זד"ל).

ב-ע"פ 807/99 מדינת ישראל נ' עזיזיאן (8.12.99) (להלן: ענין עזיזיאן) אימץ בית המשפט העליון את המבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בע"פ (מחוזי ת"א) 1720/95 מדינת ישראל נ' יוסף, לגבי השיקולים הצריכים להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בטענת הגנה זו (ההדגשות לא במקור- זד"ל)- "...ההגנה תתקבל רק באותם מקרים בהם אין במעשה עצמו מידה מינימלית של סכנה לערך החברתי המוגן ואין הוא הולם מבחינה עניינית את המושג של עבירה פלילית... הדגש לענין ההגנה של זוטי דברים מושם על טיבו של המעשה הקונקרטי עצמו 'נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי'. עפ"י בחינת המעשה לאורם של מבחנים אלה, עשוי השופט להגיע לכלל מסקנה אם אכן הדברים אמורים בעבירה מבחינה טכנית פורמלית אשר מבחינה מהותית מתאים לה הכלל 'העדר ענין לציבור'... לא ניתן לערוך מראש רשימה סגורה ומפורטת של המקרים הראויים להיכנס בד' אמותיה של ההגנה דנן,..., אלא יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. בחינה זו צריכה להיעשות בזהירות מרובה, כדי שלא לרוקן מתוכן דווקא את העבירות הקלות, וכל זאת בהתחשב בתוצאה המחוייבת מקבלת ההגנה, שהינה זיכויו של הנאשם". בסעיף 7 ל-ע"פ 39031-05-12 חננאל נ' מדינת ישראל (24.12.12) (להלן: ענין חננאל) נקבע כי קבלת הסייג מותנית "...בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי" ובסעיף 9 ל-ענין חננאל, נקבע כי " 'נסיבות המקרה' הוגדרו... כאופן ביצוע המעשה, ותנאי הזמן והסביבה שבהם אירע..., והיינו מוסיפים - גם הרקע למעשה" [תוך הפניה לפסק דינה של כב' הש' ד"ר מ' אגמון-גונן ב-ת"א (י-ם) 105/02 ניר נ' מסע אחר, פס"מ תשס"ג (3) 433, בעמ' 451 - ההדגשה במקור - זד"ל].

אשר על כן אני סבורה, כדעת המאשימה, כי דינה של טענה זו להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

סוף דבר עולה מן המקובץ, כי לא עלה בידי הנאשמים להביא ראיות, בשלב זה, לקיומה של הגנה מן הצדק, בין משום שלא הובאו ראיות לכך שהנאשמים לא קיבלו יומם עובר להגשת כתב האישום ובין משום שלא הובאו ראיות לפגמים בהליך זכות הטיעון והשימוע.

תחנת מעבר היא עסק טעון רשוי לפי פריט 5.1א' לצוו רשוי עסקים (עסקים טעוני רשוי), תשע"ג-2013 (להלן: "הצוו"), כאשר תקנות רשוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח-1998( להלן: "תקנות רשוי עסקים"), מסדירות את דרך בניית התחנה והפעלתה; טפול בפסולת גם היא פעולה הטעונה רשוי לפי פריט 5.1ג' לצוו אשר מהותה, בין היתר, עיבוד, ניצול, מיון ומחזור פסולת; בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, לנאשם לא היה רישיון עסק להפעלת תחנת מעבר לפסולת ולטיפול בפסולת; החוק לסילוק ומחזור צמיגים,תשס"ז-2007 מסדיר דרכי סילוק ומחזור צמיגים, כשסעיף 8 לחוק זה קובע דרכי איחסון צמיגים משומשים.

...

התרשמותי היא, שישיבת שימוע אכן נערכה והנאשם נכח בה, וסבורני שניתן לייחס משקל של ממש לעדויותיהם של פלוטניצקי וסמט לגבי עצם קיומה של ישיבת שימוע, מה גם שניתן למצוא לכך תימוכין בטענתו של הנאשם בחקירתו מיום 20.11.2016 "... עניתי לכם בשימוע" (ת/5).

גיא סמט לא זכר האם הוצגו לפניו תמונות או מפות או את המועד המדויק שבו ביקר בעסק והפנה לזימון לשימוע, שהוצא לטענתו לפי הנחייתה של הלשכה המשפטית, ולסיכום השימוע, אך המסמכים שציין אינם מהווים ראיה של ממש לגבי המקום המדויק שבו מתנהלת הפעילות המיוחסת לנאשם לפי כתב האישום (ע' 34, ש' 4-7; ש' 12-15).

יש לבחון אפוא האם יש בחקירתו של הנאשם כדי לסייע למאשימה לצורך הוכחת הטענה לגבי מקום הפעילות שצוין בכתב האישום, וסבורני שיש להשיב לשאלה זו בשלילה.

מהמקובץ לעיל מצאתי לנכון לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

במועדים הרלוואנטיים לכתב האישום, היה לנאשמת 1 רישיון עסק לאיסוף, הובלה, עיבוד וניצול של פסולת.

· עפ"ג (חיפה) 55777-05-20 עברון-תממ מיחזור נ' מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה (16.7.20): המערערות הורשעו לאחר שמיעת ראיות בבצוע עבירות של ניהול עסק בנגוד לתנאי רישיון העסק, זהום מים, מפגע ריח וזיהום אוויר.

...

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי מתקיים החריג לכלל המצדיק את העדפת השיקול האינדיבידואלי על פני האינטרס הציבורי, לא שוכנעתי כי קיים פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של ההרשעה הפלילית בנאשמים לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי החברתי הכללי.

ועם זאת, אין בידי לקבל את עמדת ההגנה כי משך הזמן שהתנהל תיק זה מצדיק הקלה בעונש.

עונשם של הנאשמים לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: נאשמת 1: קנס בסך 300,000 ₪ .

בחקירתה אמרה סיני כי המגמה היא למחזר פסולת ביניין גרוסה ולא להטמין; פסולת ביניין גרוסה מיועדת למחזור באתרים שונים (עמ' 65, שו' 13-11), ואין עודפים של פסולת ממוחזרת שצריך להטמין, שכן הפסולת עוברת עיבוד והמטרה היא למחזר, על כן לא צריך להטמין, ויש גם פחות אתרי הטמנה (עמ' 69, שו' 6-1).

בתעודת עובר ציבור של הגב' קינן צורפו תנאי רישיון העסק שהנפיק המשרד להגשת הסביבה לפרח לשנת 2018, מהם עולה כי אושר פעילותה של פרח תחת העיסוק של עיבוד, ניצול ומחזור טפול בפסולת, בין היתר.

...

מאחר ואף לשיטת פרח עבודות פיזור החומר הגרוס התפרסו על פני תקופת זמן, בחודשים ספטמבר - נובמבר 2018, כך שלמעשה פרח אחסנה במושכר ולו חלק מהחומר הגרוס במהלך התקופה האמורה, אני מוצאת כי על אופק להשיב לפרח את דמי השכירות ששילמה פרח בגין חודש אוקטובר, בסכום של 17,550 ₪ כולל מע"מ. התביעה שכנגד תביעתה של אופק מושתתת על הטענה כי פרח זנחה את המושכר תוך שהשאירה בו פסולת, והפרה בכך את הסכם השכירות.

משעה שקיבלתי טענת פרח כי אופק היא שהפרה את הסכם השכירות, דינה של התביעה שכנגד להידחות.

התביעה שכנגד נדחית.