רישיון נהיגה מיוחד לנהגי אמבולנס

לכך יש להוסיף כי התובעת התקבלה לעבודה על אף העובדה כי לא היה בידיה רשיון לנהוג באמבולנס או בכבאית (עדות מר אמסלם עמ' 15 שורות 17-19; עדות התובעת עמ' 23 שורות 5-14 לפרוטוקול).

במסגרת שלב ב' של הבירור המשמעתי נקבע כי ועדת הבירור התרשמה כי מדובר בעבירות קשות וחמורות במיוחד וכי "היה בכולם אלמנט של רשלנות במילוי תפקידך, פגיעה קשה באמינותך המקצועית והאישית...אין ויכוח שלא דיווחת בזמן אמת נכונה", ואולם הועדה החליטה שלא לנקוט בהליך של פיטורים אלא להסתפק בעונש חמור וזאת בשל חוות הדעת הטובה של הממונים על התובעת אודות תיפקודה בצוות החרום (נספח 27 לתצהיר התובעת).

...

בהמשך לכך, ביום 25.1.16, כתבה הגב' קסלר חוות דעת שהופנתה להנהלת החברה ולפיה היא סבורה שיש לבחון את טענות התובעת פעם נוספת לעומקן: "... בהמשך לטענותיה של עינב נהון כי היא מופלית ובהמשך להיבטים המגדריים במכתבו של מאיר גרינפלד [שלא להמליץ על מעבר לקביעות בעניינה של התובעת - י.א.ש] ובהינתן כי עינב האישה הראשונה והיחידה בצוות חירום כאמור, אני סבורה כי בבסיס ההחלטה שלא ליתן לעינב קביעות מתעורר חשש לאפליה על רקע מגדרי, כזה המצריך לכל הפחות בדיקה נוספת.

משדחינו את טענות התובעת לאפליה על רקע מגדרי, וקבענו כי היחס שקיבלה לא היה מפלה, לא מצאנו לקבל את טענותיה להתנכלות תעסוקתית על רקע מגדרי ואישי, המבוססות על אותם האירועים ממש.

משקבענו כי שקילת המשך עבודתו של עובד עובר למועדי מתן קביעות בעבודה, ראויה ומתבקשת ומשמצאנו כי סיום העסקתה של התובעת נעשה כדין ומשיקולים ענייניים, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת החברה ודין התביעה להשבה לעבודה, לרבות הסעדים הכספיים הנגזרים מטענות התובעת - להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור - התביעה נדחית.

בית המשפט המחוזי דחה את עתירת הנאשם לביטול ההרשעה בשל כוונתו לקבל רישיון נהיגה על אמבולנס, וקבע כי לא הוכח שייגרם לו נזק תעסוקתי נוכח ההרשעה, שכן שאלת מתן הרישיון היא עניין הנתון לשיקול דעת רשות הרשוי, ואין וודאות שהרישיון יישלל ממנו.

לפיכך, הוטלו עונשים של מאסר על תנאי, פיצוי כספי ושל"צ. בבית המשפט העליון נדונה שוב שאלת הרשעת הנאשם, ונקבע כי יש מקום לבטלה: בנסיבות המיוחדות של המקרה שלפנינו, אנו סבורים כי הנורמה החברתית הכללית סובלת את אי הרשעתו בדין נוכח הפגיעה הכבדה בסכויי שקומו של המערער.

...

סיכום הצטרפותן של נסיבות הנאשם ומדיניות הענישה המשתקפת מן הסקירה שהבאתי, מובילים לדעתי למסקנה כי ראוי להימנע מהרשעה במקרה זה, שכן אינטרס שיקומו של הנאשם גובר על האינטרס הציבורי בהרשעתו.

אני סבורה כי ביצוע של"צ בהיקף של 60 שעות, הוא העונש המתאים.

לפיכך, אני מורה כדלהלן: הנאשם יעמוד בצו מבחן לשנה.

הוא גם נימנה על כוחות המילואים עד שנת 2006 ועבר קורס נהגי אמבולנס.

עיקר טענתה כי הנאשם עובד כנהג מונית ועלול לאבד רישיון הנהיגה שלו לרכב צבורי , זאת בנוסף לטענת האכיפה הבררנית והשהוי.

האם במקרה שבפני ניתן גם כן לסיים ההליך באי הרשעה? כבר בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, (פ"ד נ(3) 682) פסק בית המשפט העליון בעמ' 683 כי: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונימצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השויון לפני החוק". על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, (פ"ד נד(3) 685, 689): ההימנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר .

...

גם בטענה בדבר הפרת הכלל בדבר אחידות הענישה לא מצאו ממש, והערעור נדחה.

למרות האמור, אף שהרשעתיו, בנסיבות כמתואר ,מצאתי לחרוג לקולא מהמתחם העונשי הראוי ולהימנע לחלוטין משליחתו למאסר, לאור המלצת שירות המבחן, אף שלא המליצו על צו מבחן לצורך טיפולי, ואני גוזרת על הנאשם עונשים כדלקמן: 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של גניבה.

רובין לביא , שופטת בכירה הנאשם המשטרה תפסה את הדרכון שלי לפני 5 שנים ועד היום לא החזירה לי, אבקש שיוחזר לי. <#4#> החלטה אני מורה על השמדת המוצגים, או חילוטם, בהתאם לערכם.

במעשיו פגע הנאשם בערכים חברתיים מוגנים שעניינם הגנה על שלמות גופו של אדם, בטחונו, כבודו, בריאותו ושלוות נפשו, ובמיוחד דברים אלה אמורים שעה שעסקינן בעבירות שנעברות כלפי אישתו בביתה-מבצרה, במקום בו היא אמורה להרגיש מוגנת ובטוחה.

יודגש כי אף בענין זה אין מדובר בחובת סרוב מתן רישיון אוטומאטית, כי אם בהענקת שיקול דעת רחב לרשות לבחון אם מדובר "בעבירה שלדעת הרשות יש בה כדי למנוע מתן תעודה או חידושה". לא מצאתי, בנסיבות, "נזק קונקריטי" ומוחשי שייגרם לנאשם באם תחליט הרשות בעיניינו, שלא להעניק לו רישיון נהיגה לאמבולנס לצורך התנדבותי.

...

סוגיית ביטול ההרשעה אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר סיום ההליך ללא הרשעה בדין.

בענייננו, אני סבור שככלל לא ראוי שבעבירות מן הסוג שביצע הנאשם, שעניינן אלימות במשפחה, ישקול בית המשפט מהלך חריג של הימנעות מהרשעה.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום שלא יעבור כל עבירת אלימות, לרבות עבירת איומים.

ברם, נוכח העובדות בהן הודתה המערערת יש חשיבות לכך שהיא עברה כברת דרך ובמיוחד כאשר היא ההורה המטפל בקטינים.

הוגש מכתב ממנהל מד"א באזור הנגב לפיו לא ניתן להנפיק למערערת רישיון נהיגה לאמבולנס הואיל ולא אושרה בקשתה לתעודת יושר במשרד הרישוי.

...

סבורני, שלנוכח המעשים בהם נמצאה המערערת אשמה, העידר הרשעות קודמות והתועלת שעשוייה לצמוח מהמשך הקשר בינה לבין שירות המבחן כי לפנינו מקרה בו נכון יהא לסטות מן הכלל של הרשעת האשם בפלילים.

בהגיעי למסקנה זו לא התעלמתי מכך שקצין מבחן אינו ממליץ על אי הרשעה.

לסיכום, לו דעתי היתה נשמעת, הייתי מקבל את הערעור, קובע שהמערערת תימצא אשמה ללא הרשעה בעבירות בהן הודתה.