רישיון מקצועות רפואיים במשרד הבריאות

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 4653-05-23 גזאוי נ' מנהל האגף לרשוי מקצועות רפואה, משרד הבריאות תיק חצוני: בפני כבוד השופט אלי אברבנאל העותר בשיר גזאוי ע"י ב"כ עוה"ד זוהר יהלום המשיב מנהל האגף לרשוי מקצועות רפואה, משרד הבריאות ע"י ב"כ עוה"ד מג'ד בוטרוס, פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) פסק דין

קרוב לשנתיים לאחר מכן, ביום 28.4.2022, פנה ב"כ העותר בעיניין למשיב בדרישה לאפשר לו לשלם את אגרת הרשוי ולקבל את הרישיון שהובטח לו. במענה לכך הודע לב"כ העותר כי לעותר נשלח מכתב שבו נאמר: "בקשתך לאגף לרשוי מקצועות רפואיים נבדקה וחסרים המסמכים הבאים: קיבלנו כי קיימים אודותייך רישומים פליליים, על מנת לבחון את זכאותך לקבלת רישיון לרוקחות בארץ. אנו מבקשים פירוט לגבי העבירות ואישור מהמשטרה באיך הסתיים כל תיק". לפנייה נוספת מאת ב"כ העותר השיב המשיב כי המכתב האמור נשלח לעותר בדוא"ל ביום 12.8.2020.

...

עוד נאמר כי "בהתחשב בטיב העבירות בהן הואשם מרשך ובנסיבותיהן, אין באפשרותי להעניק לו רישיון לעסוק ברוקחות, וזאת עד להשלמת ההליך הפלילי נגדו". כנגד החלטה זו הוגשה כאמור לעיל העתירה הראשונה בעניין זה. במהלך הדיון בעתירה האמורה מסר המשיב כי חסימתו של העותר מתשלום אגרת הרישיון והתנהלותו מאז נובעת משינוי החלטתו על מתן רישיון רוקחות לעותר, זאת בעקבות העיון ברישום הפלילי של העותר וגילוי העבירות האמורות המיוחסות לו. ב"כ המשיב מסרה בדיון כי "זה נכון שיש כאן מעין שינוי עמדה. אך זה היה לאחר שנעשתה בדיקה לגבי הרישום הפלילי. נכון שאין לנו החלטה לפנינו שאומרת שהחלטנו לשנות את העמדה מסיבה כזו או אחרת, אך אחרי שנה וחצי כשבאים ומבקשים החלטה מנומקת או הסבר אנחנו לא יודעים מה הייתה הסיבה". משכך הוסכם בין הצדדים כלהלן: "אנו מקבלים את הצעת בית המשפט, ולפיה המשיב יקבל החלטה מחודשת בתוך 60 יום בעניינו של העותר שבגדרה יובא בחשבון כי עמדתו החל מיום 20.7.2020 בעניין מתן רישיון רוקחות כרוכה בשינוי עמדתו שהובעה בהודעותיו לעותר בימים 13.7.2020 ו- 19.7.2020. בהחלטה המחודשת יאזן המשיב את מכלול השיקולים בעניינו של העותר לרבות את עצם שינוי העמדה כאמור לעיל. מעבר לכך כל צד שומר על טיעוניו". בעקבות זאת ביום 29.11.2022 הודיע המשיב לעותר כי בחן את עניינו מחדש, וכי החליט פעם נוספת לדחות את בקשתו לקבלת רישיון, זאת בשים לב לפרטי כתב האישום שהוגש בעניינו והעבירות המיוחסות לו. בהודעת המשיב נאמר: "לא ראיתי לנכון לאפשר למי שהואשם בשימוש לרעה במידע אישי לצרכיו האישיים להיות מופקד על מידע רפואי פרטי ורגיש, שהינו חסוי, בשל החשש מפני ניצול לרעה של הגישה למידע זה, וזאת במטרה להגן על הבאים לקבל שירות רפואי. בהחלטתי זו לא נעלמה מעיניי העובדה שביום 19.7.2020 קיבלת מסרון על כך שהונפק עבורך רישיון קבוע ברוקחות, אשר יישלח אלייך לאחר תשלום אגרה... להודעה מיום 19.7.2020, אשר נשלחה אליך בשל טעות, שהגורמים לה לא ידועים במועד זה בשל חלוף הזמן, לא נלוו השלכות ממשיות. ימים ספורים לאחר מועד זה כבר הובהר לך שלא התאפשר לך לשלם באתר בשל רישומך הפלילי... בשום שלב לא החזקת ברישיון תקף, ולא חל כל שינוי במצבך הקיים כתוצאה מהחלטתי. זה המקום לציין גם את העובדה שבמשך כשנה וחצי זנחת את הטיפול בנושא זה. בעניין זה יובהר כי בדיקת רישומך הפלילי לא נעשתה עקב ההודעה שנשלחה בטעות, אלא להפך – לא הצלחת לשלם את האגרה, כיוון שבמערכת הממוחשבת המשרדית היה כתוב שאינך זכאי לקבל רישיון, וזאת עקב רישומך הפלילי. נוכח האמור, בהתחשב בצורך להגן על האינטרס הציבורי ולהבטיח את הגנתם של המטופלים, ובשים לב לכך שההודעה שנשלחה בטעות לא יצרה הסתמכות ממשית ושינוי במצב בקיים, איני רואה לנכון לאפשר לך את קבלת הרישיון". ביום 15.3.2023 הגיעו הצדדים לתיק הפלילי האמור להסדר טיעון שבגדרו הורשע העותר בכתב אישום מתוקן בעבירה של פגיעה בפרטיות, בכך שבשנת 2017, לאחר שהסתיימה מערכת יחסים שניהל העותר עם בת זוגו "העלה הנאשם לעמוד הפייסבוק של המתלוננת, 4 תמונות כשהם מצולמים יחד, ביודעו כי פרסום התמונות מנוגד לרצונה וביודעו כי, מאחר ואינם נשואים, הדבר אינו מקובל חברתית במגזר הערבי. בסמוך לאחר מכן, המתלוננת מהרה למחוק את התמונות, אולם הנאשם שב ופרסם את התמונות פעם נוספת". כמו כן הורשע הנאשם בריבוי עבירות של איומים, בכך שלאחר שפרסם סרטון "בו מצולמת המתלוננת כשהיא לכאורה פועלת בניסיון התאבדות" ומשהמתלוננת הגיבה לכך וכתבה כי היא דורשת ממנהלי הרשתות החברתיות להימנע מהפצת חומר כאמור, פנה הנאשם אל המתלוננת בדברים שיש בהם כדי לפגוע בשמה הטוב וכן במספר הזדמנויות איים לפגוע בה ולרדת לחייה, ואף "הציע" לה "להתחיל לחפור את הקבר שלך בידיים שלך". בעקבות זאת ביום 30.3.2023 פנה ב"כ העותר למשיב ועדכן על תיקון כתב האישום, שבגדרו "חזרה בה המאשימה מחלק ניכר מהאישומים המקוריים שייחסו למרשי חדירה לא מורשית לחשבון הפייסבוק של בת זוגו לשעבר, הקמת חשבון פייסבוק פיקטיבי ופרסום פוסט פוגעני בחשבון האמור". ב"כ העותר טען בפנייתו האמורה כי העבירות שבהן הורשע העותר מינוריות וקשורות למערכת היחסים בינו לבין בת זוגו לשעבר; כי מאז לא נפל רבב בהתנהגותו של העותר; וכי שאלת ביטול ההרשעה בתיק הפלילי נותרה פתוחה לדיון לאחר הגשת תסקיר שירות המבחן בעניינו.

ב"כ העותר טוען עוד כי בהחלטותיו האחרונות של המשיב מיום 29.11.2022 ומיום 24.4.2023 "התנער המשיב מהודאתו בשינוי עמדתו. תחת זאת טען המשיב באופן סתמי כי שליחת ההודעה על הנפקת הרישיון ביום 19.7.2020 נעשתה 'בשל טעות שהגורמים לה לא ידועים במועד זה בשל חלוף הזמן'... בנסיבות אלה בהן ההחלטה המחודשת עומדת בסתירה להודאתו בהליך הקודם (שלא לומר מבזה את ההליך), ומתעלמת אף היא משינוי עמדתו של המשיב וממשמעויותיו, אין מקום להמשיך ולאפשר למשיב לתקן את החלטתו הפגומה". לטענתו משנמנע המשיב בהחלטתו המחודשת להסביר את הבסיס לשינוי עמדתו, ומשאין בנמצא כל הוראת דין היכולה לבסס את הסירוב בנסיבות האמורות, ומשאין בידו של המשיב סמכות לבטל את הרישיון שהונפק לעותר, דין העתירה להתקבל.

המשיב טוען כי אין עילה להתערב בהחלטתו, זאת משהרשעת העותר מעלה "חשש מהותי לטיב אופיו של העותר לעניין העיסוק ברוקחות". המשיב חוזר ומציין כי "העותר יוכל להגיש בקשה חדשה לאחר מתן גזר הדין". דיון והכרעה דין העתירה להידחות.

מהמקובץ עולה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב לשנות את החלטתו הקודמת, זאת נוכח חשיבותה הרבה של ההרשאה לעסוק ברוקחות; נוכח הפגיעה המשמעותית שרואה המשיב באופיו של העותר בשל הרשעתו האמורה; ונוכח אי שינוי ממשי לרעה במצבו של העותר בימים הספורים שחלפו מאז שקיבל את ההודעה על הנפקת הרישיון ועד לשינויה.

בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת המשיב, נדחית העתירה.

לטענת הסניגור, המערער הנו בעל תואר ראשון באופטיקה, יש לו רישיון עיסוק באופטומטריה מטעם הרשות הפלסטינאית, אולם מעולם לא עסק שם במקצוע זה, ובקשתו לקבלת רישיון ממשרד הבריאות לעסוק במקצוע בישראל טרם נענתה.

...

דיון דין הערעור להידחות.

במקרה דנן לא הוכח כי הרשעתו של המערער תוביל לפגיעה חמורה בו. לפיכך, בנסיבות דנן, החלטת בית משפט קמא מקובלת עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בה. אשר-על כן, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים לפני כב' סגן הנשיא י' נועם עת"מ 32652-01-18 מוחמד זועבי נ' מנהל האגף למקצועות רפואיים במשרד הבריאות העותר מוחמד זועבי על-ידי ב"כ עו"ד רמי עותמאן המשיב מנהל האגף למקצועות רפואיים במשרד הבריאות באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים החלטה

העותר מדגיש, כי כל בקשתו היא לאפשר לו להישתתף בבחינות, ולא מעבר לכך; מבלי שהרישום יהווה אישור או רישיון זמני לעסוק ברפואה.

...

המדינה טוענת בתגובתהה לבקשה לצו ביניים, כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולגופה, הן משום שהעותר לא צירף לבקשתו למשרד הבריאות מסמכים ביחס ללימודיו באיטליה וכן באשר ללימודיו בארמניה, ובחר לצרפם לראשונה במסגרת העתירה; מה-גם, שהמסמכים מאיטליה לא תורגמו לשפה העברית.

עוד טוענת המדינה, כי יש לדחות את הבקשה בהיותה בקשה "לצו עשה", שכן העותר מבקש לאפשר לו להשתתף בבחינת הסטאז' ברפואה, כאשר טרם הוכיח כי עמד כנדרש בתנאי פקודת הרופאים וכי הוא בעל השכלה רפואית.

עוד מציינת המדינה, כי אין מקום ליתן צו ביניים משהגיע המשיב למסקנה שקיים חֶסֶר בהשכלתו של העותר, אשר אינו מאפשר להכיר בלימודיו לצורך טיפול בבריאותם וחייהם של בני אדם.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, סבורני כי דין הבקשה לצו ביניים להידחות.

אשר על כן, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.

יוער כי ביום 15.3.17 הותלה רישיונו של המערער לעיסוק במקצוע הרפואה על ידי משרד הבריאות לתקופה של חמש שנים.

...

מכל מקום, הגם שמדובר בהחלטה של הרשות שאינני סבורה כי הינה החלטה מקצועית במהותה שעל בית המשפט להימנע מלהתערב בה, כלל לא פורטו נסיבות קונקרטיות המצדיקות התערבות בהחלטת הרשות לעניין זה. כך, ביחס לתקנה 5, אני מקבלת את תשובת הרשות, לפיה הובהר למערער כי עליו להעביר מסמכים רלבנטיים המלמדים על מחזור העסקאות לשנת 2019 (מש/7 לתשובה לערעור).

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, מורה על דחיית הערעור.

המערער ישלם למשיבה הוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים.

בהמשך, בשנת 2011, לאחר השתלמויות רבות, קיבל התובע ממשרד הבריאות הפלשתיני רישיון לעסוק במקצוע האופטומטריה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע לצורך חישוב הפיצוי בראש נזק זה על סך של 7,000 ₪.

מקובלת עלי גם טענת הנתבעת, כי גם טופס התביעה לנכות כללית (מיום 13.5.14) אינו תומך בטענות התובע ביחס לשכרו הבלתי מדווח, באשר נרשם בו כי התובע עובד 7 שעות ביום תמורת 4,000 ₪ לחודש.

לפיכך, מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה סך תגמולי המל"ל שיש לנכות מהפיצוי עומד על 30,000 ₪.